11 בספטמבר

[QueenOfMagic]

11 בספטמבר ../images/Emo16.gif

לזכר כל הנופלים...ליבי עם כל האנשים שעכשיו מתמודדים עם השכול שלהם.. אני זוכרת שביום שזה קרה הייתי בטירונות. ידעתי שאחותי היתה אמורה להיות בניו יורק באותו היום למסור מסמך לחברה דווקא בגדלי התאומים. המפקדת ניגשה ואמרה כאילו שומדבר רציני לא קרה..."נפלו בנייני התאומים". הרגשתי שליבי מחליק לי לתחתונים ומיד התקשרתי הביתה. למזלי אחותי שכחה לארגן את השעון המעורר והתעוררה חצי שעה מאוחר. והחצי שעה הזו עשתה את כל ההבדל...צחוק הגורל.. איפה אתם הייתם?

 

[SaraGubits]

במנהטן ברכבת לעבודה שלי

בהיריון חודש שמיני. הייתי אמורה להגיע לתחנת רכבת שמתחת לתאומים. איחרתי את הרכבת. אז לקחתי רכבת אחרת והגעתי לרחוב 33 וברודווי. אז החלפתי רכבת לכיוון מגדלי התיאומים וכאשר המגדלים התמוטטו הרכבת נעצרה ב12 ברודווי. כולם יצאו לרחוב. המשכתי ברגל לעבודה וכולם באים ככה מולי. פתאום בחורה אחת היסטרית רצה מולי וצועקת עלי: את נורמלית?!! את הולכת למקום איפה שכולם בורחים? אני הייתי בקומה 106 (עובדת כמנקה המטוס רק פוגע במגדל הראשון אני בורחת בכל המדרגות בהיסטריה, אפילו שאמרו שהכל בסדר, רק אני יוצאת לרחוב המגדל קורס. רצתי בלי הפסקה 10 רחובות. צחקתי את ממציאה לא יכול להיות מגדלים שנפלו? לא יכול להיות! והיא אומרת לי כן כן ברצינות המגדלים נפלו. ואני צוחקת בלי להפסיק. לא היו רכבות. לא היו אוטובוסים. אני תקועה ככה במנהטן. אני צריכה ללכת הביתה בניו ג'רסי. אחרי 4 שעות של הליכה בלתי פוסקת הגעתי לרחוב 12 שנמצא לחוף הנהר ההדסון. אלפים אלפים של אנשים זרמו לשם מכל הרחובות. אלפים על אלפים עומדים ומחכים בתור ארוך כמו המפגן השרשרת, והתור מתפתל כמו נחש מהרחוב 23 עד לרחוב 36 וחזרה ל23 ושוב ל36 ככה הלוך וחזור. אניות עמוסות עוברות לחוף שממול בניו ג'רסי וחוזרות ריקות ככה כל הזמן. כל שניה בשמיים עף מטוס מלחמה שעושה רעש על קולי, וכולם עוקבים. אפשר לראות את הראשים מסתובבים לפי המעוף, אחת אחרי השני לאורך כל התור. ברקע 2 עמודי עשן ענקיים שמתמזגים לכתם עשן ענקי ארוך שנעלם לאופק. אני מסתכלת ולא מאמינה. העשן מדי סמיך ואני רואה משהו, אז אני מקווה שזה המגדלים אפופים ולא שלא נמצאים. איזה פחד ראיתי אותם ברקע שנתיים ועכשיו כלום? נתנו לי לעלות לאניה ראשונה עם כל הנשים בהיריון. (לא רצו שיהיו מקרי חירום של לידות מוקדמות בגלל כל הלחץ הזה, הבתי חולים הוצפו בפצועים מהמגדלים) בניו ג'רסי כאשר הגעתי הביתה כל הטלוויזיה היתה שלג כל התחנות לא עבדו. אבל תחנה אחת כן עבדה. אז ראיתי בטלוויזיה את המגדלים מתמוטטים בשידור חי ואנשים שנפלו מהחלונות, ואת האנשים שברחו מהענן האבק הענקי. את השוטר שצרח, back up!! go go go!! ומכונית לבנה מאחוריה 2 נשים שרעדו ובכו. אני בכיתי נורא. מאז יש לי סיוטים בלילה על זה

 

[t32]

שרה

הזכרת לי שוב את הלילה הנורא ההוא. בארבע (אצלנו) כבר דיווחו על הקריסה, ואני במגדלי עזריאלי, במשרד, לא מוכנה לעזוב, למרות שכולם ברחו מהמגדלים באותו יום ומנסה נואשות להשיג את המשרדים בניו יורק לברר שכולם בסדר. והלילה הארוך הזה, אני מול הטלויזיה ושלושה טלפונים לידי מחייגת שוב ושוב ושוב את המספרים המוכרים לחברים. שולחת לך חיבוק וירטואלי (לא משהו שנאי נוהגת לעשות) ומקווה שהסיוטים יפסקו יום אחד.

 

[צימעס]

שרה, לא היה לי מושג!

(אנחנו מכירות ממקום אחר

)