🌻-הלוויתן של סבא- זאב סמילנסקי/איור: רותי קפלנסקי /הוצאה: הוצאת פטל /תאריך הוצאה: ינואר 2024 /קטגוריה: ילדים ונוער, נוער צעיר

[יעלקר]

האומנם סבא צודק, והמנהלת הערמומית גונבת את הדג של יום רביעי ומחביאה אותו במגירה סודית? או שאלה סתם תכסיסים הזויים של סבא, שיש להם מטרה נסתרת?
סבא של אמיר הוא איש קצת מוזר ולפעמים הוא מתנהג כמו ילד. אמיר, לעומת זאת, הוא ילד בוגר ואחראי שלא אוהב שמבלבלים לו את המוח. סבא רוצה מאוד להתחבב על אמיר. לו רק אמיר ושני אחיו – אדם הגדול ואורי הקטן – היו אוהבים אותו כמעט כמו שהם אוהבים את סבתא שלהם! כשסבא וסבתא באים לבקר את אמיר ומשפחתו בבריסל, סבא מנסה למשוך אליו את ליבו של אמיר בשיטות המיוחדות רק לו.
זהו ספרו הראשון של זאב סמילנסקי המיועד לילדים, מעשייה משפחתית מתוקה-מפולפלת ומלאת חיים.

זאב סמילנסקי הוא מתמטיקאי, משורר וסופר. הוא הוציא שני ספרי שירה, "צבע ביתך" (2016) ו"בארות הגופרית הישנות" (2020), ואת הרומנים "כסף" ו"בג'נקיה" (2020), שזיכה את מחברו בפרס לספר ביכורים על שם גדעון תלפז.

פרק ראשון

אמיר יושב בכניסה מול שער בית הספר ומחכה שמישהו יבוא לקחת אותו. מי זה יהיה היום? אולי אמא, כמו כמעט תמיד? אולי אבא, כמו שלפעמים? או אולי סבתא? הכי כייף אם זו תהיה סבתא, היא הלוקחת–הביתה הכי טובה. ואולי זה יהיה סבא... אמיר מקמט את מצחו. אין לו כוח לסבא הזה עם השטויות שלו. הוא מביט החוצה: הנה אמא קטנה וזריזה שבאה לקחת את הילדה שלה, ילדה מגודלת שהולכת לאט ומדברת לאט. האם הקטנה והזריזה רצה סביבה ולא מפסיקה לפטפט אך הילדה בקושי עונה לה. והנה אבא אחד, גדול וגבוה ושקט, ואיתו הבן שלו, גבוה ושקט כמוהו. הם נתנו יד זה לזה וכעת הם פונים ימינה והולכים ומתרחקים, אולי הביתה ואולי למקום אחר. והנה סבתא אחת, כולה מקושטת בבגדים צבעוניים ובידה, אפילו שהיום יפה ואין חשש לגשם, מטרייה ארוכה, מפוספסת באפור ולבן. היא באה לקחת ילדה קטנה, כמעט תינוקת, שמייד קופצת ומתיישבת בעגלת התינוקות שלה. הסבתא מניחה את המטרייה המפוספסת על העגלה, קושרת את התינוקת בחגורת הבטיחות הקטנה ושתיהן מתגלגלות שמאלה, במורד הכביש. והנה, הנה, הנה, מי זה בא, אוי אוי אוי, סבא שלו, בדיוק מה שלא רצה שיקרה, סבא עם השאלות המוזרות שלו והבדיחות שאי אפשר להבין והחוכמות שלו שמצחיקות רק אותו, את סבא. נכון שעם סבא בדרך כלל אוכלים גלידה בדרך — אבל אמיר לא בטוח שזה פיצוי הולם. מה לעשות, אין לו ברירה. הוא חייב ללכת עכשיו הביתה עם סבא.

אהא! אומר סבא בחשיבות כשהוא רואה את אמיר יושב על הספסל, שורך היטב את נעליו. אמיר מציץ אל סבא וחוזר להתעסק בנעליים. סבא עומד מעל אמיר, גבוה וזקוף. הוא לבוש במכנסי קורדורוי אדומים, חולצה אפורה וז'קט צהבהב; לרגליו הוא נועל נעלי ספורט, ובידו הוא מחזיק משהו — איזה חפץ כחלחל — אמיר לא בטוח מה זה הדבר הזה. אמיר עולה על הספסל, מוצא בין כל המעילים התלויים את מעילו הבלוי. הוא מושך אותו עליו, תוחב לתוכו את ידיו ורוכס את הרוכסן. סבא מושיט לו את ידו. אמיר לא בטוח שהוא רוצה לאחוז בידו של סבא אבל לבסוף מתרצה ומושיט לו יד. סבא מרוצה מאוד, זה ברור. כעת הם יכולים, שניהם, לצאת מדלת בית הספר ולפנות שמאלה במורד הרחוב.
להמשך קריאה https://www.e-vrit.co.il/Product/30...5f6oqR157pzs2OSJ85hPVPo6F5QUi8pn6PmNoh1LHwnx4
ראה גם תגובה

