()
(תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר) הבלבול והצריבה והרעש היצירתיות שנעלמת הגרעין שמתעקש בי החיים שאני מורגלת בהם הימים שאני מסוגלת לעבור בבוקר עוד חתיכה מהסלע נופלת למדרון איבדתי אתכם מזמן נשארה לי אותי נשארו אנשים שאוהבים נשאר מה שבניתי ולרצות לעוף רחוק מכאן להניח את הקביים ואת המזוודות ולעוף ולהגיע ולנוח בשדה רחוק אני לא אמא שלי ואני לא אבא שלי ואני לא מבינה אותם היום זה ברור מדי עד כדי יכולת לוותר עליהם הכאב הפך להדהוד, ההדהוד הפך לצריבה הצריבה הפכה לרעש ואת הרעש אני יודעת להשקיט: בעזרת מרחק, בעזרת תנועה, בעזרת אהבה בעזרת העולם הזה. "אין שלווה בהמנעות מהחיים", שתדעו לכם. ואין שלווה בהכחשה. ואין שלווה בבית הזה ובמה שאתם אז אני הולכת (אבל השמים עוד יסגילו, ויכחילו ויתמלאו בזיקוקים ונורות צבעוניות, ואנשים יפים ומצחיקים בבגדים צבעוניים, קוסמים ושחקנים ולהטוטנים וטירוף, והגוף שלי עוד ימתח, והפנים עוד יחייכו, ונפיחות העיניים תרד אחרי שאשן, והמדרון יהיה קל יותר, והאבנים יקבלו אותי הולכת עליהן, וערים חדשות עוד יתגלו ואנשים חדשים, ומעבר לים הזה, ליום הזה, לתקופה הזו שהביאה אלי בגלים של דגל שחור את כל השדים, אחד אחד בכל פעם, להתמודד ולהתחזק ולהסיק את המסקנות ולוותר ולשיר בגרון פתוח בידיים פתוחות וריקות ולשמוח. )
(תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר) הבלבול והצריבה והרעש היצירתיות שנעלמת הגרעין שמתעקש בי החיים שאני מורגלת בהם הימים שאני מסוגלת לעבור בבוקר עוד חתיכה מהסלע נופלת למדרון איבדתי אתכם מזמן נשארה לי אותי נשארו אנשים שאוהבים נשאר מה שבניתי ולרצות לעוף רחוק מכאן להניח את הקביים ואת המזוודות ולעוף ולהגיע ולנוח בשדה רחוק אני לא אמא שלי ואני לא אבא שלי ואני לא מבינה אותם היום זה ברור מדי עד כדי יכולת לוותר עליהם הכאב הפך להדהוד, ההדהוד הפך לצריבה הצריבה הפכה לרעש ואת הרעש אני יודעת להשקיט: בעזרת מרחק, בעזרת תנועה, בעזרת אהבה בעזרת העולם הזה. "אין שלווה בהמנעות מהחיים", שתדעו לכם. ואין שלווה בהכחשה. ואין שלווה בבית הזה ובמה שאתם אז אני הולכת (אבל השמים עוד יסגילו, ויכחילו ויתמלאו בזיקוקים ונורות צבעוניות, ואנשים יפים ומצחיקים בבגדים צבעוניים, קוסמים ושחקנים ולהטוטנים וטירוף, והגוף שלי עוד ימתח, והפנים עוד יחייכו, ונפיחות העיניים תרד אחרי שאשן, והמדרון יהיה קל יותר, והאבנים יקבלו אותי הולכת עליהן, וערים חדשות עוד יתגלו ואנשים חדשים, ומעבר לים הזה, ליום הזה, לתקופה הזו שהביאה אלי בגלים של דגל שחור את כל השדים, אחד אחד בכל פעם, להתמודד ולהתחזק ולהסיק את המסקנות ולוותר ולשיר בגרון פתוח בידיים פתוחות וריקות ולשמוח. )
