“היחסים בין יומן והכותב שלו הם על-זמניים” – ראיון עם רייצ’ל רנה ראסל
ראיון עם מחברת סדרת הספרים המצליחה, "יומני החנונית"
מרץ 22, 2020סדרת “יומני החנונית”, שכתבה רייצ’ל רנה ראסל, היא אחת ההצלחות המו”ליות הגדולות של השנים האחרונות. מליוני עותקים מסדרת הספרים נמכרו ברחבי העולם, והיד עוד נטויה. גיבורת סדרת הספרים, ניקי מקסוול, כותבת את תחושותיה וחוויותיה ביומן, וכמו במקרה של “יומנו של חנון”, הפורמט הספציפי סייע להפוך את הספרים ללהיט. לרגל צאת הספר העשירי בסדרה (הוצאת “ספר לכל”), שוחחנו עם הסופרת על הצלחה, השפעה ואיך מצליחים לכתוב כל כך הרבה ספרים על אותן דמויות.
תשעת ספרי הסדרה הראשונים
הספר הראשון בסדרת “יומני החנונית” פורסם בשנת 2009. איך הסדרה השתנה במשך העשור, ואיך את כסופרת מוצאת נושאים ועלילות חדשים עבור כל כך הרבה ספרים?
זה מדהים לראות את המסע שניקי מקסוול ואני עברנו יחד. כל כך הרבה מההרפתקאות של ניקי מקסוול שאבו השראה מחוויות דרמטיות או מצחיקות ששתי הילדות שלי, ארין וניקי (האמנית שלי) שרדנו. ניקי ואני עושות סיעור מוחות, ואנחנו תמיד מוצאות סיפורים חדשים מלהיבים והרפתקאות מגניבות בשביל ניקי מקסוול.
לכתוב סדרה ספרים זה עניין תובעני תובעני. איך את עדיין מוצאת עניין בכתיבת הספרים? לא נמאס לך מהדמויות?
בכנות, לא! ניקי מקסוול הפכה למישהי מהמשפחה שלי. ואני שואבת כוח מארבעים ושניים התרגומים לשפות שונות שהסדרה זכתה להם. יש לי ממש קשת של חנונית במדף הספרים שלי, וזה נותן לי מוטיבציה להמשיך לכתוב. אז עדיין לא סיימתי.
הפורמט הספרותי של יומן הוא ותיק מאוד, אבל זכה לתחייה מחודשת נוכח הצלחת “יומנו של חנון” וסדרת הספרים שכתבת. למה את חושבת שילדים נמשכים לסוגה והסגנון של היומן, במיוחד בימינו?
שאלה מצוינת! אני חושבת שיש משהו מאוד מיידי ומתקשר ביומן. בנוסף, הוא יכול להציג מגוון רחב של רגשות: שמחה, עצב, אהבה, כעס, תסכול, או פשוט רשימה רנדומלית של דברים מצחיקים שקורים במהלך היום. למרות שדורות חדשים נולדים, החברה משתנה והטכנולוגיה מתקדמת, היחסים בין יומן והכותב שלו הם על-זמניים ואוניברסליים.
כריכת הספר החדש (יח”צ)
כיוון שילדים מבלים הרבה זמן באינטרנט, האם ניתן לומר שהז’אנר של היומן הוא מעין ביטוי חלופי לפעילות המקוונת, או שאולי הוא למעשה משקף את העידן שאנו חיים בו שמתאפיין בעיסוק נרחב בביטוי עצמי?
ובכן, הרבה בני ובנות נוער עדיין כותבים יומנים (גם אני)! וכיום זה אפילו פופולרי יותר לכתוב בלוגים ופוסטים במדיה החברתית בסגנון של קטעי יומן אישי. לצד זאת, שלא כמו יומן פיזי שאתה יכול לנעול או להחביא כדי להבטיח שהמחשבות שלך יישארו חבויות בפנים, בלוגים ורשתות חברתיות הם מעין יומנים מקוונים שאתה למעשה רוצה שכמה שיותר אנשים ייחשפו אליהם ויקראו אותם. זוהי אבחנה חשובה מאוד, עם השלכות שונות עבור הכותבים. אז הורים ומחנכים צריכים לשים לב שילדים מודעים לאבחנה הזו אם הם בוחרים בפלטפורמה המקוונת כדי לבטא את עצמם.
האם זכורה לך תגובה מיוחדת בעקבות קריאת ספרייך?
