זו שחיבקה את הירח
New member
...
אני סובלת. אני ארבעה חודשים בצבא, מתוכם חודשיים בסדיר. התגייסתי לצבא כמורעלת, וזה המשיך עד הרגע בו הגעתי לבסיס הקבע. אני לא יכולה לפרט הרבה על התפקיד, אבל הוא לא קשה או משהו, והיציאות טובות, הבעיה היא ממש לא בזה... אלא במקום שאני משרתת בו. אני בקושי רואה אור שמש, אולי שעה ביום. ואני נמצאת במקום חנוק וסגור... ולמרות שאני אדם חברותי, אין לי שם הרבה חברות... משום מה יש שם לא מעט בנות רעות, צבועות, ממש מגעילות אליי באופן אישי, בלי שעשיתי להן כלום... ומתוכן ארבע בנות שממש ממררות לי את החיים, וגם המפקדת כל הזמן ממררת לי את החיים. לגבי הבנות- הן תמיד מחפשות מה לומר לי, על כל נשימה הן מחפשות מה לומר ומה לבקר ולעקוץ. הן צועקות עליי ומנסות להוריד לי את הביטחון. יש לי שם שתי חברות שאני מגדירה כממש טובות, אבל גם בהן אני לא ממש רואה מוקד תמיכה. ואין שם הרבה עבודה בד"כ ולכן אני מרגישה חסרת תועלת. קשה לי... מאז שהגעתי לשם נמחק לי החיוך שכולם הכירו... אני בדיכאון כבר כמה שבועות. הייתי אדם ממש שמח. כמו כן, אני עסוקה יותר מדי במחשבות אובדניות... אין לי כוונות אבל הרבה רצון ללכת מפה כבר. לא יכולה יותר עם כל מה שאני נושאת, עוד מהאזרחות... עד שחשבתי שהחיים שלי טובים ושהנפש בריאה, אני מרגישה שלא. שלוש שנים הייתי בדיכאון ועל סף התאבדות ואז התגברתי על כל זה, לפחות חשבתי כך... ובחיים לא הייתי יוצאת מהצבא, בחיים לא. לא יודעת מה לעשות. ואין עם מי לדבר. מרגישה כל כך בודדה, מרגישה ריק גדול.
אני סובלת. אני ארבעה חודשים בצבא, מתוכם חודשיים בסדיר. התגייסתי לצבא כמורעלת, וזה המשיך עד הרגע בו הגעתי לבסיס הקבע. אני לא יכולה לפרט הרבה על התפקיד, אבל הוא לא קשה או משהו, והיציאות טובות, הבעיה היא ממש לא בזה... אלא במקום שאני משרתת בו. אני בקושי רואה אור שמש, אולי שעה ביום. ואני נמצאת במקום חנוק וסגור... ולמרות שאני אדם חברותי, אין לי שם הרבה חברות... משום מה יש שם לא מעט בנות רעות, צבועות, ממש מגעילות אליי באופן אישי, בלי שעשיתי להן כלום... ומתוכן ארבע בנות שממש ממררות לי את החיים, וגם המפקדת כל הזמן ממררת לי את החיים. לגבי הבנות- הן תמיד מחפשות מה לומר לי, על כל נשימה הן מחפשות מה לומר ומה לבקר ולעקוץ. הן צועקות עליי ומנסות להוריד לי את הביטחון. יש לי שם שתי חברות שאני מגדירה כממש טובות, אבל גם בהן אני לא ממש רואה מוקד תמיכה. ואין שם הרבה עבודה בד"כ ולכן אני מרגישה חסרת תועלת. קשה לי... מאז שהגעתי לשם נמחק לי החיוך שכולם הכירו... אני בדיכאון כבר כמה שבועות. הייתי אדם ממש שמח. כמו כן, אני עסוקה יותר מדי במחשבות אובדניות... אין לי כוונות אבל הרבה רצון ללכת מפה כבר. לא יכולה יותר עם כל מה שאני נושאת, עוד מהאזרחות... עד שחשבתי שהחיים שלי טובים ושהנפש בריאה, אני מרגישה שלא. שלוש שנים הייתי בדיכאון ועל סף התאבדות ואז התגברתי על כל זה, לפחות חשבתי כך... ובחיים לא הייתי יוצאת מהצבא, בחיים לא. לא יודעת מה לעשות. ואין עם מי לדבר. מרגישה כל כך בודדה, מרגישה ריק גדול.
בהצלחה גם לך!