״לכלכתם״ על מנהל או קולגה בקבוצת ווטסאפ סגורה של העבודה? בגרמניה לפחות אתם יכולים ״לחטוף״ על זה

כך מתואר בכתבה הבאה.

לי שלא מנוי - בקבוצת ווטסאפ של חברת תעופה של שבעה עובדים שהיתה סגורה לאחרים - עלו מסרים נגד קולגות, כולל איומים באלימות (למשל נגד מכחישי קורונה). ביןת המשפט הגרמני הצדיק את הפיטורים של העובדים האלו לאור השיחות בווטסאפ, למרות שהן נעשו בקבוצה סגורה.

את הסיבות לכך ציינו בפסקאות הבאות:
המפוטרים עתרו לבית הדין לעבודה נגד ההחלטה לפטר אותם, בטענה כי החוק מגן על סודיות התכתבות פרטית בקבוצה סגורה. ערכאה נמוכה קיבלה את עתירתם, ופסקה כי לחברי הקבוצה "הייתה הצדקה לצפות לסודיות" של התוכן שהעלו בקבוצה.

בהחלטתו היום, בית המשפט העליון לעבודה הפך את הפסיקה, וקבע כי ההחלטה אם קיימת הגנה על סודיות הודעות ששותפו בקבוצה - תלויה באופי ההודעות, במספר האנשים בקבוצה ובזהות החברים בה.

לפי הפסיקה, כדי ליהנות מהגנה חוקית על סודיות, חברי הקבוצה צריכים להוכיח שאכן הייתה הצדקה לאמון שנתנו זה בזה, כי איש מהם לא יחשוף את התוכן בפני גורמים מחוץ לקבוצה. "כאשר מדובר באמירות מעליבות ובלתי אנושיות ביחס לעובדים בחברה, נדרש הסבר מיוחד", כתבו השופטים בפסק הדין. התיק יוחזר כעת לערכאה נמוכה יותר שתידרש לסוגיה זו.


למרות שהטכנולוגיה של האינטרנט ושל אפליקציות ורשתות חברתיות קיימת איתנו כבר כמה עשורי אנשים לא בהכרח מודעים לכך שברשת אין אנונימיות, וכמו שנאמר בסרט ״הרשת החברתית״: מה שאתם כותבים באינטרנט נכתב בדיו ולא בעפרון.

מצד שני, עד כמה מגיע למעסיקים לעקוב אחרי העובדים שלהם, במיוחד במצבים שמדובר על קבוצות סגורות או באנונימיות? עד כמה יש הפרדה בין מצבים שבהם שמו הטוב של המעסיק נפגע לעומת המצבים שבהם זה לא המצב?
 

vinney

Well-known member
אם הקבוצה סגורה או לא - למה זה משנה כשמדובר בשמו הטוב של מישהו? עדיין מדובר בפרסום לשון הרע. אותו כנ"ל לגבי איומים באלימות - אם האיום נעשה באזני אדם אחד ולא באזני הרבה אנשים - זה עושה אותו פחות איום? למה?

ההגיון של ההחלטה נראה לי ברור, אם כי אני לא מכיר את חוקי הפרטיות הגרמניים.

כשמדובר באיום, גם לא ברור למה שלמעסיק לא תהיה זכות לדעת. יכול להיות שיש בכלל חובת דיווח שחלה על כל משתתפי הקבוצה כשמדובר באיומים ספציפיים באלימות במקרים מסויימים. בישראל, למשל, יש חובת דיווח על אלימות כלפי קטינים/חסרי ישע/במשפחה, גם אם זה נודע במסגרת חסויה (למשל רופא חייב לדווח אם הוא חושד שהמטופל שלו עובר התעללות במשפחה וכד').
 
אם הקבוצה סגורה או לא - למה זה משנה כשמדובר בשמו הטוב של מישהו? עדיין מדובר בפרסום לשון הרע. אותו כנ"ל לגבי איומים באלימות - אם האיום נעשה באזני אדם אחד ולא באזני הרבה אנשים - זה עושה אותו פחות איום? למה?

ההגיון של ההחלטה נראה לי ברור, אם כי אני לא מכיר את חוקי הפרטיות הגרמניים.

כשמדובר באיום, גם לא ברור למה שלמעסיק לא תהיה זכות לדעת. יכול להיות שיש בכלל חובת דיווח שחלה על כל משתתפי הקבוצה כשמדובר באיומים ספציפיים באלימות במקרים מסויימים. בישראל, למשל, יש חובת דיווח על אלימות כלפי קטינים/חסרי ישע/במשפחה, גם אם זה נודע במסגרת חסויה (למשל רופא חייב לדווח אם הוא חושד שהמטופל שלו עובר התעללות במשפחה וכד').
יש את התפגם הידוע שלא מודדים מישהו בכיסו, כוסו, וכעסו. לא פעם אנשים יכולים להגזים באמירות שלהם כשהם כועסים. השאלה פה היא מה הגבול בין אמירה שאמורה באמת לעורר חשד לבין אמירה תמימה? כי ברור לנו שגם ברגע שמתברר שאין הוכחות לחשד להפעלת אלימות, זה לא אומר שהסביבה תאמין לזה.

היה בזמנו סרט מעולה על זה שילדה שהיתה מאוהבת בגננת ממין זכר שלה והוא סירב לה בעדינות המציאה בעזרת תיאורים מאחיה הגדול תלונה על תקיפה מינית נגדו - והחיים שלו נהרסו לתמיד:
 

BravoMan

Active member
אם הקבוצה סגורה או לא - למה זה משנה כשמדובר בשמו הטוב של מישהו? עדיין מדובר בפרסום לשון הרע. אותו כנ"ל לגבי איומים באלימות - אם האיום נעשה באזני אדם אחד ולא באזני הרבה אנשים - זה עושה אותו פחות איום? למה?

ההגיון של ההחלטה נראה לי ברור, אם כי אני לא מכיר את חוקי הפרטיות הגרמניים.

כשמדובר באיום, גם לא ברור למה שלמעסיק לא תהיה זכות לדעת. יכול להיות שיש בכלל חובת דיווח שחלה על כל משתתפי הקבוצה כשמדובר באיומים ספציפיים באלימות במקרים מסויימים. בישראל, למשל, יש חובת דיווח על אלימות כלפי קטינים/חסרי ישע/במשפחה, גם אם זה נודע במסגרת חסויה (למשל רופא חייב לדווח אם הוא חושד שהמטופל שלו עובר התעללות במשפחה וכד').
כי לבני אדם יש ציפייה ששיחה בין חברים, ושיחה במסגרת רשמית, הם דברים שונים.

יש צפייה, אפשר לומר הרגל שפותח מגיל קטן, שבקבוצות קרובות אנו יכולים להיות הרבה יותר חופשיים, מאשר מול זרים, ולא צריכים לצנזר את עצמנו ולהעלים את הרגשות שלנו.