באחד ממפגשי החתימה על ספריי, ילדה נעמדה ושיתפה איך הילדות המרושעות בבית הספר גרמו לה להרגיש. אני שומעת על הרבה חוויות כאלו באירועי חתימה על ספרים, אבל משהו בילדה הזאת ריגש במיוחד את כל הנוכחים בחדר. במהלך האירוע, ראיתי הורים וילדים נוספים ניגשים לדבר איתה, והמוכרות בחנות אפילו נתנו לה מתנה ועודדו אותה לחזור לשם כדי להוות עבורה רשת תמיכה. זה היה מדהים לראות איך הקהילה שלי של “יומני החנונית” מיד נעמדה לצד הילדה הנפלאה הזאת, ורצו לעודד ולחזק אותה.
את מתקשרת עם ילדים אחרי שספר רואה אור? האם זה חשוב שסופרי ילדים יימצאו בדיאלוג עם ילדים?
אני מקבלת הרבה אימיילים מקוראים מרחבי העולם, ואני מנסה לענות לכולם. למעשה, באתר שלי, מעריצים יכולים אפילו לכתוב ולקבל עצות מהדמויות, ניקי וברנדון. אני מאמינה שזה חשוב לסופר להימצא בתקשורת כלשהי עם הקוראים שלו – אפילו אם זה לא פנים מול פנים. אז אני עונה לאימיילים ולמכתבים, ואני מעודדת קוראים לבקר באתר שלי מתוך מטרה ליצור קהילה ומקום מקוון שהוא בטוח, מהנה, מעורר לפעילות וכן – חנוני!
מתוך סדרת הספרים
המו”לות האמריקנית עסוקה מאוד בנושא הגיוון, ומציגה מגוון של זהויות ומתמקדת ברגישויות תרבותיות. מהי תגובתך לכך כסופרת?
במהלך שלוש השנים האחרונות המו”לות לילדים בארצות הברית בהחלט נהייתה יותר מגוונת. כשפרסמתי את הספר הראשון בשנת 2009, היו מעט סופרים שאינם לבנים ברשימת רבי המכר של ה”ניו יורק טיימס”. אולם לאחרונה ספרתי עשרים סופרים שאינם לבנים ברשימת הקטגוריות השונות של ספרי ילדים ונוער. אני מאוד מתרשמת מכך וגאה בסופרים הללו כיוון שלרוב הם מספרים סיפורים חשובים שמהווים צוהר לעולם אחר עבור ילדים רבים, וחשוב יותר – מראה עבור חלק נכבד מהאוכלוסיה של ילדים שסוף סוף רואים דמויות בספרים שנראות כמוהם. על אף שעוד יש הרבה מה לעשות בנידון, הסופרים הללו משתמשים בקול האותנטי שלהם ליצור סיפורים נחוצים מאוד על דמויות חזקות ומקוריות.
מהו הדבר החשוב ביותר עבורך כסופרת לילדים?
אני רוצה להיות סופרת שילדים יאהבו לקרוא את ספריה, וכזו שמעוררת את התשוקה לקרוא. אני רוצה להצחיק, להלהיב ולהיות רלוונטית תמיד. חשוב מכך, אני פשוט רוצה שילדים ייהנו מחוויית הקריאה.
ספרי “יומני החנונית” מכרו מיליוני עותקים ברחבי העולם ותורגמו לשפות רבות. אנא שתפי אותנו בחוויה שלך כסופרת רבי מכר, וכיצד את מגיבה לפופולריות של הסדרה.
אני חושבת שסדרת “יומני החנונית” הצליחה כל כך בגלל שקוראים צעירים יכולים להזדהות עם ניקי מקסוול ושאר הדמויות בסדרה. האתגרים היומיומיים שניקי מתמודדת איתם בבית הספר, עם משפחתה ועם חבריה, מעוררים הזדהות בקרב ילדים בכל העולם. כולנו יכולים להצביע על תקופה כלשהי בחיינו שבה לא הרגשנו שייכים, או שחווינו אהבה ראשונה או שחשנו חסרי ביטחון. אם קוראים יראו כמה הרבה יש לנו במשותף, לא משנה באיזו שפה אנחנו מדברים, זה יעזור להם להרגיש קרובים אחד לשני כי יש לכולנו חוויות דומות.
אני שמחה להיות חלק מהעניין הזה, וכשאני רואה את הספרים שמגיעים מהוצאות לאור מכל העולם, אני מבינה שעל אף שכל אחד נראה קצת אחרת יש להם הרבה במשותף כשהם על המדף שלי, וזה כל כך מספק.
מתוך סדרת הספרים
מהו פרויקט החלומות שלך? יש עוד דברים שאת רוצה להגשים כסופרת?
כן! אני רוצה להמשיך לפרסם את הרפתקאות “יומני החנונית”, ואני מקווה להתחיל סדרה חדשה בשלב מסוים. אנחנו גם עובדים במשך הרבה שנים על סרט שמבוסס על “יומני החנונית”, ונמשיך לרדוף אחר החלום הזה עד שיתגשם. תמיד מלהיב כל כך בעולם החנו
הפנקס כתב עת מקוון לספרות ותרבות לילדים