1# אמונה אחרונה)
הרכבתי סידרה של שירים שכתבתי די מזמן(כל אחד בתקופה אחרת, שתיים מהם כתבתי לפני שנה ושתיים אחרים לפני כמה חודשים) ואני קוראת לה "דברים אחרונים". הסגנון שלי שונה, מסובך ומבלבל ופירסמתי את זה כבר בפורום סופרים ומשוררים צעירים אז אין לי ציפיות גדולות לתגובות טובות, רק חשוב לי שיקראו... : ------------------------------------ זה כואב כשאני נעלמת, מסתובבת והעולם עומד באותו מקום מכתבים שלא נשלחים אליי, אני מקווה שילכו שיבוא, הוא מופיע בפנים חדשות יפות פחות, שולחות לי הרגשות מרגישות סחרחורת תערבלי לי מחשבות. אני אוהבת התמימות שלי נערפת. הם שומרים על השמש שתשרוף אותנו תוכניות לעתיד הקרוב, כולם מתכננים כולם נופלים ברווחים שבין התודעה לתת ההכרה אין מחר. היא ישנה תקשיבי, את זקוקה למנוחה מהמזרקים. היא מחממת לי וורידים. מקפיאה את הזמן מעבירה בי תחושה עד הרגליים, אם רק היית יודעת אותי מה לא הייתי נותנת כדי למצוא אותך מאוחר. העתיד לא חוזר. מעולם לא נברא שכחתי את שמי, מתהווה מחדש שיבכו הבוכים, שיתקעו בי דגל או אולי סכין. הם גדולים מעליי בהישרדות החיים לא ברגש. זאת אשליה אופטית של יופי בריא אני גבוהה עד השמיים, על הבניין הכי גבוהה. נוגעת הוא סימן את גבולות הבדידות, הספרים נותנים לו אהבה ומה הם עשו בשביל מדינה? תתבגרו. תאבדו תקווה. תנטשו אותי במקום לא מוכר. כמו פעם. כל כך מוכר, חונקים אותי לכלל ביקשתי אמת, אבל הלמעלה איבד תקווה העמידו שם חומה. אמונה אחרונה. אולי נסתכל.
הרכבתי סידרה של שירים שכתבתי די מזמן(כל אחד בתקופה אחרת, שתיים מהם כתבתי לפני שנה ושתיים אחרים לפני כמה חודשים) ואני קוראת לה "דברים אחרונים". הסגנון שלי שונה, מסובך ומבלבל ופירסמתי את זה כבר בפורום סופרים ומשוררים צעירים אז אין לי ציפיות גדולות לתגובות טובות, רק חשוב לי שיקראו... : ------------------------------------ זה כואב כשאני נעלמת, מסתובבת והעולם עומד באותו מקום מכתבים שלא נשלחים אליי, אני מקווה שילכו שיבוא, הוא מופיע בפנים חדשות יפות פחות, שולחות לי הרגשות מרגישות סחרחורת תערבלי לי מחשבות. אני אוהבת התמימות שלי נערפת. הם שומרים על השמש שתשרוף אותנו תוכניות לעתיד הקרוב, כולם מתכננים כולם נופלים ברווחים שבין התודעה לתת ההכרה אין מחר. היא ישנה תקשיבי, את זקוקה למנוחה מהמזרקים. היא מחממת לי וורידים. מקפיאה את הזמן מעבירה בי תחושה עד הרגליים, אם רק היית יודעת אותי מה לא הייתי נותנת כדי למצוא אותך מאוחר. העתיד לא חוזר. מעולם לא נברא שכחתי את שמי, מתהווה מחדש שיבכו הבוכים, שיתקעו בי דגל או אולי סכין. הם גדולים מעליי בהישרדות החיים לא ברגש. זאת אשליה אופטית של יופי בריא אני גבוהה עד השמיים, על הבניין הכי גבוהה. נוגעת הוא סימן את גבולות הבדידות, הספרים נותנים לו אהבה ומה הם עשו בשביל מדינה? תתבגרו. תאבדו תקווה. תנטשו אותי במקום לא מוכר. כמו פעם. כל כך מוכר, חונקים אותי לכלל ביקשתי אמת, אבל הלמעלה איבד תקווה העמידו שם חומה. אמונה אחרונה. אולי נסתכל.
הזדהתי עם השורות האחרונות...