'All the world is danglin
[כבר אין לי מילים יותר, וזה דווקא לא כלכך נורא, כי זה במילא לא ממש היה עוזר]. זה שוב לעבור-כל-יום, וזה כבר כלכך הרבה זמן לא היה ככה, שהייתי צריכה להתאמץ כלכך בשביל פשוט לעבור-כל-יום. וזה דברים שזורקים אותי אחורה, החוסר אונים הזה, אני לא רוצה להרגיש ככה, אז למה אני מרגישה ככה? אני מתגעגעת כל הזמן, אני לא יודעת איך להפסיק להתגעגע. בסוף כל יום, זה בסה"כ עוד-יום-אחד-בלי, זה כמו סוג של גמילה, אבל זה לא גורם לי להרגיש טוב יותר. לא היה לי רע, היה לי טוב, אז למה אני צריכה להיגמל...? (אני עדיין לא יודעת איך אני אמשיך הלאה. לפעמים אני חושבת שאני אצליח, ולפעמים אני יודעת שלא). אני לא חושבת עליך בכלל, אבל אני זוכרת כל הזמן. זה הגיוני..? כי אני תמיד מפחדת שאני אשכח. אבל אני לא. אני גם לא מרגישה. הייתי אצלך אבל אני לא מרגישה כלום. זה כלכך מלודרמטי להתחיל לבכות ולהגיד "הכל מתפרק לי", אבל לעזאזל עם זה. אתה לא פה, והיית מצפה שאני כבר אלמד לחיות עם זה, אבל אני לא. איך אני אלמד לחיות עם זה, כשהכל זורק אותי אחורה ככה..? זה תמיד חוזר אליך בסוף. כל פרידה וכל געגוע וכל הרגשה של סוף-העולם. וגם אם זה מרגיש שאף פעם לא יהיה קל יותר, אני כבר יודעת שאני סתם מגזימה, ושמתרגלים. מה הסיפור? אנשים באים והולכים. ונפרדים, ומתים, ונוסעים רחוק. וזה תמיד מחזיר אותי אליך בסוף, כי זה החוסר אונים הזה. כי אין מה לעשות. דפקו לנו בדלת לפנות בוקר ואמרו שאתה מת. וזהו. נגמר. ולך תחייה עם זה עכשיו. אז אני חיה, אתה רואה? הייתי בת 12 ועכשיו אני בת 21. אתה רואה שהחיים נמשכים??? ואם אין לי שליטה על מה שקרה, אז לפחות שתהיה לי שליטה על איך שאני מרגישה עם זה. ואני לא רוצה להרגיש. אז אני אפסיק לחשוב עליך עכשיו, ואני לא ארגיש כלום. (זה כלכך פשוט, רואה?) [אז מה, להגיד לך שוב שאני מתגעגעת? מת-ג-ע-ג-עת. אפילו המילה הזאת לא מספיק ארוכה בשביל להכיל בתוכה את כל המשמעויות של זה. כי זה בנאלי מדי בשביל לתאר איך אני חושבת עליך ונקרעת, איך אין אף געגוע אחר שמשתווה לזה, לא רק געגוע, אין רגש אחר שמשתווה לזה, לא הכאב ולא העצב ולא השמחה, ואני לעולם לא ארגיש מאושרת באותה עוצמה שבה אני מרגישה את הגעגוע הזה, וגם אם אני כן אהיה מאושרת, אז הוא יהיה שם בשביל למהול את השמחה בעצב, כי ככה זה תמיד, מאז שנהרגת. ולהגיד 'אני מתגעגעת' לא מתאר בכלל את המחנק הזה- ואת כל החומות שבניתי כדי להרחיק את זה ממני אבל בעצם השארתי אותך בפנים ואת כל השאר בחוץ, ואתה עדיין בפנים קרוב כ"כ אבל אני מתגעגעת אליך כי אי אפשר לגעת יותר ואי אפשר, הכל אי אפשר, אפילו לזכור כבר אי אפשר......]