אני יודע שקשה לך לתפוס את זה, ואתה מעדיף משטרת מחשבות. בטח תכף תבכה עוד פעם שאני מוציא דיבתך, אבל באמת תמוהה בעיני שאינך מבין הבדל בין לאיים על מישהו באמת, לבין לומר לחבר שלך "אני ארצח את הבן זונה הזה" בתור בדיחה...
 

vinney

Well-known member
כי לבני אדם יש ציפייה ששיחה בין חברים, ושיחה במסגרת רשמית, הם דברים שונים.
כן, וזאת הייתה גם ההגנה, אם הבנתי נכון את התיאור (אני לא משלם מנוי לאתר הזה אז לא ראיתי את הכתבה).

ערכאת הדיון אף קיבלה אותה.
יש צפייה, אפשר לומר הרגל שפותח מגיל קטן, שבקבוצות קרובות אנו יכולים להיות הרבה יותר חופשיים, מאשר מול זרים, ולא צריכים לצנזר את עצמנו ולהעלים את הרגשות שלנו.
מה שבית המשפט העליון אומר הוא שזאת לא ציפייה בלתי מוגבלת. כמו עם חופש הדיבור - כן, יש חופש, אבל גם יש מקרים בהם הוא לא מוחלט. אתה לא יכול לצפות לפרטיות וחסיון כשאתה דברים עם אנשים זרים אלא אם כן יש חוק או חוזה שדורש את החסיון.

פה מדובר על קבוצת עובדים, לא חברים מילדות או בני משפחה, שמדברים על עבודה, לא על ארגון חתונה או יומולדת.

אני יודע שקשה לך לתפוס את זה, ואתה מעדיף משטרת מחשבות. בטח תכף תבכה עוד פעם שאני מוציא דיבתך, אבל באמת תמוהה בעיני שאינך מבין הבדל בין לאיים על מישהו באמת, לבין לומר לחבר שלך "אני ארצח את הבן זונה הזה" בתור בדיחה...
למה אתה מיד חייב לרדת לפסים אישיים? איזה צורך נפשי סיפקת בכתיבת הפסקה הזאת?
 

BravoMan

Active member
כך מתואר בכתבה הבאה.

לי שלא מנוי - בקבוצת ווטסאפ של חברת תעופה של שבעה עובדים שהיתה סגורה לאחרים - עלו מסרים נגד קולגות, כולל איומים באלימות (למשל נגד מכחישי קורונה). ביןת המשפט הגרמני הצדיק את הפיטורים של העובדים האלו לאור השיחות בווטסאפ, למרות שהן נעשו בקבוצה סגורה.

את הסיבות לכך ציינו בפסקאות הבאות:
המפוטרים עתרו לבית הדין לעבודה נגד ההחלטה לפטר אותם, בטענה כי החוק מגן על סודיות התכתבות פרטית בקבוצה סגורה. ערכאה נמוכה קיבלה את עתירתם, ופסקה כי לחברי הקבוצה "הייתה הצדקה לצפות לסודיות" של התוכן שהעלו בקבוצה.

בהחלטתו היום, בית המשפט העליון לעבודה הפך את הפסיקה, וקבע כי ההחלטה אם קיימת הגנה על סודיות הודעות ששותפו בקבוצה - תלויה באופי ההודעות, במספר האנשים בקבוצה ובזהות החברים בה.

לפי הפסיקה, כדי ליהנות מהגנה חוקית על סודיות, חברי הקבוצה צריכים להוכיח שאכן הייתה הצדקה לאמון שנתנו זה בזה, כי איש מהם לא יחשוף את התוכן בפני גורמים מחוץ לקבוצה. "כאשר מדובר באמירות מעליבות ובלתי אנושיות ביחס לעובדים בחברה, נדרש הסבר מיוחד", כתבו השופטים בפסק הדין. התיק יוחזר כעת לערכאה נמוכה יותר שתידרש לסוגיה זו.


למרות שהטכנולוגיה של האינטרנט ושל אפליקציות ורשתות חברתיות קיימת איתנו כבר כמה עשורי אנשים לא בהכרח מודעים לכך שברשת אין אנונימיות, וכמו שנאמר בסרט ״הרשת החברתית״: מה שאתם כותבים באינטרנט נכתב בדיו ולא בעפרון.

מצד שני, עד כמה מגיע למעסיקים לעקוב אחרי העובדים שלהם, במיוחד במצבים שמדובר על קבוצות סגורות או באנונימיות? עד כמה יש הפרדה בין מצבים שבהם שמו הטוב של המעסיק נפגע לעומת המצבים שבהם זה לא המצב?
משהו כאן לא מובן לי:
אם מדובר בקבוצה סגורה ב-whatsapp, איך ההנהלה קיבלה לידיה את תוכן השיחות?

ומה הקשר לאנונימיות ברשת, כאשר מדובר בקבוצת WA של אנשים שמכירים זה את זה?

תסלחי לי על האמרה האישית משהו, אבל לדעתי את מבזבזת את כספך על המנוי הזה, כי אני לא רואה איך הכתבה עשויה להיות בעלת תוכן נכון ומדויק.

אני יכול לראות כמה אפשרויות:
אפשרות אחת היא, שהחברה הפעילה רוגלה על טלפונים של העובדים.
אני בספק שבית המשפט שם היה מאשר דבר כזה.

אפשרות פשוטה יותר היא, שמישהו מחברי הקבוצה הלשין, ואז הקשר היחיד לטכנולוגיה הוא שבמקום להסתמך על "הוא אמר, היא אמרה" היו גם צילומי מסך.

אז מוסר ההשכל הוא:
תזהרו על מי אתם סומכים להיות החברים שלכם.

מעבר לכך, ובלי לדעת כמה הרחוק תוכן ההודעות הגיע, קשה לתת דעה על מה שקרה שם...
 
משהו כאן לא מובן לי:
אם מדובר בקבוצה סגורה ב-whatsapp, איך ההנהלה קיבלה לידיה את תוכן השיחות?

ומה הקשר לאנונימיות ברשת, כאשר מדובר בקבוצת WA של אנשים שמכירים זה את זה?

תסלחי לי על האמרה האישית משהו, אבל לדעתי את מבזבזת את כספך על המנוי הזה, כי אני לא רואה איך הכתבה עשויה להיות בעלת תוכן נכון ומדויק.

אני יכול לראות כמה אפשרויות:
אפשרות אחת היא, שהחברה הפעילה רוגלה על טלפונים של העובדים.
אני בספק שבית המשפט שם היה מאשר דבר כזה.

אפשרות פשוטה יותר היא, שמישהו מחברי הקבוצה הלשין, ואז הקשר היחיד לטכנולוגיה הוא שבמקום להסתמך על "הוא אמר, היא אמרה" היו גם צילומי מסך.

