לא בכל יום ספר ילדים מרגש אותי, ועוד בכל כך הרבה רבדים; גם בזכות הסיפור היפה על הילד הרועה, שאיוריו מלאי חיים וחן, כמובן, אבל בעיקר בשל מקור ההשראה לכתיבתו – הילד הדרוזי שהיה בבגרותו לסא"ל סלמאן חַבַּקָה ז"ל, שנהרג במלחמה האחרונה – ובשל הבחירה יוצאת הדופן והמשמחת לשלב בו משפטים בערבית, בתעתיק ובכתב.
הילד בסיפור יוצא עם סבתו שָׁפיקָה לרעות את עדר העיזים שלהם, משתעשע עם הגדיים ועם החתלתול (בַּסבּוּס בערבית) ואוכל מטעמים שסבתו הכינה, ולפתע הוא מגלה כי אחד הגדיים נלכד בין שני סלעים כבדים. הוא מתקשה לחלץ את הגדי, ואז צץ במוחו רעיון: במקום לנסות להזיז את הגדי – יזיז את הסלע! ואמנם, הוא מתאמץ ודוחף והודף עד שהוא מצליח. אפשר למצוא כאן רמז מעורר השראה לקוראים הצעירים לפתרון בעיות ומצוקות: במקום להגיב לבעיה בפעולה מיידית וספונטנית, מוטב (אם אפשר) להתבונן, לחשוב, להפעיל את המוח – ואז לעשות את הדבר הנכון.
המחברת היא דודתו של סלמאן ז"ל (קראו עליה בגב הספר), ואהבתה הרבה לילד שהיה אחיינה ניכרת בכל מלה, בכל משפט, בכל כפולה – ומתבטאת גם בהנגשת הספר הדו-לשוני הזה לקהל הקוראים בארץ, בשתי השפות. כמה חשוב להכיר לילדים דוברי עברית את שפתם של שכנינו, תושבי ארצנו, שגרים לעתים ממש לידנו ומעניקים לנו שירות מקצועי במקומות העבודה שלהם, החל במרפאות ובבתי חולים וכלה בחנויות השונות ובתחנות דלק, יודעים היטב את שפתנו ולנו אין כמעט מושג בשפתם, מלבד כמה קללות ומלות סלנג שימושיות. לכן נפלא בעיניי שילוב המלים הערביות בספר הזה, שכולן מפורשות (אם לא בטקסט, הרי במילון הקטן בסוף), ורק עוד דבר אחד הייתי מוסיפה להעשרה החשובה הזאת בספר – ברקוד שיחבר אותנו להקלטה (ביוטיוב?) שבה נשמע איך להגות נכון את המלים הללו. אולי במהדורה הבאה? מומלץ בחום לבני 4 ומעלה, ובאתר evrit - עברית אפשר להתרשם מ-6 עמודים הראשונים (29 עמ', אייר נהדר: אביאל בסיל, ערך: יותם שווימר)
באדיבות המתלהבת-עטרה אופק