nothstar001
New member
03:45 לפנות בוקר
03:45 לפנות בוקר והם הגיעו שוב - הכאב המחשבות החרדות והדיכאון , לאחר שעות צפייה לא מבוטלות בטלוויזיה האמנתי שאני עייף מספיק כדי ללכת לישון סוף סוף , אבל אז הכאב שהצטבר ( ומצטבר ומתפרק כל פעם במחזוריות לא מובנת ) עומד בשער , והאסוסציה לכאב הם המחשבות ואז הכל מתפרץ , כשאני עוצם את העיניים אני מצפה לא לראות כלום , חושך , די כבר אני עייף אבל לא! המחשבות מציירות לי תמונה , והתמונה הזאת גורמת לתחושות לא נעימות והכאב מגביר את העוצמה של התמונה וחוזר חלילה . זה הגיע עד כדי דמעות , כמובן אצתי רצתי לכיור לשטוף את הפנים ושתיתי כמות נכבדת של מים , אז הסתכלתי במראה , ראיתי את העיניים שלי - ראיתי איך הן נראות לאחר הבכי - איזה יופי - הזגוגית הזאת שנוצרת הברק שיש בעין לאחר בכי - הדבר העצוב הוא שזה הדבר החיובי היחיד שיש לי - עיניים לאחר בכי , החלטתי אז לנסות להעביר את התחושה לפחות בפורום כי בשעות כאלה אין מי שיקשיב ואין מצב שאני אדבר בטלפון עם אנשים בקווי מצוקה כי אז ישמעו אותי ההורים שלי וישאלו שאלות. אני לא יודע כמה זמן יקח לי להירדם עכשיו. אני עייף.
03:45 לפנות בוקר והם הגיעו שוב - הכאב המחשבות החרדות והדיכאון , לאחר שעות צפייה לא מבוטלות בטלוויזיה האמנתי שאני עייף מספיק כדי ללכת לישון סוף סוף , אבל אז הכאב שהצטבר ( ומצטבר ומתפרק כל פעם במחזוריות לא מובנת ) עומד בשער , והאסוסציה לכאב הם המחשבות ואז הכל מתפרץ , כשאני עוצם את העיניים אני מצפה לא לראות כלום , חושך , די כבר אני עייף אבל לא! המחשבות מציירות לי תמונה , והתמונה הזאת גורמת לתחושות לא נעימות והכאב מגביר את העוצמה של התמונה וחוזר חלילה . זה הגיע עד כדי דמעות , כמובן אצתי רצתי לכיור לשטוף את הפנים ושתיתי כמות נכבדת של מים , אז הסתכלתי במראה , ראיתי את העיניים שלי - ראיתי איך הן נראות לאחר הבכי - איזה יופי - הזגוגית הזאת שנוצרת הברק שיש בעין לאחר בכי - הדבר העצוב הוא שזה הדבר החיובי היחיד שיש לי - עיניים לאחר בכי , החלטתי אז לנסות להעביר את התחושה לפחות בפורום כי בשעות כאלה אין מי שיקשיב ואין מצב שאני אדבר בטלפון עם אנשים בקווי מצוקה כי אז ישמעו אותי ההורים שלי וישאלו שאלות. אני לא יודע כמה זמן יקח לי להירדם עכשיו. אני עייף.