10 הדיברות להורים למתעמלות

[אמא לה3]

10 הדיברות להורים למתעמלות

באתרי התעמלות רבים מפורסמים הכללים הללו, נחמד. 1. לא תכפו את שאיפותכם על ילדכם 2. תמיד תהיו תומכים. 3. לא תאמנו את ילדכם (אתם חושבים שיש כאן כוונה גם לאמהות שבמיקצוען הן מאמנות??? ומה יגיד ולרי ליוקין על זה?) 4. תמיד תגידו דברים חיוביים על התחרות. 5. תכירו בפחדים של ילדכם 6. לעולם אל תבקרו את השופטים 7. כבדו את המאמנים של ילדכם 8. אל תקפצו ותחליפו מועדוני התעמלות 9. מצאו עוד מטרות ושאיפות מלבד לנצח 10. אל תצפו מהילדים להיות אלופים אולימפים. יש לכם משהו להוסיף?

 

[נועה חורש]

יפה, אבל די חוזר על עצמו

כל הכללים די חופפים זה לזה. לתמוך, לא להלחיץ, לא לנסות להגשים שאיפות אישיות דרך הילד. לא לבקר את המאמנים והשופטים. מה שלי יש להוסיף: הביאו/דאגו שהילדים יגיעו בזמן לאימון, מסודרים ומוכנים. דאגו שהילדים יגיעו לכל האימונים. אל תפתו את הילדים ואל תתנו להם לאכול הרבה ממתקים ושטויות. תנו להם אוכל בריא. התעניינו במה שקורה באימונים, גם מפי הילדים וגם מהמאמנים. תגיעו לכל התחרויות והמפגשים, אך רק במידה והילד מעוניין בכך. אל תנפחו בעיות בריאותיות, ואל תהיו הרופאים של ילדיכם (אלא אם כן אתם רופאי ספורט מוסמכים). למדו וקיראו הרבה על התעמלות. התייעצו עם מומחים. אל תאמינו לדעות קדומות, כתבות, ספרים, סיפורים של מתעמלות ומתעמלות לשעבר. קחו הכל בערבון מוגבל. היו קשובים לילדים ועזרו במידת הצורך. תנו להם את האפשרות להחליט בעצמם מתי להתחיל ומתי לפרוש

 

[INBAR1232]

=\ בדיוק ההפך !

לצערי אני יכולה לומר בוודאות שהרוב ממה שכתוב מהלא לעשות - אמא שלי עושה ובגדול ... למשל - אם יש את ההופעת סוף שנה או כל הופעה אחרת היא תשווה בין כל ריקוד גם אם זה ריקוד כשרק התחלתי את ההתעמלות והרמה הייתה נמוכה, לבין עכשיו כשהרמה ה-ר-ב-ה יותר גבוה ! (כעבור 5 שנים) , או למשל מחר מתקיימת תחרות אצלנו(פנימית) וכשביקשתי ממנה להגיע אמרה שהיא לא רוצה ....(כולל ההופעות סוף שנה -צריך להכריח ) , עוד דוגמא - אל תהיו הרופאים של ילדכם ?... אם היא שומעת על כאב קטנטן ( של שריר תפוס או משהו בסגנון ) ישר מזכירה לי את זה שהיא רוצה שאני אפרוש מההתעמלות ....

 

[נועה חורש]

זה לא בדיוק להיפך

להשוות בין ריקודים בין השנים (כדי לראות את ההתקדמות?) זה בסדר, מי אמר שאסור? דבר שני, הופעות לדעתי זה לא כמו תחרויות. למרות שההתרגשות בשני האירועים היא בשיאה, וזה נורא נחמד שההורים מגיעים לתחרויות ולמופעים (ושוב, רק אם הילדים רוצים. יש כאלה שלא רוצים), אבל בכל זאת זה לא אותו דבר. ובמקרה הכי גרוע, הופעה אפשר לראות אח"כ בוידאו, אפשר לראות בחזרה הגנרלית ואם מופיעים שוב אפשר לראות בפעם הבאה. תחרות לא. תחרות זה סיפור אחר לגמרי, הרבה יותר מסובך מהופעה. לגבי הנושא של ה"רפואה": איך את מרגישה עם זה שעל כל כאב אמך רוצה שתיפרשי מההתעמלות? אני שואלת, כי בעיניי זה מאוד לא עוזר לילד הפצוע, בלשון המעטה. אבל אולי את רואה את זה כסוג של דאגה ואכפתיות

 

[INBAR1232]

.

הכוונה ב-להשוות בין ריקודים זאת אומרת שגם אם אני יעשה גלגול וגם אם אני יעשה ערבית פ.פ סלטה זה יהיה בשבילה אותו דבר... ובשבילה כל הריקודים אותו הדבר... בעיקרון אני ממש מנג'סת לה רק שתבוא לצלם לפחות ... לגבי ה-"רפואה" -לא תמיד אני רואה את זה מבחינה של דאגה מכיוון שבאופן כללי היא רוצה שאני אפרוש ... אבל אני לא נותת לה לעשות את זה .... ההתעמלות בשבילי זה ה-דבר ... אי אפשר להפריד -אבוד... =) אבל לפעמים זה קורה גם מדאגה.. לרוב -לא ...

