......
כבר הרבה ימים שלא חשבתי עליך בשעה הזאת. ואני מנסה לחשוב מה זה אומר, ואם בכלל, ואולי בעצם, עזוב, זה לא אומר כלום. כי זה בא והולך ותמיד חוזר לזה בסוף, ותראה, הצלחתי להמשיך הלאה אחרי היומולדת שלך, זה היה לפני שבועיים וחצי ועכשיו כבר כמעט שכחתי שבכלל היה. והיה טוב, לעזאזל. למרות שכ"כ קרוב ליומולדת שלך. אבל רק אחרי שזה נגמר אפשר להמשיך. אני חושבת שלפני התאריכים האלה אני אף פעם לא אתפקד כמו שזה צריך. (אבל מותר לי גם לחיות) וזאת רק נפילת מתח כזאת, מישהו פתאום ניתק לי את החשמל. אני יכולה לספור כמה ימים עברו בלעדיך, זה ייצא בסביבות ה-3,200, וכמה ימים שעברו מאז שבהם לא חשבתי עליך, את זה קל יותר לחשב (בערך אפס), ואולי בימים האחרונים פשוט יש יותר מדי רעש רקע, ואני לא יכולה באמת לחשוב עליך, ומאז שהייתי אצלך אז, אני לא יכולה באמת לחשוב עליך.....ואולי זה דווקא טוב, ואולי זה בכלל לא אומר כלום. (אני רוצה כבר להיות במקום אחר, שזה לא יכאב כ"כ כל פעם שאני כן חושבת עליך ככה, אבל אני לא יודעת אם אני בכלל יכולה). "Years go by and Im here still waiting Withering where some snowman was" כבר 3 בלילה, זה אפילו אחרי השעה שלך, לפעמים אני ממש מזוכיסטית וחושבת על הלילה ההוא...וכל מיני שעות, ואיפה היית עכשיו לפני...ואיפה אני הייתי.....אתה יודע שאני לא זוכרת את האזכרה הראשונה שלך? אני לא מצליחה להיזכר. וזה דווקא אמור להיות משמעותי, לא? את השנייה אני כן זוכרת קצת. את השלישית גם לא זוכרת כלכך. אני זוכרת שהייתי עוברת ליד החדר שלך בחודשים הראשונים, בדר"כ הדלת היתה סגורה והייתי ממשיכה הלאה, אבל לפעמים אמא היתה משאירה אותה פתוחה כדי שזה יתאוורר, והייתי מציצה פנימה. וכמה חודשים אח"כ זה כבר לא היה החדר שלך יותר, ועדיין הייתי מציצה פנימה לפעמים ואני לא זוכרת מתי הפסקתי להתאכזב מזה שאתה לא נמצא שם יותר. מתי הפסקתי באמת לצפות שכן תהיה שם. גם את יום הזכרון הראשון אני לא זוכרת. וגם לא את היום שנהרגת. אולי עדיף ככה. (ואותך אני כבר בכלל בקושי זוכרת. מה זה אומר עלי..?) "You say I wanted you to be proud of me I always wanted that myself" אני כן יכולה להיות שמחה, תראה, אני כן יכולה. זה פשוט ש...כשאני לא חושבת עליך אני יכולה. אתה יכול להיות שם ברקע, זה לא בהכרח יהרוס, אבל אני לא יכולה באמת לחשוב עליך ולהיות שמחה, כי זה כן יהרוס. ואני כן יכולה להיפרד, בתנאי שאני יודעת שהם יחזרו, אבל חודשיים זה הרבה זמן, לעזאזל. ואיפה הפרופורציות שלי, הן יחזרו עוד חודשיים, אז למה זה כ"כ קשה פתאום, אתה מת כבר כמעט 9 שנים, אבל למה אני תמיד חייבת להשוות הכל אליך..? אולי יש גם דברים שלא קשורים. (רק אולי) אזכרה ראשונה. זה אמור להיות משמעותי, לא? כשנגמרת השנה הראשונה. אבל אולי זה לא אומר כלום. כי זה לא באמת משתנה. זה לא ש-יאללה, עברה שנה, עכשיו הוא יחזור, יש למה לצפות (כבר אין יותר), וכמה שלא יתעסקו בזה, בכל ההנצחה הזאת ובמה להגיד ומה לעשות שם, זה לא באמת משנה משהו, כי כבר אין למה לצפות, זה יעבור ותישאר רק הריקנות הזאת, לסמן
על עוד תאריך, ואני לא יודעת, זה לא קשור אליך הפעם (אולי), וזה עדיין יכול לשבור אותי ככה.......לפעמים עוברת לי בראש מחשבה שזה בעצם יותר גרוע.....ואז אני חושבת שאני בנאדם כ"כ נוראי, איך זה יכול להיות יותר כואב ממך, אבל עובדה שרק בגללו בכיתי, ובגללך כבר לא, ואולי אני אבכה שם ביום רביעי, ואולי לא- אני בכלל לא רוצה לבכות שם- דווקא שם לא, אבל היום רציתי דווקא, ולא יכולתי. ואצלך כבר לא תמיד יש לי דמעות, וגם אם יש אני בדר"כ מחזיקה בפנים, ומה זה אומר, אולי זה באמת יותר גרוע איכשהו, אני רוצה לעזור ולא יכולה ורואה את כל הכאב הזה ואי אפשר לגעת אי אפשר לשנות משהו, אולי בגלל זה זה יותר גרוע..? (טוב, די כבר) When you gonna make up your mind" When you gonna love you as much as I do When you gonna make up your mind Cause things are gonna change so fast All the white horses have gone ahead I tell you that Ill always want you near You say that things change my dear "Never change (ווינטר- טורי איימוס) (ואפילו לא חשבתי עליך אתמול כשהיא שרה אותו. כי הוא כן יכול קצת להזכיר. למה אני מרגישה שזה הופך אותי לבנאדם כ"כ נוראי? ב-LE כן חשבתי עליך קצת. אבל בלי להרגיש באמת).
