[אזלמהליפוליטיקהעכשיו]
28.3.06 בחירות 92'. אמא ואבא הולכים להצביע ולוקחים אותי איתם כדי שאני אראה איך נראית דמוקרטיה. "אמא, מי זה רבין?" "אבא, איך יודעים שאתה לא מרמה ושם שני פתקים?" (הראש הקרימינלי שלי, בגיל 6). אני זוכרת את המקום, ושהיו שם הרבה אנשים. אתה היית בן 13 או 14, בערך בגיל של אחותי הקטנה היום. רבין ניצח. אבא ואמא שמחו. הכל היה אז יותר פשוט, או שזה סתם נראה לי ככה כי הייתי קטנה מדי בשביל להבין. אני זוכרת שבשבילי בגין היה האיש שהחליק באמבטיה ושבר את הרגל, וכשהוא מת אז לא היו סרטים מצוירים בטלויזיה. בחירות 96'. אתה שולח אותי לקחת סטיקרים מכל מי שעומד בצמתים, כדי שיהיה לנו אוסף סטיקרים משלנו (ניסית לשכנע אותי שזה מגניב). אני בת 10 כמעט, אתה עוד מעט בן 17. אתה אומר שבבחירות הבאות אתה כבר תוכל להצביע. אתה מסביר לי כמה זה חשוב להצביע ועוד כל מיני דברים על דמוקרטיה ואני מקשיבה לכל מילה שלך, כי אתה תמיד הבנת הכל וידעת להסביר הכי טוב. אני חוזרת עם הרבה סטיקרים, אתה צוחק עלי שהבאתי יותר מדי של ביבי, כי אנחנו בכלל לא בעדו. אני שואלת אותך למה אנחנו לא בעדו. אתה אומר שהוא לא ימשיך את הדרך של רבין, "את זוכרת שהדלקנו נרות בכיכר?", כבר עברו כמה חודשים מאז, אבל לא שכחתי. עכשיו כבר עברו 10 שנים, ואני עדיין זוכרת. בסוף ביבי ניצח, ואתה היית מאוכזב. אמרת שלא יהיה פה טוב עכשיו. בחירות 99'. חצי שנה אחרי שנהרגת. אני יוצאת לאסוף סטיקרים בצמתים- הפעם כבר לא בשבילך. הפעם כבר יש לי דעה משלי, בגיל 13 אני כבר גדולה מספיק בשביל להחליט במי אני הייתי בוחרת, אם הייתי גדולה מספיק. הפעם אני מביאה סטיקרים של ביבי סתם בשביל הצחוקים, ומאיימת על אמא שאני אשים אותם על האוטו שלה. אמא ממש לא אוהבת את ביבי, היא חושבת שהוא היה צריך לצאת כבר מלבנון. בכיתה אנחנו מתווכחים בשעת חברה אם צריך להחזיר את הגולן או לא, ואם צריך לצאת מלבנון. כל פעם שמדברים על לבנון אני מתכווצת. אני לא יודעת אם שאלת את עצמך לפעמים מה אתם עושים שם ובשביל מה אתם בכלל מתים שם. אם חשבת בכלל שגם אתה יכול למות שם. ברק ניצח, שמחתי. אחרי שנה יצאנו מלבנון. בחירות 2001. אני חושבת שאנחנו כמו רפובליקת בננות- רוצחים פה ראש ממשלה, ואז בחירות כל שנתיים. אבא מספר לי למה הוא לא אוהב את שרון. אמא אומרת שהיא לא סומכת עליו. "אבא, מי יותר גרוע, ביבי או שרון?" אבא חושב ואומר "ביבי". אבל שרון נכנס ללבנון. אם הוא לא היה נכנס לשם, אתה היית חי היום? זה טפשי לחשוב על זה, או להאשים אותו. מה שהיה היה. חברה שלי אומרת שרק שרון יכול להכניס לערבים האלה, ואני אומרת לה שתפסיק לדבר ככה כי גם הם בני אדם. היא אומרת לי- "איך את יכולה לאהוב את הערבים האלה אחרי שהם הרגו את אח שלך?" , אני אומרת לה שתשתוק ושזה בכלל לא קשור. "אתם, הימנים, מאשימים את הערבים. אני מאשימה אותנו". שרון נבחר. אני אמרתי שלא יהיה פה טוב. בחירות 2003. אני חושבת שכבר לא היה ממש אכפת לי- הייתי בת 17 כמעט, כשאתה היית בגילי היה לך אכפת, לא? אולי זאת רק המציאות שהשתנתה, אולי כבר נעשיתי אדישה אחרי כל מה שקרה פה. כבר לא היה לי אכפת ששרון ייבחר. במילא אין אף אחד שאני מאמינה לו. קצת קנאתי בך, שאתה ידעת בדיוק מה הדעה שלך וגם היה לך במי לתמוך. אבא אומר שהוא לא מאמין ששרון שוב נבחר, ושלעם