 

[יעלקר]

*באדיבות

המתלהבת - עטרה אופק​

נדיר לגלות ספר ילדים ישראלי חדש, לילדים שכבר קוראים בעצמם, שכתוב כמו קלאסיקה. לי הכתיבה הזאת הזכירה את זו של טובי היוצרים לילדים, כמו אורי אורלב שלנו, וכמו אריך קסטנר ואסטריד לינדגרן. כי "הלוויתן של סבא" הוא ספר שכתוב ממש מתוך ראשו ולבו של ילד, ולא מתוך ראשו של מבוגר שנדמה לו שהוא יודע איך ילד חושב. וזה כישרון שאי אפשר ללמוד, או שיש לך או שאין. וזו כתיבה מתבוננת, קשובה, שקולטת כל מה שהילד רואה ושומע סביבו ומגיבה בהתאם, ולכן את מאמינה לסופר הזה ללא סייג. ואולי אין בכך פלא, כי הוא בנו של יזהר סמילנסקי, הלא הוא ס' יזהר, ומן הסתם נחשף מגיל רך למילוליות עשירה ולספרות ילדים משובחת, וכנראה ממשיך לחיות בו הילד שהיה פעם, כי הספר הזה פשוט נפלא. כבר לא כותבים היום ככה ספרים לילדים.
הספר מתחיל בהסתייגות של הילד גיבור הספר מסבא שלו המשונה, שהגיע מישראל להתארח עם סבתא האהובה בבית המשפחה בבריסל, והוא ממלא לילד את הראש בסיפורים כאלה ואחרים שכמעט תמיד מעצבנים אותו, ובאותו יום הוא זה שבא לקחת אותו מבית הספר ("והנה, הנה, הנה, מי זה בא, אוי אוי אוי, סבא שלו, בדיוק מה שלא רצה שיקרה, סבא עם השאלות המוזרות שלו והבדיחות שאי אפשר להבין והחוכמות שלו שמצחיקות רק אותו, את סבא") והפעם הוא מספר לו משהו מאוד משונה ומוזר על זנב של לוויתן, וכשהילד מספר על כך לחברתו סימון (לאורך הספר אנחנו לומדים להכיר כמה מלים בצרפתית, השפה שבה מדברים בבריסל) היא נדלקת ומסתקרנת ויחד הם מנסים להבין את התעלומה, שרק הולכת וגדלה, ואז גם המציאות עצמה נעשית משונה ומוזרה, ולא אגלה לכם יותר כי חבל על כל ספוילר, כי הכל כתוב כל כך נפלא ומושלם. ורק לקראת הסוף, כשאנחנו כבר לא בטוחים אם הסיפור הזה ממריא מקרקע המציאות המוכרת אל מחוזות הפנטזיה, וגם הילד גיבור הספר כבר מבולבל ונרעש וחרד, הכל מתברר ומסתדר על הצד הטוב ביותר.
על הכריכה מצוין אמנם שזה "סיפור לסבאים לספר לנכדים", אבל כדאי גם להורים לספר לילדים (כי הם יתענגו על כל פסקה ועל כל עמוד) ולילדים בני 7–10 לקרוא בעצמם. ויש בסיפור עוד רבדים סמויים, שאולי רק ההורים יחושו בהם במודע, אבל הם בוודאי יחלחלו גם לתודעתם של הקוראים הצעירים, כפי שקורה בכל קלאסיקה טובה. זהו ספרו הראשון של סמילנסקי הבן לילדים, והלוואי שימשיך ויכתוב להם עוד ועוד .

*זה אומנם נראה כמו סיפור לילדים, אך למעשה מדובר בשברו של החלום הציוני​

"הלוויתן של סבא" מאת זאב סמילנסקי מספר על ילד שחי עם הוריו בבריסל ומדי כמה חודשים שגרתו משובשת על ידי סבו הישראלי שמגיע לביקור. זהו סיפור עדין ועצוב על מחירה המשפחתי של הגירה מהארץ, על ההתמודדות עם המרחק, ולא רק מבחינה גיאוגרפית או לשונית, שמצליח לשפוך אור על התרבות הישראלית

זה אומנם נראה כמו סיפור לילדים, אך למעשה מדובר בשברו של החלום הציוני

"הלוויתן של סבא" מאת זאב סמילנסקי מספר על ילד שחי עם הוריו בבריסל ומדי כמה חודשים שגרתו משובשת על ידי סבו הישראלי שמגיע לביקור. זהו סיפור עדין ועצוב על מחירה המשפחתי של הגירה מהארץ, על ההתמודדות עם המרחק, ולא רק מבחינה גיאוגרפית או לשונית, שמצליח לשפוך אור על התרבות הישראלית

www.ynet.co.il