,
העיניים גדלות וגדלות והקרח כמו בשיר נעשה דק יכולתי לכתוב לפני כמה חודשים שהאח הגדול הוא הכתובת והנערה חיוורת כקיר ועוצמת עיניים אבל היום הכתיבה צריכה. הכתיבה צריכה להיות. מאולפת ומושחזת וחודרת ישר לשקי הדמעות ואני לא יודעת לעשות את זה. פעם ידעתי אולי. אני נאחזת בקהות. אני נאחזת בעירפול, ברמזים, בליטופים, באדוות קטנות. אני לא יודעת להוריד הכל אני לא רוצה להוריד הכל אני מפחדת להוריד הכל "עזבי את הצריך, את החייב", אני שומעת מתוך הראש שלי מילים שהיו עוגן ואיפשרו לי להציל את עצמי, ללמד את עצמי לשחות במים הקפואים מתחת לקרח (אילו רכבות נוסעות בך עכשיו? ומה נעצר ואיפה התחנה הריקה, תמיד יש תחנה ריקה שלא מגיעה אליה רכבת לעולם והדשא צומח וצומח עד שהיופי ואי ההגיון הם בקבוק יין חצי מלא, הם עור חשוף בחושך, הם הרגעים הראשונים שבהם את מבינה שנפלת ברשת איזה פסל בחרת לא לשבור?) הקרח נעשה דק והעיניים גדלות וגדלות פעם מישהו פיסל אותי אחר כך פיסלתי את עצמי עכשיו אני נותנת לאוויר להשאיר אותי ככה, והאוויר הוא יכול להכות, הוא יכול לצרוב באותם חלקיקים שקודם ליטפו ("אבל אל תשווי", היא אומרת לי. "אל תשווי. רק מה שעכשיו") עמוד השידרה שלי פעם שברירי ופעם חזק מדי. זה בטח מפחיד או מרחיק או מה אני עושה ביערות האלה?
העיניים גדלות וגדלות והקרח כמו בשיר נעשה דק יכולתי לכתוב לפני כמה חודשים שהאח הגדול הוא הכתובת והנערה חיוורת כקיר ועוצמת עיניים אבל היום הכתיבה צריכה. הכתיבה צריכה להיות. מאולפת ומושחזת וחודרת ישר לשקי הדמעות ואני לא יודעת לעשות את זה. פעם ידעתי אולי. אני נאחזת בקהות. אני נאחזת בעירפול, ברמזים, בליטופים, באדוות קטנות. אני לא יודעת להוריד הכל אני לא רוצה להוריד הכל אני מפחדת להוריד הכל "עזבי את הצריך, את החייב", אני שומעת מתוך הראש שלי מילים שהיו עוגן ואיפשרו לי להציל את עצמי, ללמד את עצמי לשחות במים הקפואים מתחת לקרח (אילו רכבות נוסעות בך עכשיו? ומה נעצר ואיפה התחנה הריקה, תמיד יש תחנה ריקה שלא מגיעה אליה רכבת לעולם והדשא צומח וצומח עד שהיופי ואי ההגיון הם בקבוק יין חצי מלא, הם עור חשוף בחושך, הם הרגעים הראשונים שבהם את מבינה שנפלת ברשת איזה פסל בחרת לא לשבור?) הקרח נעשה דק והעיניים גדלות וגדלות פעם מישהו פיסל אותי אחר כך פיסלתי את עצמי עכשיו אני נותנת לאוויר להשאיר אותי ככה, והאוויר הוא יכול להכות, הוא יכול לצרוב באותם חלקיקים שקודם ליטפו ("אבל אל תשווי", היא אומרת לי. "אל תשווי. רק מה שעכשיו") עמוד השידרה שלי פעם שברירי ופעם חזק מדי. זה בטח מפחיד או מרחיק או מה אני עושה ביערות האלה?
