..
הוא אומר לי לתייחס לתבנית כמשהו שהוא לא שלי. כמשהו השרדותי ושאני כבר לא צריכה את זה [אם במילים אחרות] עם כל ההגיון בדבר, הדרך בה חינכתי את עצמי בשנים האחרונות ללא ספק טבעה בי חותם שקשה להיפרד גם כשאני יודעת שצריך. עכשיו זה לחכות או לעבוד על ההבנה שכל מה שאני חושבת שמניע אותי, בעצם מתיש אותי ומבודד אותי מעצמי. מאחרים. . לאבד תחושה ברגליים ולהתעלף. לקום כשכל הגוף כואב, לסגור את המים ולשבת איך שלא הייתי מעזה עד שהנשימה מסתדרת. לרצות להתקשר לכל העולם, לקבל אהבה [ואולי רחמים?] כי כשפקחתי את עיניי הדבר הראשון שחשבתי עליו זה 'את לבד'. . להתקשר אליה בשתיים עשרה וחצי בלילה, כי היא היחידה שיודעת על כל התהליך עכשיו, היא היחידה שנתתי לעצמי להאמין שלא תשתמש בזה. כרגע. היא גם הבחירה הטבעית, זה קשר של עולם, קשר דם, חבלי לידה, וזה נראה לו קצת מוזר שעם כל מה שבחרתי להפנות לו את גבי בחיי, אמא עדיין שם. אני נותנת לה להתקרב, לתמוך, לדאוג, לשמוע, לבכות. היא חולמת בשבילי את החלומות שאני מתפללת אליהם. . תהליכים. זה תמיד חלק. כנראה מתפרקים לגמרי[?] לפני שבונים או שאולי רק מפסיקים להחזיק, כי הכוח הולך עכשיו למקום אחר. עייפות. וטוב והפינה המלוכלכת שלי והלב הלומד שלי והנשימות והפחד והאהבה והנטישה והרצון הגדול הזה לשקט שקט שלי, שקט פרי עבודתי זה חיפוש אני יודעת זו מטרה זה החיים. . זה להשים את כל מה שבטחתי בו בצד. כל מה שנתן לי בטחון מזוייף וחומות בטון. [הוא אמר שאני אפ פעם לא אהיה רגילה, שגם כשאני אצליח לנטוש את הזיוף הזה, זה תמיד יהיה לא נוח, אבל פחות]
הוא אומר לי לתייחס לתבנית כמשהו שהוא לא שלי. כמשהו השרדותי ושאני כבר לא צריכה את זה [אם במילים אחרות] עם כל ההגיון בדבר, הדרך בה חינכתי את עצמי בשנים האחרונות ללא ספק טבעה בי חותם שקשה להיפרד גם כשאני יודעת שצריך. עכשיו זה לחכות או לעבוד על ההבנה שכל מה שאני חושבת שמניע אותי, בעצם מתיש אותי ומבודד אותי מעצמי. מאחרים. . לאבד תחושה ברגליים ולהתעלף. לקום כשכל הגוף כואב, לסגור את המים ולשבת איך שלא הייתי מעזה עד שהנשימה מסתדרת. לרצות להתקשר לכל העולם, לקבל אהבה [ואולי רחמים?] כי כשפקחתי את עיניי הדבר הראשון שחשבתי עליו זה 'את לבד'. . להתקשר אליה בשתיים עשרה וחצי בלילה, כי היא היחידה שיודעת על כל התהליך עכשיו, היא היחידה שנתתי לעצמי להאמין שלא תשתמש בזה. כרגע. היא גם הבחירה הטבעית, זה קשר של עולם, קשר דם, חבלי לידה, וזה נראה לו קצת מוזר שעם כל מה שבחרתי להפנות לו את גבי בחיי, אמא עדיין שם. אני נותנת לה להתקרב, לתמוך, לדאוג, לשמוע, לבכות. היא חולמת בשבילי את החלומות שאני מתפללת אליהם. . תהליכים. זה תמיד חלק. כנראה מתפרקים לגמרי[?] לפני שבונים או שאולי רק מפסיקים להחזיק, כי הכוח הולך עכשיו למקום אחר. עייפות. וטוב והפינה המלוכלכת שלי והלב הלומד שלי והנשימות והפחד והאהבה והנטישה והרצון הגדול הזה לשקט שקט שלי, שקט פרי עבודתי זה חיפוש אני יודעת זו מטרה זה החיים. . זה להשים את כל מה שבטחתי בו בצד. כל מה שנתן לי בטחון מזוייף וחומות בטון. [הוא אמר שאני אפ פעם לא אהיה רגילה, שגם כשאני אצליח לנטוש את הזיוף הזה, זה תמיד יהיה לא נוח, אבל פחות]