אז מוסר ההשכל הוא:
תזהרו על מי אתם סומכים להיות החברים שלכם.

מעבר לכך, ובלי לדעת כמה הרחוק תוכן ההודעות הגיע, קשה לתת דעה על מה שקרה שם...
קודם כלף עולה השאלה מתי תוכנת רוגלה היא לא חוקית. הרי אפשר לפתוח ווטסאפ דרך המחשב האישי, אפילו המחשב של העבודה - האם אפשר להניח שאין על המחשב הזה רוגלות? האם לרוגלות האלו יש זכות לקרוא מה כתבתי בווטסאפ או במייל הפרטי שלי שאני לפעמים פותחת בעבודה, גם אם התוכן ״מקטר״ על מקום העבודה ומציג אותו באור לא מחמיא?
 

BravoMan

Active member
קודם כלף עולה השאלה מתי תוכנת רוגלה היא לא חוקית. הרי אפשר לפתוח ווטסאפ דרך המחשב האישי, אפילו המחשב של העבודה - האם אפשר להניח שאין על המחשב הזה רוגלות? האם לרוגלות האלו יש זכות לקרוא מה כתבתי בווטסאפ או במייל הפרטי שלי שאני לפעמים פותחת בעבודה, גם אם התוכן ״מקטר״ על מקום העבודה ומציג אותו באור לא מחמיא?
למיטב לידיעתי, אם המעסיק מנתר את מחשב העובדה, עליו להודיע על כך מראש לעובדים.

זה מצחיק - בחברה שאני עובד כרגע, יצרו popup שקופץ בכל כניסה כדי להזכיר לעובדים שמדובר במחשב של העובדה, ומותר רק לאנשים מורשים לעשות בו רק דברים שקשורים לעבודה.

אין לי מושג למה עשו את זה (אולי כסת"ך משפטי כלשהו), ואני גם לא בטוח מה רצו להשיג עם זה.

בכל מקרה, למרות שאיני עו"ד, למיטב ידיעתי אין שום מצב בו מותר למעסיק לרגל אחרי מידע אישי של עובדים, וזה אומר שבשום מצב הרוגלה לא תהיה חוקית.

מותר לנטר ציוד של המשרד, וכנראה גם חובה להודיע שהציוד מנותר, אבל יש הבדל בין תוכנת ניתור לבין רוגלה, שכן הראשונה כלל לא חייבת להסתתר.

עכשיו שחשבתי על זה:
מה שיותר מטריד במקרה הזה, הוא שאם בית משפט באמת קבע שאין כאן "צפי לפרטיות", מה יקרה עם מי שידון בקבוצה כזו על פגיעות של הנהלה בעובדים?

מה אם היה מדובר בעובדת שהמנהל מנסה לנצל את מרותו כדי לשכנע אותה לקיים יחסים למשל, והיא לא בטוחה איך נכון לנהוג ושואלת את חבריה לעבודה?
ואז המנהל מגלה את השיחה ומפטר את כולם?

או מה אם יש עובד שחושב שהמנהל מחפש "להיכנס בו", ומנסה להבין מול קולגות בעבודה אם גם הם זוכים לאותו יחס, או שזה משהו אישי נגדו?

שוב - לפי מה שפרסמת, קשה לי לדעת מה בדיוק הלך שם, ולדעתי הכתבה מאוד גרועה, אבל אם באמת יש עכשיו תקדים משפטי בגרמניה שלאנשים אין צפי לפרטיות תוך שימוש בקבוצה מוגבלת ביישום שמפרסם הצפנה "מקצה לקצה", על מכשיר הטלפון האישי שלהם, זה יכול להיות תקדים מאוד מאוד רע!
 
למיטב לידיעתי, אם המעסיק מנתר את מחשב העובדה, עליו להודיע על כך מראש לעובדים.

זה מצחיק - בחברה שאני עובד כרגע, יצרו popup שקופץ בכל כניסה כדי להזכיר לעובדים שמדובר במחשב של העובדה, ומותר רק לאנשים מורשים לעשות בו רק דברים שקשורים לעבודה.

אין לי מושג למה עשו את זה (אולי כסת"ך משפטי כלשהו), ואני גם לא בטוח מה רצו להשיג עם זה.

בכל מקרה, למרות שאיני עו"ד, למיטב ידיעתי אין שום מצב בו מותר למעסיק לרגל אחרי מידע אישי של עובדים, וזה אומר שבשום מצב הרוגלה לא תהיה חוקית.

מותר לנטר ציוד של המשרד, וכנראה גם חובה להודיע שהציוד מנותר, אבל יש הבדל בין תוכנת ניתור לבין רוגלה, שכן הראשונה כלל לא חייבת להסתתר.

עכשיו שחשבתי על זה:
מה שיותר מטריד במקרה הזה, הוא שאם בית משפט באמת קבע שאין כאן "צפי לפרטיות", מה יקרה עם מי שידון בקבוצה כזו על פגיעות של הנהלה בעובדים?

מה אם היה מדובר בעובדת שהמנהל מנסה לנצל את מרותו כדי לשכנע אותה לקיים יחסים למשל, והיא לא בטוחה איך נכון לנהוג ושואלת את חבריה לעבודה?
ואז המנהל מגלה את השיחה ומפטר את כולם?

או מה אם יש עובד שחושב שהמנהל מחפש "להיכנס בו", ומנסה להבין מול קולגות בעבודה אם גם הם זוכים לאותו יחס, או שזה משהו אישי נגדו?

שוב - לפי מה שפרסמת, קשה לי לדעת מה בדיוק הלך שם, ולדעתי הכתבה מאוד גרועה, אבל אם באמת יש עכשיו תקדים משפטי בגרמניה שלאנשים אין צפי לפרטיות תוך שימוש בקבוצה מוגבלת ביישום שמפרסם הצפנה "מקצה לקצה", על מכשיר הטלפון האישי שלהם, זה יכול להיות תקדים מאוד מאוד רע!
לגבי סכסוכים בעבודה, אני מאמינה שיש תמיד שלושה סיפורים: הסיפור של צד אחד, הסיפור של הצד השני - והאמת שהיא איפשהו באמצע, או כך לפחות ברוב המקרים. בסופו של דבר מה שקובע מי צודק הוא האינטרס של החברה ומי בעל מעמד מבוסס יותר, לרוב המנהל.

אני מניחה שרוב מקומות העבודה יודעים להבדיל בין קיטורים ״לגיטימיים״ שמאפשרים לעובדים לפרוק מתחים (אם זה נעשה אנונימית בצורה שלא מוציאה שם רע לחברה) לבין משהו בעייתי (כזה שאפשר לשייך לחברה ולהוציא לה שם רע).
 

vinney

Well-known member
למיטב לידיעתי, אם המעסיק מנתר את מחשב העובדה, עליו להודיע על כך מראש לעובדים.
זה בדרך כלל כלול באותה חוברת נוהלים וכללים שאף אחד לא קורא, אבל שהתחייבת בחוזה שלך לקרוא.