 

[Tammie]

נעה אני לא מסכימה איתך בנושא ההופעות

נכון, תחרות אי אפשר לשחזר בדיוק, כי אין את המתעמלות האחרות. אבל גם הופעה זה מצב מאוד מיוחד, והדינמיקה בהופעה מאוד שונה מהדינמיקה בחזרה גנרלית. ובדיוק כמו שתחרות זה לא אותו הדבר לראות בוידאו, גם הופעה לא נראית אותו הדבר בוידאו. אני אומרת את זה מתוך מקום של מישהי שהופיעה המון בהופעות, גם בהתעמלות וגם במחול.

 

[נועה חורש]

ידעתי שלא תסכימי

הופעה מצב מיוחד, הדינמיקה שונה, כל מה שכתבת זה נכון גם לדעתי. אבל עדין, עם הכל, זה לא אותו דבר כמו תחרות. לעשות טעות קטנה בהופעה זה פחות נורא מאשר לעשות טעות קטנה בתחרות, וזה הבדל משמעותי עבור המתעמלת שעולה לפודיום להתחרות. לעמוד במצב המלחיץ לבד (בתחרות) או לעמוד במצב מלחיץ עם קבוצה (בהופעה) זה לא אותו דבר. לבד הרבה יותר קשה. לעמוד מול שופטים +קהל זה קשה שבעתיים מאשר לעמוד מול קהל בלבד. לבצע ארבעה תרגילים (בתחרות התעמלות) הרבה יותר קשה מאשר לבצע מופע אחד או שניים (במופע). כשתשומת הלב מופנה אליך בלבד (בתחרות) זה הרבה יותר קשה מאשר כשתשומת הלב מופנית לקבוצה של מתעמלות (בהופעה). החשיבות של תחרות, לקריירה של המתעמלת, לסביבתה (מאמנים, אגודה, חברים לקבוצה, קרובים), ליעדים שהוצבו ויוצבו לה, להערכה ולהתקדמות שלה הינה חשיבות מכרעת. לעומת זאת ההופעה אינה יעד או מדד כה גדול, המטרה בד"כ היא הנאה צרופה. בתחרות יש התמודדות. התמודדות על מדלייה, מקום, ציון, תוצאה, התמודדות מול בנות טובות יותר שמתמודדות על אותם דברים בדיוק, הפסד, תמיד יש מנצחים ומפסידים. מה שבהופעה אין- ההאווירה נעימה ומפרגנת, וכל מי שטובה "זוכה", משיגה את היעד שלה, רוב ההתמודדות שכן יש, רובה לפני ההופעה, וחלק ממנה בהופעה עצמה. התוצאות (אם יצא טוב או לא טוב?), בהופעה לא ממש משנות, רק קצת. התוצאות בתחרות חשובות ביותר. התמיכה הדרושה למתעמלות שבאה לתחרות, רואה בנות רבות טובות ממנה שמתמודדות על אותו דבר, הלחץ שמופעל עליה מהמאמנים ומהסביבה להתעלות היא צריכה יותר תמיכה מההורים. השעתיים של התחרות הן מדד לאיזו מתעמלת את, טובה או לא טובה ועד כמה. השעתיים של המופע אינן מדד לאיזו מתעמלת את. ניתן להיות מתעמלת מעולה עם הופעה בינונית וניתן להיות מתעמלת בינונית עם הופעה מעולה. ההופעה היא לא המדד העקרי. בד"כ לא ניתן להיות מתעמלת מעולה עם תחרות בינונית או מתעמלת בינונית עם תחרות מעולה. כמו שאמרתי, גם להופיע זה לא קל. זה מלחיץ, זה דורש תמיכה רבה. אבל להתחרות עוד יותר.

 

[אמא לה3]

מסכימה איתך,נועה, חוץ

מהמשפט "בד"כ לא ניתן להיות מתעמלת מעולה עם תחרות בינונית או מתעמלת בינונית עם תחרות מעולה.". היות ומדובר בנערות, ילדות, הרי שבהחלט יתכן מצב שבו למתעמלת מדהימה תהיה תחרות בינונית ואפילו גרועה מדי פעם ועדיין היא תהיה מעולה ולהפך, מתעמלת בינונית תתן תחרות מדהימה (לא סתם עשו את המונטאז'ים על נסטיה או בעצם כמעט על כל מתעמלת מובילה בעולם ההתעמלות על הרגעים הפחות נעימים)

 

[נועה חורש]

מסבירה את עצמי שוב

מהי בשבילך מתעמלת טובה? ומהי מתעמלת בינונית? מדוע נסטיה ליוקין נחשבת בעינייך מתעמלת טובה? -נסטיה נחשבת למתעמלת טובה כיוון שהיא השיגה תוצאות טובות בתחרויות והציגה ביצועים מרשימים בתחרויות. כדי להגיע למצב כזה, שבו את נחשבת למתעמלת טובה, מתעמלת שמציגה ביצועים יפים בתחרויות, את צריכה... להציג ביצועים יפים בתחרות... צריך שיהיו לך תחרויות טובות... כי אם אין לך, את לא מתעמלת טובה... אז נכון שתחרות אחת בד"כ לא קובעת (אלא אם כן זה מוקדמות אולימפיאדה, אליפות אירופה, עולם וכיו'ב), אלא הרבה תחרויות. אבל בשביל שיהיה מקבץ תחרויות טובות, צריך תחרות אחת טובה ועוד אחת ועוד אחת... כשהמתעמלת מתחרה היא מודעת לכך, וזה מגביר את הלחץ ומצריך את התמיכה מההורים.