....

....

"את ממש סופרוומן" הרבה אנשים אמרו לי את זה, כי אני עושה שלושה דברים בבת אחת, אף פעם לא מתלוננת, לא כועסת על משהו שאני צריכה לעשות, תמיד מחייכת ומוכנה לעזור, יעילה ומהירה ותמיד כשעובר עלי משהו קשה לא שמים לב כי אני מספרת עליו בהומור. אבל אני לא אני לא אני לאאאאאאאא
 
../images/Emo24.gif

אני באמת מבינה אותך, יהיה בסדר
 
אם את מרגישה שזה לוקח ממך

כוחות נפשיים רבים מדי, זה הזמן לעשות "סטופ", ולחשוב.. את לא יכולה לתת מה שאין לך, וכוחות נפשיים זה משהו שחייב "מילוי" וחידוש, זה לא מאגרים בלתי נדלים. יש אנשים, בעיקר נשים, שקשה להן להגיד "לא" כשמבקשים מהם עזרה, המחשבה היא שאנשים יחשבו שהן אנוכיות, לא אכפתיות, לא מתחשבות. רוצות לרצות את כולם. נראה לי שגם את מרגישה ככה, אבל זו בעיה כשלא מתחשבים בצרכים האישיים, האמיתיים. אני מציעה שתתחילי לנפות אם נראה לך שביום (או תקופה) זה או אחר יש לך יותרמדי עומס והתחייבויות, אל לקחי על עצמך עוד התחייבות. תסבירי בצורה מנומסת שקשה לך, שאת צריכה לנוח, שאת צריכה זמן לעצמך. את מספרת שגם קשה לך לחלוק עם אנשים שקשה לך.. אל תראי את זה שקשה לך כמגרעה, אלא כאנושיות. נו באדי'ז פרפקט. אני בטוחה שאנשים מסביבך שבאמת אוהבים אותך, דווקא יתחברו אליך יותר אם תספרי שקשה לך לפעמים, בלי המסך של הצחוק וההצחקות. הם ירגישו יותר קרוב אליך, כי הם יתחברו למקום יותר עמוק בך, מקום איכותי ונעים. נראה שנכנסת לתפקיד של ה"סופרוומן" קצת יותר מדי, את אנושית, תקבלי את זה ותאהבי את זה..
 
לא הבנתי

על מה המחאה: על שם התואר או על זה את כל הדברים שאמרת שאת עושה את לא באמת עושה.
 
למעלה