זה מצחיק - בחברה שאני עובד כרגע, יצרו popup שקופץ בכל כניסה כדי להזכיר לעובדים שמדובר במחשב של העובדה, ומותר רק לאנשים מורשים לעשות בו רק דברים שקשורים לעבודה.
אתה בארץ, הכתבה מדברת על גרמניה - חוקים שונים, כללים שונים, תקדימים שונים. בארץ, ככל הידוע לי, אין שום חובה בpopup כזה, אבל יכול להיות שבחברה שלך רוצים להעביר נקודה בקצת יותר אסרטיביות.

בכל מקרה, למרות שאיני עו"ד, למיטב ידיעתי אין שום מצב בו מותר למעסיק לרגל אחרי מידע אישי של עובדים, וזה אומר שבשום מצב הרוגלה לא תהיה חוקית.
ככל הידוע לי זה לא נכון. למעסיק יש זכות לנטר מה נעשה ברכושו, וזה כולל את המחשבים והטלפונים וכל שאר החומרה שהמעסיק מספק לעובדיו. מי שמשתמש במכשירים של העבודה לצרכים פרטיים צריך לקחת את זה בחשבון. בטלפון הנוכחי שלי (בארה"ב) שקיבלתי מהעבודה יש כיתוב במסך נעילה שמבהיר שהטלפון שייך למעסיק, כיתוב שאני רואה כל פעם שאני נוגע בטלפון. בדומה לpopup שציינת קודם, לא יודע אם זה מכוח החוק או רק כדי להבהיר נקודה, אבל זה שם.

מותר לנטר ציוד של המשרד, וכנראה גם חובה להודיע שהציוד מנותר, אבל יש הבדל בין תוכנת ניתור לבין רוגלה, שכן הראשונה כלל לא חייבת להסתתר.
אין הגדרה למילה "רוגלה" בחוק. בדרך כלל מתכוונים לתוכנה שאו שמציגה משהו אחד ועושה משהו אחר, או... שמנטרת את המשתמש. ההנחה שלי היא שבכל מקום בו אני משתמש במחשב שלא שייך לי אישית יש תוכנת ניטור. בדרך כלל תוכנות כאלה מנטרות את המקלדת, ולכן זה לא משנה אם מדובר בתוכנת צ'אט שמוצפנת מקצה לקצה - אם הניטור הוא של מקלדת, אז הם מקבלים את הkeystroke לפני שזה בכלל מגיע לתוכנה המצפינה.

עכשיו שחשבתי על זה:
מה שיותר מטריד במקרה הזה, הוא שאם בית משפט באמת קבע שאין כאן "צפי לפרטיות", מה יקרה עם מי שידון בקבוצה כזו על פגיעות של הנהלה בעובדים?
יש חוקים נגד retaliation בכל מדינה מתוקנת. גם בישראל, אני מניח שגם בגרמניה.

מה אם היה מדובר בעובדת שהמנהל מנסה לנצל את מרותו כדי לשכנע אותה לקיים יחסים למשל, והיא לא בטוחה איך נכון לנהוג ושואלת את חבריה לעבודה?
ואז המנהל מגלה את השיחה ומפטר את כולם?
אתה מתאר מצב שהוא עבירה על החוק, איך בדיוק אתה רואה את המנהל הזה מצדיק את הפטורין? הוא יצטט את ההוכחות לעבירה שלו עצמו על החוק?

או מה אם יש עובד שחושב שהמנהל מחפש "להיכנס בו", ומנסה להבין מול קולגות בעבודה אם גם הם זוכים לאותו יחס, או שזה משהו אישי נגדו?
שוב, retaliation - התנקמות בעובד היא פעולה מנוגדת לחוק ותביא לפיטורי אותו המנהל עצמו.

---

אתה גם צריך להבין מי נחשף לדברים האלה. הרי אתה או אני, כמנהלים, לא יכולים לראות מה העובדים שלנו עושים במכשירים שלהם. החברה יכולה, אבל החברה זה לא המנהל. בדרך כלל מדובר במחלקת הבטחון של החברה שהיא בעצמה מאוד מבודדת ומבודרת. גם באותה המחלקה, אנשים שאחראים על בטחון פיזי, אנשי בטחון מידע, אנשים שפועלים נגד ריגול תעשייתי - כל אלה לא בהכרח יכולים לדבר אחד עם השני.

אם הנושא הגיע לבית משפט, די סביר להניח שמדובר במשהו די קיצוני שקרה שם. לא רכילות ממוצעת.
 

BravoMan

Active member
ככל הידוע לי זה לא נכון. למעסיק יש זכות לנטר מה נעשה ברכושו, וזה כולל את המחשבים והטלפונים וכל שאר החומרה שהמעסיק מספק לעובדיו. מי שמשתמש במכשירים של העבודה לצרכים פרטיים צריך לקחת את זה בחשבון. בטלפון הנוכחי שלי (בארה"ב) שקיבלתי מהעבודה יש כיתוב במסך נעילה שמבהיר שהטלפון שייך למעסיק, כיתוב שאני רואה כל פעם שאני נוגע בטלפון. בדומה לpopup שציינת קודם, לא יודע אם זה מכוח החוק או רק כדי להבהיר נקודה, אבל זה שם.
לנתר ציוד משרדי נייח זה עניין אחד, אבל ניתור של טלפון, גם אם סופק ע"י העבודה, יכול להיות בעייתי.

השאלה האמתית היא, מה קורה כאשר הזכות של המעסיק לנתר, נתקלת בחוקים אחרים?
אני לא מכיר מקרה ספציפית של עבודה, אבל היו כמה מקרים בארה"ב שבתי ספר הקליטו וצילמו תלמידים דרך ה-Chrome Books שבית הספר סיפק בבית שלהם, בחדר שלהם, ולא בזמן מבחן.

כמובן, ההורים זעמו, בתי ספר נתבעו, ונמצא שזה מתנגש בחוקי הגנת הקטין.

אני מניח שאם תגלה שהטלפון שלך שסופק ע"י העבודה משדר את המיקום שלך לשרתי העבודה גם כשאתה off the clock, או שהם משתמשים במיקרופון להקליט מה קורה אצלך בבית, תהיה לך אחלה עילה לתביעה.

ואגב, מה החוק אומר לגבי הקלטת שיחות אצלכם? אאל"ט בארה"ב זה שונה ממדינה למדינה...

עוד דוגמה, גם השירותים במשרד הם רכושו של המעסיק.
האם לדעתך בית משפט יקבל התקנת מצלמות בתוך השירותים, גם אם יש מכה של גנבת נייר טואלט מהמשרד?