כבר הרבה ימים שלא חשבתי עליך בשעה הזאת. ואני מנסה לחשוב מה זה אומר, ואם בכלל, ואולי בעצם, עזוב, זה לא אומר כלום. כי זה בא והולך ותמיד חוזר לזה בסוף, ותראה, הצלחתי להמשיך הלאה אחרי היומולדת שלך, זה היה לפני שבועיים וחצי ועכשיו כבר כמעט שכחתי שבכלל היה. והיה טוב, לעזאזל. למרות שכ"כ קרוב ליומולדת שלך. אבל רק אחרי שזה נגמר אפשר להמשיך. אני חושבת שלפני התאריכים האלה אני אף פעם לא אתפקד כמו שזה צריך. (אבל מותר לי גם לחיות) וזאת רק נפילת מתח כזאת, מישהו פתאום ניתק לי את החשמל. אני יכולה לספור כמה ימים עברו בלעדיך, זה ייצא בסביבות ה-3,200, וכמה ימים שעברו מאז שבהם לא חשבתי עליך, את זה קל יותר לחשב (בערך אפס), ואולי בימים האחרונים פשוט יש יותר מדי רעש רקע, ואני לא יכולה באמת לחשוב עליך, ומאז שהייתי אצלך אז, אני לא יכולה באמת לחשוב עליך.....ואולי זה דווקא טוב, ואולי זה בכלל לא אומר כלום. (אני רוצה כבר להיות במקום אחר, שזה לא יכאב כ"כ כל פעם שאני כן חושבת עליך ככה, אבל אני לא יודעת אם אני בכלל יכולה). "Years go by and Im here still waiting Withering where some snowman was" כבר 3 בלילה, זה אפילו אחרי השעה שלך, לפעמים אני ממש מזוכיסטית וחושבת על הלילה ההוא...וכל מיני שעות, ואיפה היית עכשיו לפני...ואיפה אני הייתי.....אתה יודע שאני לא זוכרת את האזכרה הראשונה שלך? אני לא מצליחה להיזכר. וזה דווקא אמור להיות משמעותי, לא? את השנייה אני כן זוכרת קצת. את השלישית גם לא זוכרת כלכך. אני זוכרת שהייתי עוברת ליד החדר שלך בחודשים הראשונים, בדר"כ הדלת היתה סגורה והייתי ממשיכה הלאה, אבל לפעמים אמא היתה משאירה אותה פתוחה כדי שזה יתאוורר, והייתי מציצה פנימה. וכמה חודשים אח"כ זה כבר לא היה החדר שלך יותר, ועדיין הייתי מציצה פנימה לפעמים ואני לא זוכרת מתי הפסקתי להתאכזב מזה שאתה לא נמצא שם יותר. מתי הפסקתי באמת לצפות שכן תהיה שם. גם את יום הזכרון הראשון אני לא זוכרת. וגם לא את היום שנהרגת. אולי עדיף ככה. (ואותך אני כבר בכלל בקושי זוכרת. מה זה אומר עלי..?) "You say I wanted you to be proud of me I always wanted that myself" אני כן יכולה להיות שמחה, תראה, אני כן יכולה. זה פשוט ש...כשאני לא חושבת עליך אני יכולה. אתה יכול להיות שם ברקע, זה לא בהכרח יהרוס, אבל אני לא יכולה באמת לחשוב עליך ולהיות שמחה, כי זה כן יהרוס. ואני כן יכולה להיפרד, בתנאי שאני יודעת שהם יחזרו, אבל חודשיים זה הרבה זמן, לעזאזל. ואיפה הפרופורציות שלי, הן יחזרו עוד חודשיים, אז למה זה כ"כ קשה פתאום, אתה מת כבר כמעט 9 שנים, אבל למה אני תמיד חייבת להשוות הכל אליך..? אולי יש גם דברים שלא קשורים. (רק אולי) אזכרה ראשונה. זה אמור להיות משמעותי, לא? כשנגמרת השנה הראשונה. אבל אולי זה לא אומר כלום. כי זה לא באמת משתנה. זה לא ש-יאללה, עברה שנה, עכשיו הוא יחזור, יש למה לצפות (כבר אין יותר), וכמה שלא יתעסקו בזה, בכל ההנצחה הזאת ובמה להגיד ומה לעשות שם, זה לא באמת משנה משהו, כי כבר אין למה לצפות, זה יעבור ותישאר רק הריקנות הזאת, לסמן
