***

***

הוא אמר שאני לא מורדת. בסה"כ ילדה טובה. אם אמא שלי הייתה שומעת אותו כמה שנים קודם לכן. שתי פנים לי, הוא אומר - האחת נוקשה, חדה, קולנית; כששאלתי "באמת?!" עם חיוך עדין, מבויש, הוא ענה "את רואה? הנה, הנה, האמיתית. הטון הרך, התנועות הרכות, החיוך." ואולי אני שתיהן? קשה ורכה; שורטת ומלטפת; מרחיקה ומקרבת; שטן ומלאך; הרבה זמן שלא הייתי פה. מזה בעצם "פה"? בחלקת האלוהים הקטנה שלי. התרחקתי כי רציתי. הלב שלי משך אותי רחוק לאהבה גדולה שכמעט הייתה. הרבה זמן שלא כתבתי כי לא היה על מה, כי התנוון לי השכל משעות של עבודה שאחריהן שעות של אלכוהול ואז לסיום שעות של סקס או שינה, תלוי במצב הרוח. כך עובר לו יום ועוד יום ושנה ועוד שנה. תסכול. הגיע הזמן להחליט. מטרה, הוא אומר, תתן לך טעם לחיים. אבל את רוצה יותר מידי. תתמקדי. אבל גם בשביל להתמקד צריך להחליט מה אני רוצה יותר, לא? אז חזרתי להתחלה. כל כך הרבה שינויים מרצון, מברירת מחדל. עדיין לא מצליחה לכתוב, למרות שעבר כל כך הרבה. עדיין עוצרת, מגששת בפינות שמזמן לא ביקרתי בהן. כולם עזבו כבר, רק אני נשארתי, אחרונה.
 
*** 2

השבוע החלטתי לחזור. למשפחה, לבית, למקורות שהפכו אותי ללא מורדת. והנה, חזרתי, לקצת, לגשש לאן אני חוזרת. כל כך ריק. זכרונות ישנים. אין כאן כלום בשבילי. הרגלים קשה לשנות. הנה נגמרה לה עוד קופסאת סיגריות ופתאום אין קיוסק עם מוכר מסומם בן 30 שאפשר לקנות ממנו פרלמנט באמצע הלילה ולשמוע על מסיבת הטבע הבאה שהוא מזמין אותי אליה. והלכתי לאיבוד אתמול. בעיר שלי! חחחחחחחחחחח אין לי בשביל מה לחזור. אין לי פה כלום. גם פה כולם עזבו כבר, רק אני נשארתי, מאחור.
 

bulb

New member
אל תשכחי לכבות את האור לפני שאת הולכת

אולי הרעיון טוב, אבל הביצוע נשמע (נקרא, אם להיות קטנוניים) מאוד מאולץ בסגנון קרת-וואנה-בי ושאר מחיי השפה הרזה. מה שהיה טוב לפני מספר שנים, לא בהכרח נשמע טוב גם היום (על משקל קריאה חוזרת של ספרי ילדות).
 
אני לא מאמין....

פרלמנט ? זאת סיגריה עם מוליך... וחוץ מזה - מה רע בללכת לאיבוד מידיי פעם ?
 

magenta73

New member
כמה טוב שבאת הביתה...

נחמד ללכת לאיבוד לפעמים, מוצאים ככה דברים ששכחנו או לעולם לא ידענו שהם קיימים... תחשבי על זה.
 
למעלה