יש חוקים נגד retaliation בכל מדינה מתוקנת. גם בישראל, אני מניח שגם בגרמניה.
יש גם חוקים נגד אפליה, ועדיין החליטו שיש שאלות שאסור לשאול, במקום לאפשר לשאול כל דבר, ואז להשאיר למי שנפגע לתבוע.

אתה מתאר מצב שהוא עבירה על החוק, איך בדיוק אתה רואה את המנהל הזה מצדיק את הפטורין? הוא יצטט את ההוכחות לעבירה שלו עצמו על החוק?
זו שאלה רצינית בתקופת post #metoo?

ברור שאני מתאר עברה על החוק, זו כל הפואנטה - פרטיות מגנה עלינו בפני עבריינים.


שוב, retaliation - התנקמות בעובד היא פעולה מנוגדת לחוק ותביא לפיטורי אותו המנהל עצמו.
כן, ו...?
העובד צריך לדעת איך מוכיחים את שזו התנקמות, הוא צריך לדעת איך לאסוף ראיות, איך לגשת לרשויות הרלוונטיות.

אתה מפספס את הנקודה שלי בשתי הדוגמאות - במקרה שבכתבה, יש ככל הנראה התנהגות לא חוקית (איומים) של עובדים כלפי מנהלים שלהם או עובדים אחרים.
אבל בית המשפט קבע שאין צפי לפרטיות לא בגלל זה, אלא בגלל אופן התקשורת.
אז אני מביא דוגמאות אחרות, בהם הקורבן של התנהגות לא חוקית מנסה להשתמש בפרטיות כדי להגן על עצמו, ואיך הפסיקה הזו תפגע בקרבנות כאלה.

אם הנושא הגיע לבית משפט, די סביר להניח שמדובר במשהו די קיצוני שקרה שם. לא רכילות ממוצעת.
זה בדיוק החלק שחסר בכתבה...

מי השיג את המידע, כיצד השיג את המידע, וכו'.

אם באמת מדובר בחברה שמשתילה בטלפונים של עובדיה תוכנה המסוגלת לקרוא הודעות WA, וגם משדרת אותן לשרתי החברה, לא בטוח שזה משהו שהם ירצו להיות מפורסמים בו.
גם אם אלה טלפונים שהם סיפקו, וגם אם החוק לצידם...

לי דווקא נשמע יותר סביר שמישהו בקבוצה פשוט החליט שמה שהולך שם לא לעניין ו-"הלשין" להנהלה...
אבל כמובן שכנראה שלעולם לא נדע, או לפחות לי אין כ"כ כוח וחשק לחפש עוד פרטים על הפרשה...
 

vinney

Well-known member
לנתר ציוד משרדי נייח זה עניין אחד, אבל ניתור של טלפון, גם אם סופק ע"י העבודה, יכול להיות בעייתי.
למה?
השאלה האמתית היא, מה קורה כאשר הזכות של המעסיק לנתר, נתקלת בחוקים אחרים?
אני לא מכיר מקרה ספציפית של עבודה, אבל היו כמה מקרים בארה"ב שבתי ספר הקליטו וצילמו תלמידים דרך ה-Chrome Books שבית הספר סיפק בבית שלהם, בחדר שלהם, ולא בזמן מבחן.

כמובן, ההורים זעמו, בתי ספר נתבעו, ונמצא שזה מתנגש בחוקי הגנת הקטין.
אבל לא מדובר בהקלטה, או קטינים. אני יכול להביא דוגמא נגדית שהממשלה עוקבת אחרי כל מטוס באוויר ויודעת בדיוק מי יושב באיזה מושב בכל אחד מהמטוסים האלה, זה לא מתנגש עם זכויות הפרט? מסתבר שלא, כי מדובר במצב אחר לגמרי. מה הטעם בדוגמא שהבאת? היא לא רלוונטית לנושא. כמו שאמרת בעצמך - אתה לא מכיר מקרה ספציפית של עבודה.

אני מניח שאם תגלה שהטלפון שלך שסופק ע"י העבודה משדר את המיקום שלך לשרתי העבודה גם כשאתה off the clock, או שהם משתמשים במיקרופון להקליט מה קורה אצלך בבית, תהיה לך אחלה עילה לתביעה.
האזנת סתר אסורה לפי החוק בקליפורניה. מעקב אחרי מיקום הטלפון, לעומת זאת, לא. ואני לא אגלה שהטלפון משדר את המיקום שלי כי אני כבר יודע שהטלפון משדר את המיקום שלי. או יותר נכון, את המיקום של הטלפון.

ואגב, מה החוק אומר לגבי הקלטת שיחות אצלכם? אאל"ט בארה"ב זה שונה ממדינה למדינה...
כן. בקליפורניה אסור להקליט שיחות בלי שכל המעורבים בשיחה יודעים שהיא מוקלטת. בחלק מהמדינות בארה"ב מספיק שרק אחד ממשתתפי השיחה יודע. הטלפון, בכל מקרה, לא נחשב ל"משתתף בשיחה", לכן הקלטה דרך המכשיר של השיחות שמנהל מי שמשתמש במכשיר לא תהיה חוקית באף מדינה בארה"ב (גם לא בישראל, ככל הידוע לי).

עוד דוגמה, גם השירותים במשרד הם רכושו של המעסיק.
האם לדעתך בית משפט יקבל התקנת מצלמות בתוך השירותים, גם אם יש מכה של גנבת נייר טואלט מהמשרד?
לא יודע, אבל ככל הידוע לי אין שום מניעה לשים מצלמות בכניסה לשירותים. בכל קניון שהייתי בו יש מצלמות כאלה. ככה תופסים אנסים ומטרידנים (יותר חשוב מגניבת נייר טואלט).

יש גם חוקים נגד אפליה, ועדיין החליטו שיש שאלות שאסור לשאול, במקום לאפשר לשאול כל דבר, ואז להשאיר למי שנפגע לתבוע.
אין חוק שאוסר לשאול. יש חוק שאוסר לקחת דברים בחשבון. מי ששואל - יתקשה מאוד להוכיח שלא לקח את התשובה בחשבון, לכן יש נוהלים פנימיים האוסרים לשאול שאלות שתשובות עליהן יגלו מידע שאסור להשתמש בו בתהליכי קבלה לעבודה. זוכר שסיפרתי פעם שאשת משאבי אנוש ב"חברה גדולה ומוכרת" ניסתה לדלות ממני אם שירתתי בצבא?

זו שאלה רצינית בתקופת post #metoo?

ברור שאני מתאר עברה על החוק, זו כל הפואנטה - פרטיות מגנה עלינו בפני עבריינים.
לא הבנתי. אתה עכשיו מנסה לסתור את הטיעון שלך עצמך. ההערה הזאת באה כשהבאת דוגמא של מנהל שעובר על החוק שינסה לפטר מישהו שגילה את דבר העבירה בשיחה פרטית. אז שאלתי אותך איך בדיוק אתה רואה את המנהל מצדיק את זה. כן, זאת שאלה רצינית, לפחות ככל שהדוגמא המגוחכת שנתת הייתה רצינית בעינייך.

