הספר החדש של הילה חבקין, "מקום משלי", הוא כמו לחש קסם. קודם כל, כי הציורים שלה כמעט תמיד כאלה – ציורים לוחשים, שקטים, שמזמינים אותך בעדינות רבה להקשיב להם, לאט ובסבלנות. הפעם היא לא רק איירה אלא גם כתבה את החרוזים היפים והפשוטים שמלווים את איוריה, וגם הם מזמינים קריאה שקטה, מהורהרת, לוחשת.
בפתח הספר אומרת הילדה שבציור, "החלטתי שזה הזמן/ לצאת, ללכת לי מכאן./ כי עכשיו, ממש פתאום,/ לא טוב לי פה כתמול שלשום" – ובדמיונה היא יוצאת לנדוד ולבדוק כל מיני מקומות חלופיים. אבל בכל מקום שהיא בודקת, גם אם הוא נראה לה בהתחלה חמוד או מסקרן, עד מהרה היא מבינה: "אני רוצה מקום אחר". וזו הרגשה שמוכרת לכולנו: אי-נחת מהקיים, ותקווה למצוא מקום שיכיל אותנו כפי שהיינו רוצים. האם יש בכלל מקום כזה?
זה לגמרי ספר שמבקש מאיתנו לחזור ולדפדף בו שוב ושוב, בכל אחת מתריסר הכפולות המאוירות, כי בכל קריאה ובכל התבוננות מחלחל ללב משהו נוסף. ואם בהתחלה הספר נראה לנו רק מהורהר, מקריאה לקריאה נדמה שהוא בעצם עצוב, ממש עצוב. כי למרות כל המקומות המעניינים והקסומים שהילדה בודקת בדמיונה, היא אינה מוצאת לה מקום, עד שהיא בוראת לעצמה מקום כלבבה, שבו היא אינה בודדה – בתוך חלום, שמכיל גם חברים וחברות לצד כל המאוויים גם יחד – וזו לפחות חצי נחמה, אם לא נחמה שלמה.
ואולי כנוגדן לעצב, בכל כפולה מתחבא רמז מאויר לסיפור ילדים קלאסי אחר, ולא אגלה לכם, כדי שתסתקרנו ותחפשו לבד. הספר מתאים לבני 4 ומעלה, ובעצם גם כמתנה מקסימה למבוגרים שמחפשים "מקום אחר". כעת בהנחה באתר ההוצאה (24 עמ', ערכה: תרצה פלור).
באדיבות המתלהבת - עטרה אופק
