...

[האדמה תצהיב]

...

אני רעבה, כואב לי, כואב לי. רע לי, כל כך, וזה פשוט נמשך, ללא רתיעה. הקיבה שלי שולחת ציפורניים ושורטת לי את הלב, שמצולק מספיק גם ככה, ולא יודע להתמודד עם עוד שריטות, ועוד מכות, ועוד חבלות, ועוד רעב. רעב ורעב ורעב. וכמה שהרעב הזה לעולם לא יאבד מהמשמעות שלו. הבית הזה לעולם לא יהיה חם, האם הזו לעולם לא תהיה מחבקת. והחזה הזה לא יפסיק לצעוק ולזעוק בתחנונים- תני לי אוויר. הלוואי והיה לי אוויר. הגוף הזה קם עליי להשמידני.

 

[רעוּת]

ט' וזה.

"הגוף הזה קם עליי להשמידני." לא יודעת. יש לי כל מיני דברים להגיד על זה, אבל לא נראה לי שתאהבי את זה

 

[האדמה תצהיב]

מצטערת על עניין הטריגר

אני כבר לא כזה מאומנת בענייני אזהרות הטריגרים. ובקשר לחלק השני של ההודעה שלך - אני בטוחה שנאי לא אוהב את זה.

 

[ירגזי כחול]

ץץץ

לה. זה לא הגוף. הגוף לא קם ולא נעליים. זו את. דיי לעשות מהאנורקסיה משהו פיוטי. זה מכוער ודוחה ומגעיל בערך כמו שבנות נראות כשהן נכנסות לאשפוז. והתגובה הזו קרה ועוד יותר מזה, אני חושבת לעצמי, אבל זו התגובה שלי לכל מי שככה כבר המון זמן. כי אם הייתי מחבקת את המחלה של אחרות הייתי מחבקת גם את שלי ואני לא מחבקת את החרא הזה יותר. לאכול דייסה הרבה יותר מחבק. להרוס את עצמך יחד עם החרא שאת מרגישה ושאחרים עושים זה כל כך פאסה.

 

[ירגזי כחול]

כאילו, אולי זה נשמע נורא להגיב ככה,

אבל גאד זה לתת לאוכל לאכול את כל מה שבאמת קורה ולהשאיר כלום אני מצטערת אבל המחלה הזאת מעצבנת אותי ממש. אולי עדיף שאני לא אגיב להודעות כאלה בכלל.

 

[האדמה תצהיב]

אני שמה לב...

שהעניינים *מעט* יצאו מכלל שליטה. אז ככה: כל מה שכתבת ידוע לי, היטב. אני אינני אנורקטית (וזו לא ההכחשה שבוקעת מגרוני). לא בדיאטה, לא אכפת לי להעלות במשקל, אני אפילו רוצה להעלות במשקל. אני יודעת מה זה, הייתי שם לצערי הרב, יצאתי משם לשמחתי הרבה בהצלחה מרובה, ואין סיבה להתעצבן או להלחץ או לחשוב שאני עושה מזה משהו רומנטי או פיוטי. לדעתי בהודעה שלי לא היה שום דבר פיוטי, כל מה שאני מרגישה שיוצא ממנה זה רעל (וגם ה"א למיניהן - אין דבר שאני סולדת ממנו יותר). הרעב הזה והאוכל לא נמצאים במרכז ההודעה מבחינתי- מבחינתי הגוף שלי הוא במרכז שלה. ולא, לא הגוף מהבחינת הק"ג או השומן או הגועל או אנאערף, הגוף שלי מבחינת הגוף שלי. עם כל הטוב וכל הרע שבו. תודה על הדאגה, אני יודעת שמשם הגיע הכעס הזה, אבל היא לא נחוצה. אני אמנם לא בסדר בימים אלו - אבל ממש לא מהבחינה הזו.

 

[ירגזי כחול]

אוי מיי גאד.

אני יודעת מי את. ועכשיו באמת בא לי להקיא. ועכשיו אני באמת כועסת.