כן, ו...?
העובד צריך לדעת איך מוכיחים את שזו התנקמות, הוא צריך לדעת איך לאסוף ראיות, איך לגשת לרשויות הרלוונטיות.
כן, ו...? לא הבנתי מה ניסית להגיד. הנה, אנחנו מנהלים דיון על עובדים שתבעו. מה הבעיה?

אתה מפספס את הנקודה שלי בשתי הדוגמאות - במקרה שבכתבה, יש ככל הנראה התנהגות לא חוקית (איומים) של עובדים כלפי מנהלים שלהם או עובדים אחרים.
אבל בית המשפט קבע שאין צפי לפרטיות לא בגלל זה, אלא בגלל אופן התקשורת.
לא יודע מה בית המשפט באמת קבע. לא קראתי את פסק הדין, אני גם לא קורא בגרמנית במילא. אבל הציטוט בתחילת השרשור היה:

"לפי הפסיקה, כדי ליהנות מהגנה חוקית על סודיות, חברי הקבוצה צריכים להוכיח שאכן הייתה הצדקה לאמון שנתנו זה בזה, כי איש מהם לא יחשוף את התוכן בפני גורמים מחוץ לקבוצה. "כאשר מדובר באמירות מעליבות ובלתי אנושיות ביחס לעובדים בחברה, נדרש הסבר מיוחד", כתבו השופטים בפסק הדין. התיק יוחזר כעת לערכאה נמוכה יותר שתידרש לסוגיה זו."

לא מדברים פה על "אופן התקשורת". לי משתמע מזה שאחד מחברי הקבוצה דיווח על התוכן.

אז אני מביא דוגמאות אחרות, בהם הקורבן של התנהגות לא חוקית מנסה להשתמש בפרטיות כדי להגן על עצמו, ואיך הפסיקה הזו תפגע בקרבנות כאלה.
ההגנה נגד התנהגות לא חוקית היא אכיפת החוק, לא פרטיות.

לי דווקא נשמע יותר סביר שמישהו בקבוצה פשוט החליט שמה שהולך שם לא לעניין ו-"הלשין" להנהלה...
אבל כמובן שכנראה שלעולם לא נדע, או לפחות לי אין כ"כ כוח וחשק לחפש עוד פרטים על הפרשה...
נראה לי שאנחנו די מסכימים פה.
 

BravoMan

Active member
כי מדובר במכשיר שבלית ברירה נשאר עם העובד גם מחוץ לשעות העבודה, ולכן מעקב אחריו עלול בקלות לחרוג לחיים הפרטיים של העובד, שאין קשר בינם למשרד או כל רכוש וציוד של המעסיק.

אבל לא מדובר בהקלטה, או קטינים. אני יכול להביא דוגמא נגדית שהממשלה עוקבת אחרי כל מטוס באוויר ויודעת בדיוק מי יושב באיזה מושב בכל אחד מהמטוסים האלה, זה לא מתנגש עם זכויות הפרט? מסתבר שלא, כי מדובר במצב אחר לגמרי. מה הטעם בדוגמא שהבאת? היא לא רלוונטית לנושא. כמו שאמרת בעצמך - אתה לא מכיר מקרה ספציפית של עבודה.
זו השוואה לא רלוונטית.
לרשויות אכיפה, כוחות בטחון, וכוחות חירום יש סמכויות שאין לאזרח פרטי, או חברה מסחרית.

לרכבי משטרה, אמבולנסים וכבאיות מותר לבצע "נסיעה מבצעית" ולחרוג מחוקי התנועה הרגילים במקרי חירום, אבל גם אם איחור במשלוח עומד לעלות לחברה מליונים, לרכב משלוחים אזרחי אין שום זכות לעבור באדום.

נזכיר גם, שבמדינה מתוקנת רשויות כאלה נמצאות תחת בקרה קפדנית כדי לוודא שלא ישתמשו בסמכויות כאלה לרעה, בקרה שלא קיימת מול חברות אזרחיות.
(וכן, אני יודע שתוכל להביא מלא דוגמאות לכך שהמערכת לא מושלמת ויש ניצול כוח לרעה בקרב שוטרים ועובדי ציבור אחרים, לא הנקודה בדיון הנוכחי)

בנוסף, מה ההבדל המהותי בין הקלטה ווידאו ואודיו לניתור שיחה כתובה?


ואני לא אגלה שהטלפון משדר את המיקום שלי כי אני כבר יודע שהטלפון משדר את המיקום שלי. או יותר נכון, את המיקום של הטלפון.
באופן כללי או ספציפית למעסיק שלך?
מן הסתם אנשים בעלי ידע טכנולוגי ממוצע מבינים שכל טלפון הוא מכשיר מעקב פעיל וספקית הסלולר, וגם יצרנית המכשיר ו\או מערכת הפעלה יכולים לדעת את המיקום שלו.
אבל יש הבדל בין זה ש-google יודעת אפה אתה, לבין זה שהבוס שלך יודע אפה אתה (אלא אם אתה במקרה עובד ב-Google), לא כך?

בקליפורניה אסור להקליט שיחות בלי שכל המעורבים בשיחה יודעים שהיא מוקלטת. בחלק מהמדינות בארה"ב מספיק שרק אחד ממשתתפי השיחה יודע. הטלפון, בכל מקרה, לא נחשב ל"משתתף בשיחה", לכן הקלטה דרך המכשיר של השיחות שמנהל מי שמשתמש במכשיר לא תהיה חוקית באף מדינה בארה"ב (גם לא בישראל, ככל הידוע לי).
למיטב ידיעתי, מה שחשוב לחוק זה מי מקליט, לא אם אמצעי ההקלטה נבדל פיזית ממכשיר השיחה.
בישראל, למיטב זיכרוני מותר להקליט בהסכמת צד אחד, אבל למרבה הצער נראה שלפחות מערכת ההפעלה של Google לא ממש מעודכנת אזורית, ולכן חוסמת את האפשרות באופן גורף בלי קשר לחוק.

לא יודע, אבל ככל הידוע לי אין שום מניעה לשים מצלמות בכניסה לשירותים
לא כתבתי בכניסה, כתבתי בתוך השירותים עצמם.
לא חושב שאי פעם ראיתי מצלמה אפילו באזור הכיורים, ואני מניח שאתה לא תסכים לקבל מצלמות בתוך התאים עצמם, גם אם זה מספק אחלה ראיות נגד אנסים.


