[עדי0078]

תודה רבה

תודה לכולם, באמת.. כיף לשמוע כי לא כלכך הייתי בטוחה בזה..

 

[עדי0078]

ממ חשוב לי לדעת מה אתם חושבים על זה אז אני ממש אשמח לתגובות --- תמיד את באה בערב, בשבע ורבע בדיוק. תמיד אני יודע שתבואי בשעה המדויקת, אבל תמיד מקווה שתקדימי. או שתאחרי. תמיד את דופקת בדלת בעוצמה, ותמיד ליבי מחקה את דפיקותיך, ותמיד זה יוצר מין מנגינה מעוותת כזאת שנמשכת לא יותר משניה. או שלוש. תמיד אני פותח לך את הדלת, ותמיד את עומדת שם, מחכה בהיסוס עד שאכניס אותך אל ביתי. ותמיד את כאילו מפחדת שאני לא אכניס אותך. כאילו חושבת שאני לא אותו אחד שהייתי אתמול. כאילו מקווה שאשכח אותך, אבל לא באמת. לא עכשיו, לא בינתיים. תמיד את נכנסת, ותמיד את שותקת. תמיד פנייך השבריריות זועקות מתוך חוסר הבעתן, ותמיד עיניי נעצמות כדי לא להירטב מגשם המלנכוליה הפורץ מהן. אומרים שמלנכוליה היא האושר שבעצבות, אבל לי תמיד נדמה שאפילו לעצבות שלך אין שום אושר. אז תמיד אני זורע על פניי חיוך רק בשביל שעל שלך יפרח אחד, תמיד לפני שהטפטוף העגמומי שלך יהפוך למבול, אבל בינתיים זה לא עוזר. ותמיד אני לא יודע עלייך שום דבר חדש משידעתי עלייך אתמול. ותמיד אני בעצם לא יודע עלייך כלום, ותמיד נראה לי שאת יודעת עליי הכל. תמיד אנחנו יושבים על הספה ההיא, החומה, מול הטלוויזיה שכבר מזמן לא עובדת וצמוד אל מפזר החום שבכלל לא מחובר, אבל הוא תמיד עובד ומפזר יחד איתו את כל נשכחות העבר. או מלתעות ההווה. או פחדי העתיד. ותמיד את מסתכלת אליי במבט שואל ותמיד אני אסתכל אל עינייך ואראה במין מטאפורה בנאלית שכזאת שני יהלומים שקופים שמחזירים את השתקפותם הנוצצת ישר אל תוך עיניי. ותמיד תשרור מסביבנו שתיקה שאמורה להיות מביכה, אך כנראה שגם אל מבוכה אפשר להתרגל, וכך השתיקה הכל כך רגילה הזאת כבר לא גורמת לי להרגיש כלום. או יותר מדי. ותמיד יתנהל בינינו מאבק שעליו אף אחד לא הכריז, ותמיד אני אכנע ראשון ואנשק אותך בתשוקה כל כך מופרזת שאת כבר לא נבהלת ממנה, ותמיד נבער ביחד ונצית אש גדולה בתוכנו, אש שאפילו הדמעות התמידיות שנמצאות בעינייך לא יכבו. ותמיד את תורידי את חולצתי בעזרת ידייך העדינות עם מגע הקטיפה, ותלטפי בשקר את גופי, תגעי בלהט בפניי, ורק אז תתני לי להתחיל להוריד את חולצתך. ותמיד אפתח כפתור אחרי כפתור, ותמיד יהיה אפשר להרגיש את הלהט הגובר שעולה במדרגות הכפתורים. ותמיד לא נרפה לשנייה את שפתינו הנעות ביחס ישר אל תנועות ידיי הפותחות את כפתורי חולצתך. או ליבך. תמיד אני אתקע בחמישי, ואז את תרפי לראשונה מלשוני המחפשת את שלך, תחייכי לעצמך ואולי גם קצת אליי, ותעזרי לי לפתוח אותו בשמץ של התרגשות. וזה תמיד יהיה הרגע הכי יפה. ותמיד אני אלמד את כוחך, אכנע לגופך ואכנס אל תוכך בלהט הרגע, או בלהט יופייך, או בלהט כלשהו, ותמיד אני אחשוב, דווקא אז, דווקא ברגע הכי לא מתאים, איך הכל התחיל. ותמיד אני אתהה מה את חושבת ומה עובר לך בראש. או מה עבר לך בראש בהתחלה. ושוב אני לא אדע עלייך כלום. או על מה שאת עושה פה. או על מה שאני עושה פה איתך. ותמיד אני אוהב אותך באותו רגע כל כך. וגם אחר כך. וככה, שנייה לפני שזה ייגמר, אני אחשוב על כלום בלחש כזה שגם אם אתאמץ אני לא אצליח לשמוע. ותמיד אחר כך נשכב על הספה ההיא, החומה, מול הטלוויזיה שכבר מזמן לא עובדת וצמוד אל מפזר החום שעדיין לא מחובר אבל הפעם באמת עובד ומפזר את חום גופך. או גופי. או שניהם. ותמיד הספה תהיה כל כך קטנה עד שנצטרך לשכב כל כך צפוף, ותמיד זה לא יפריע לנו בכלל. ותמיד תשימי את הראש שלך על החזה שלי, ואני תמיד אריח את ריח הורדים שנודף משערך. או מחיוכך שסופסוף הצליח לפרוח. ותמיד אלטף אותך בעדינות מוגזמת כמפחד לשבור את פנייך התמימות, ותמיד אני אסתכל עלייך ותיראי לי באותו רגע יותר יפה משהיית אי פעם. או יותר יפה משכל אישה הייתה אי פעם. ותמיד בשנייה הזאת את תסתכלי על השעון, ובדיוק אז תקומי כנבהלת ותתארגני כאילו לא קרה עכשיו שום דבר מיוחד ששווה את התייחסותך. ואולי זה באמת ככה. ותמיד אני אקווה מחדש שאולי היום, אולי רק עכשיו, אולי רק הרגע.. אולי לא תלכי ממני יותר. ותמיד זה לא קורה. ותמיד זה אף פעם.

 

[FS Girl]

אז ככה...

מאוד, מאוד, מאוד אהבתי את הרעיון הכללי. התיאורים מדהימים וסוחפים, במיוחד באמצע ובסוף - רואים שהתחברת והרגשת את מה שכתבת בעצמות, וזה לדעתי החלק הכי טוב בכתיבה, שמה שאתה מרגיש באמת נכתב בצורה הטובה ביותר. קצת התפספסה לי ההתחלה, זה מרגיש מאוד נמרח. הייתי מציעה לך לתקצר את זה ולהעביר את הפתיחה בצורה הקצרה ביותר, תנסי להגיע לנקודה המשמעותית, תחתרי אליה, אל תנסי להסתבך במילים מסובכות, הן הופכות את ההתחלה למעט מייגעת. עוד בעיה שהייתה לי היא הסימני פיסוק, את חייבת להקפיד על פיסוק נכון כי זה מסבך והופך את הקטע לקשה לקריאה. מעבר לזה, מדהים באמת.. FS

 

[avivirus]

אוי נו באמת

את בחיים לא תתני לי את האפשרות להתעלם מכתיבתך. רק מדהימה יותר מפעם לפעם, בסגנון שמשתנה אך נשאר אותו הדבר ובכתיבה שמעבירה כל רגש, תחושה ומחשבה בצורה חודרת כ"כ. פשוט מדהימה.