לגבי בוקר טוב הוא על פי מה שמובא בתלמוד (ברכות יד) שאסור לאדם לומר לחבירו שלום קודם תפילת שחרית כיון ששלום הוא אחד משמותיו של ה`, ומכח זה נפסקה ההלכה שהפוגש את חבירו יאמר לו "צפרא דמרי טב" כלומר בוקר טוב. (שולחן ערוך סימן פ"ט סעיף ב`).
העניין הוא ש"בוקר טוב" אומרים פחות או יותר בשפות רבות, הודו-אירופיות למשל. לעומת זאת, הצירוף "בוקר אור" מוכר לי רק מעברית וערבית, והניחוש שלי הוא שזה לא במקרה. אבל אין לי שמץ של מושג אם זו שאילה מהערבית בעת החדשה, או אם הביטוי נוצר בשתי השפות במקביל מתי-שהוא בימי הביניים, או אחרת.
בוקר טוב הוא דווקא מהעברית החדשה, צפרא טבא זה בארמית כידוע. בוקר אור, הוא טוען, נשאל מבראשית מ"ד ג'. לי למען האמת קשה לקבל את הסבר זה, ואכן צריך לבדוק באופן מקיף את ההיקרויות הרווחות של הצירוף בתקופה מסוימת. בבר אילן יש תוכנה, הנקראת פרויקט השו"ת והיא מעין קונקורדנציה לכל המקורות העבריים דתיים עד השו"ת.