אז שאלתי אותך איך בדיוק אתה רואה את המנהל מצדיק את זה. כן, זאת שאלה רצינית, לפחות ככל שהדוגמא המגוחכת שנתת הייתה רצינית בעינייך.
למה הדוגמה שלי מגוחכת? באמת לא יצא לך לקרוא על מקרים כאלה בתקשורת?
אוקיי, סבבה, אם אתה כזה dense אז זה מאוד פשוט:
* חוסר עמידה במשימות
* חוסר מקצועיות
* שימוש לרעה במשאבים של המשרד

אתה באמת חושב שלמישהו בעמדת ניהול קשה להמציא סיבות לפטר עובד?
אני יודע שכתבת כאן שקשה מאוד לפטר אנשים, אבל זה כשמנסים להיות הוגנים, לפעול לפי החוק, ומעוניינים להגן על החברה ולא על תחת של עבריין אחד ספציפי.


כן, ו...? לא הבנתי מה ניסית להגיד. הנה, אנחנו מנהלים דיון על עובדים שתבעו. מה הבעיה?
ניסיתי להסביר לך שאנשים צריכים להיות מסוגלים לקבל עזרה בצורה פרטית, לפני שידעו איך נכון לנהוג במקרה שהם נפגעו.
גם אם זה רק מישהו שיגיד להם "לך תביא עו"ד ותתבע אותם".

אנחנו מנהלים כאן דיון על הפסיקה, לא סתם על זה שתבעו.
למעשה, אותי פחות מעניין שהעובדים תבעו, יותר מעניין מה בית המשפט אמר, ואיך זה ישפיע על עובדים אחרים, במיוחד כאלה שלא עשו דבר פסול חוקית או מוסרית.


לא מדברים פה על "אופן התקשורת". לי משתמע מזה שאחד מחברי הקבוצה דיווח על התוכן.
כמו שכבר כתבתי, זה גם החשד שלי, אבל איך בדיוק אתה מוכיח שאחד מחבריך לא ישתנקר עליך?
וכן - זו שאלה רצינית בהנחה שהשופט שם אכן כתב את מה שכתב.


ההגנה נגד התנהגות לא חוקית היא אכיפת החוק, לא פרטיות.
כלומר, אתה מוכן לשים כאן את פרטי האשראי שלך, ולהמתין להגיש תלונה במשטרה על מי שיעז להשתמש בהם למסע קניות קטן ברשת?
זו אמרה הזויה יותר מ-"אין לי מה להסתיר".
 

vinney

Well-known member
כי מדובר במכשיר שבלית ברירה נשאר עם העובד גם מחוץ לשעות העבודה, ולכן מעקב אחריו עלול בקלות לחרוג לחיים הפרטיים של העובד, שאין קשר בינם למשרד או כל רכוש וציוד של המעסיק.
המעסיק שלי לא מחייב אותי שהמכשיר יהיה איתי בכל שעות העבודה. זאת בחירה שלי. יכולתי לשמור על שני מכשירים נפרדים - אחד לקו פרטי שלי והשני לקו של המעסיק.

כמו שאתה בוודאי יודע, גם אם אין דיווח של GPS, כל פעם שתוכנת המייל שלך בודקת את תיבת הדואר (וכל תוכנה נורמלית עושה את זה לפחות כל דקה), המעסיק מקבל את הIP שלך, ולפי זה די בקלות אפשר לגלות איפה אתה נמצא. אני עובד על פיצ׳ר דומה, ובארה״ב בחלק מהמקרים אפשר לזהות לפי IP איפה אתה נמצא ברמת דיוק של כמה מאות מטרים.

זו השוואה לא רלוונטית.
לרשויות אכיפה, כוחות בטחון, וכוחות חירום יש סמכויות שאין לאזרח פרטי, או חברה מסחרית.
בדיוק, הבאתי דוגמא לא רלוונטית כדי להראות לך שהדוגמא שאתה הבאת (משהו משהו בתי ספר ילדים) היא לא רלוונטית. דוגמאות לא רלוונטיות קל להביא.

לא מדובר פה על סמכויות, מדובר פה על הסכמה. אתה מסכים לזה, אף אחד לא מחייב אותך.

לרכבי משטרה, אמבולנסים וכבאיות מותר לבצע "נסיעה מבצעית" ולחרוג מחוקי התנועה הרגילים במקרי חירום, אבל גם אם איחור במשלוח עומד לעלות לחברה מליונים, לרכב משלוחים אזרחי אין שום זכות לעבור באדום.

נכון. אז? אבל לשליח כן יש אפשרות להכנס לדירה שלי, אם אני מסכים שהוא יכנס - נכון?

נזכיר גם, שבמדינה מתוקנת רשויות כאלה נמצאות תחת בקרה קפדנית כדי לוודא שלא ישתמשו בסמכויות כאלה לרעה, בקרה שלא קיימת מול חברות אזרחיות.

הנה, עובדה שקיימת. הרי זה בדיוק נושא השרשור.

בנוסף, מה ההבדל המהותי בין הקלטה ווידאו ואודיו לניתור שיחה כתובה?
תשאל את המחוקקים והשופטים. החוקים כידוע נמצאים הרחק מאחור לטכנולוגיה המתקדמת.

באופן כללי או ספציפית למעסיק שלך?
מן הסתם אנשים בעלי ידע טכנולוגי ממוצע מבינים שכל טלפון הוא מכשיר מעקב פעיל וספקית הסלולר, וגם יצרנית המכשיר ו\או מערכת הפעלה יכולים לדעת את המיקום שלו.
אבל יש הבדל בין זה ש-google יודעת אפה אתה, לבין זה שהבוס שלך יודע אפה אתה (אלא אם אתה במקרה עובד ב-Google), לא כך?
גם וגם. אנשים גם בלי ידע טכנולוגי צריכים גם לדעת ולהבין שכל מכשיר ניתן למעקב וכל אתר עוקב ושותל עוגיות, וכל חברה שמספקת שירותים ״בחינם״ בעצם מוכרת מידע שהיא אוספת מהמשתמשים.

הבוס שלי לא יודע. אני בוס. אני מנהל בחברה שלי. אין לי שום יכולת לגשת למידע הזה. לאנשי בטחון של החברה לעומת זאת כן. אם הם מזהים בעיה, אז הם יכולים לעשות משהו בנידון, וגם אז - אני, כמנהל, אהיה כנראה האחרון לדעת רגע לפני שצריך להודיע למישהו על פיטורין.

ולא, לא כל מי ש״במקרה עובד בGoogle״ יכול לגשת למידע שהחברה אוספת. אפילו בישראל, במשרת סטודנט שלי באיזה מוקד שירות לקוחות, ראיתי אנשים שפוטרו במקום רק כי ניגשו לתיקים של מי שלא היו אמורים לטפל בהם (מישהו פוטר, למשל כי אני זוכר ספציפית, כי מתוך סקרנות בדק משהו על לאה רבין).

לא כתבתי בכניסה, כתבתי בתוך השירותים עצמם.
לא חושב שאי פעם ראיתי מצלמה אפילו באזור הכיורים, ואני מניח שאתה לא תסכים לקבל מצלמות בתוך התאים עצמם, גם אם זה מספק אחלה ראיות נגד אנסים.
מעולם לא ראיתי מצלמות בתוך תאי שירותים, אבל אין בזה שום צורך. אם אתה טוען שאתה מחפש גנב או אנס - מספיק לראות מי נכנס ויצא כדי לקשור מישהו לאירוע, לא צריך תיעוד של האירוע עצמו.

למה הדוגמה שלי מגוחכת? באמת לא יצא לך לקרוא על מקרים כאלה בתקשורת?
אוקיי, סבבה, אם אתה כזה dense אז זה מאוד פשוט:
* חוסר עמידה במשימות
* חוסר מקצועיות
* שימוש לרעה במשאבים של המשרד
איבדתי אותך בשלב הזה. מה אתה מנסה לטעון?

אתה באמת חושב שלמישהו בעמדת ניהול קשה להמציא סיבות לפטר עובד?
אני יודע שכתבת כאן שקשה מאוד לפטר אנשים, אבל זה כשמנסים להיות הוגנים, לפעול לפי החוק, ומעוניינים להגן על החברה ולא על תחת של עבריין אחד ספציפי.
שוב, מה אתה מנסה לטעון? שהחברה תנסה להגן על עבריין אחד ספציפי?

ניסיתי להסביר לך שאנשים צריכים להיות מסוגלים לקבל עזרה בצורה פרטית, לפני שידעו איך נכון לנהוג במקרה שהם נפגעו.
גם אם זה רק מישהו שיגיד להם "לך תביא עו"ד ותתבע אותם".
ו...?

אנחנו מנהלים כאן דיון על הפסיקה, לא סתם על זה שתבעו.
למעשה, אותי פחות מעניין שהעובדים תבעו, יותר מעניין מה בית המשפט אמר, ואיך זה ישפיע על עובדים אחרים, במיוחד כאלה שלא עשו דבר פסול חוקית או מוסרית.
בית המשפט אמר שאין לך שום זכות מוקנית לפרטיות כשאתה משתף מישהו אחר במידע כלשהו, אלא אם הסכמת מראש שיש לך. שום דבר מהטיעונים שלך לא רלוונטי לפסקה הזאת, כל השרשור הזה בא כי הנחת שהמעסיק בהכרח האזין בסתר, למרות ששנינו הסכמנו בהודעות הקודמות שזה לא מה שקרה.

כמו שכבר כתבתי, זה גם החשד שלי, אבל איך בדיוק אתה מוכיח שאחד מחבריך לא ישתנקר עליך?
וכן - זו שאלה רצינית בהנחה שהשופט שם אכן כתב את מה שכתב.
לא הבנתי, מה? מה בדיוק אתה רוצה להוכיח?

כלומר, אתה מוכן לשים כאן את פרטי האשראי שלך, ולהמתין להגיש תלונה במשטרה על מי שיעז להשתמש בהם למסע קניות קטן ברשת?
זו אמרה הזויה יותר מ-"אין לי מה להסתיר".
איבדתי אותך לחלוטין. מה זה קשור בכלל? מה אתה סח?
 

user32

Well-known member
מנהל
בארץ הנושא הזה עלה כמה וכמה פעמים בבתי משפט, הנושא של שימוש במידע פרטי על ידי המעסיק כעילה לפיטורים. כמו שכתבו פה, הדרך המקובלת היא שהחברה מחתימה את העובדים במעמד החוזה עבודה על מסמכים המפרטים אילו אמצעי מעקב יש להם: מצלמות אבטחה, ניטור כניסה ויציאה, מחשב ורשת, מייל וכו'. שימוש במידע הזה בדרך כלל יתקבל כמו אותה עובדת שפוטרה אחרי שראו במצלמות האבטחה שהיא נהגה להעביר כרטיס ולצאת לסידורים.
אבל עצם זה שעובדים תובעים מעסיקים שקראו את המיילים (של העבודה) של העובד וכו' מראה שזה לא מובן מאליו שהמעסיק רשאי להשתמש בכל מידע שהוא רוצה.

אישית היה לי מקרה מעניין ומסקרן. עובד אחד שהיה בתפקיד די בכיר אצל לקוח (שמשום מה העדיף להעסיק במיקור חוץ אבל זה כבר סיפור אחר) התחיל לבקש הלוואות כספיות מהסובבים אותו. התחיל בחברים, המשיך במנהלים ואפילו בכירי החברה. אותו עובד היה לכאורה נורמטיבי: מרוויח משכורת יפה מאוד, נשוי עם ילדים, לא הראה סימנים לשימוש בסמים או משהו כזה. כל פעם המציא תירוץ אחר: הוא עובר דירה, מחליף רכב, יש לו בעיה החודש, טיפול רפואי ואט אט כצפוי תשלומים התחילו להדחות ועוד סימנים מדאיגים.
הבעיה שלי היתה שהוא היה חשוף למידע עסקי יקר ערך ואני הייתי חשוף לחוזה דרקוני מול החברה, עם סעיפים שנוהגים להתעלם מהם כשחותמים על חוזה "במידה והעובד עבר עבירה פלילית, גניבה, מרמה בלה בלה בלה שיפוי הלקוח עד גובה בלה בלה בלה". הHR עשו איתו בירורים אבל הוא שמר על פוקר פייס, טפלון, אין כלום כי לא היה כלום כשהחשד שלי היה התמכרות להימורים או הסתבכות בשוק האפור.
הפואנטה היא שפניתי לעו"ד וכבר רציתי לשכור חוקר פרטי בלית ברירה. ולהפתעתי העו"ד אמר שאם העובד יגלה את זה (למשל במעמד הפיטורים) זה שם אותי בבעיה חוקית רצינית של ריגול אחרי העובד, ושהחשדות שלי לא מספיקות כדי להפעיל צעד דרקוני כזה של משרד חקירות. חושף אותי לתביעה רצינית של העובד. כלומר, אין למעסיק זכות לרגל אחרי עובד גם אם זה נעשה באמצעים חוקיים כמו משרד חקירות מורשה.
למזלנו זה היה בשנות השיא של הייטק והעובד קיבל הצעה ממקום אחר ופתר לכולם את הבעיה.
 

user32

Well-known member
מנהל
אפשר לקרוא כאן: https://www.mako.co.il/study-career-career/articles/Article-f0b5646ceb84f51006.htm

העו"ד בכתבה מאשש את מה שכתבתי: בפרקטיקה המקובלת המעסיק מחתים את העובד על ידיעה והסכמה של גבולות הפרטיות, למשל שמוסכם שהמעסיק יקרא את המיילים של העובד באימייל הארגוני וכו' ואז זה חוקי. במידה ולא הוסכם על כך מראש, יש בעיה חוקית בלא מעט מקרים אפילו כשמדובר בציוד של מקום העבודה.
 
למעלה