הזה יש זכרון קצר. אמרתי לו שלפחות זה לא ביבי. בכלל, מה האפשרות השניה? מצנע? מי הוא בכלל? אז שיהיה שרון. יותר גרוע לא יכול להיות פה. זה לא שסלחתי לו על לבנון, פשוט כבר לא אכפת לי. בחירות 2006. אני יודעת למי אני מצביעה. מעניין אם גם אתה היית מצביע להם. מחר, בפעם הראשונה אני אלך להצביע. אני אסמן 'וי' על עוד אחד מהדברים שכל אזרח עושה בחיים שלו, על עוד דבר ברשימה של הדברים שאני אעשה ואתה כבר לא. בבחירות הבאות היית אמור להצביע, וזה היה כבר לפני 10 שנים. כמו בשיר- "מאז שעזבת, הרבה השתנה כאן". אם רק היית יודע. יצאו מלבנון ונכנסו לעזה ויצאו מעזה והיו הרבה בחירות והרבה פוליטיקאים, אבל כמעט שלא היו פה מנהיגים. ראש העיר שלנו יהיה כנראה ראש הממשלה הבא, וראש הממשלה נמצא בתרדמת בהדסה. אתה מת כבר שבע וחצי שנים, פספסת די הרבה. כבר לא כל כך אכפת לי מי ייבחר, בסוף כולם יעשו את אותם הדברים בכל מקרה. אני לא כמוך, אני לא מפגינה בצמתים, ההפגנה היחידה שהייתי בה היתה לפני שנתיים בכיכר רבין בעד הנסיגה מעזה. בינתיים יצאו גם משם. לא בכיתי, כמו שבכיתי כשיצאו מלבנון. אתה יודע שיצאו משם ביומולדת שלי? הייתי בת 14, כמו אחותי הקטנה היום. מחר אני אלך להצביע, פעם היינו מתווכחים כל הזמן מי יותר טוב בשביל המדינה, היום מתווכחים מי לא יהרוס אותה הכי מהר. כבר אין ויכוחים סוערים, אני חושבת שכולם נהיו קצת אדישים, לא רק אני. ....................... 10.2.09 בחירות 2009. הלכתי להצביע היום. נסעתי 3 שעות לכל כיוון, בתחבורה ציבורית, לא בחינם, רק בשביל זה. אני מנסה לחשוב למי אתה היית מצביע, ואני לא מצליחה להחליט אם היית מצביע כמוני או כמו אבא ואמא. כבר היית אמור להצביע 5 פעמים. זה אומר שהיו 5 מערכות בחירות ב-10 שנים. ושאתה מת כבר 10 שנים (ושלושה וחצי חודשים, ליתר הדיוק). ולי יש עוד כלכך הרבה להגיד לך (כל יום יש עוד משהו לספר). לפי שנה וקצת אמרתי באזכרה שלך שמאז שעזבת הרבה השתנה כאן. כמו השיר, אתה יודע. בעצם לא, כי גם זה כבר מאחרי שנהרגת. אבל עכשיו אני גם רוצה להוסיף שמאז שעזבת החושך גובר כאן. היה לי קצת עצוב היום, אתה יודע. כשנהרגת זה עוד נראה הגיוני שיום אחד מפלגה שאני אצביע לה (או שאתה היית מצביע לה) תנצח בבחירות. וזה עוד נראה הגיוני שמתישהו יהיה פה שקט. ולא רק בין המלחמות או הקסאמים. מאז שעזבת החושך גובר כאן, ומאז הבחירות הקודמות הספיקו להיכנס שוב ללבנון ולצאת ממנה מינוס 120 חיילים ולהיכנס לעזה ולצאת ממנה, ואני כבר לא רואה חדשות כל הזמן ואני לא הולכת להפגנות ואני לא בוכה עליך ולא מנסה לדמיין מה היה אם היית פה ולא מאמינה שיהיה שלום ולא מאמינה שלמפלגה שאני אצביע לה יש סיכוי כלשהו להיות בשלטון ולא מאמינה שביבי יהיה ראש ממשלה וגם לא מאמינה שהוא לא יהיה , ואני בעיקר לא מאמינה יותר. (ב-10 בלילה חושפים את תוצאות המדגם, אנחנו צועקים ביחד "יש!", בווליום של כמו-אחרי-גול-במשחק-כדורגל, כי הם אומרים שביבי לא יהיה ראש הממשלה. הטלפון הראשון הוא לאבא. הוא אומר שהוא עדיין לא שמח בגלל שזה רק מדגם, וזה יכול להתהפך, כמו שהיה ב-96. אמא אומרת שהיא בכלל לא אוהבת את לבני. בכלל, מאז שנהרגת כבר לא אכפת לה כלכך מי יהיה ראש הממשלה, כל עוד זה לא ביבי וכל עוד לא ייכנסו ללבנון או לעזה וימותו שם חיילים. צר עולמה כעולם 4 אמהות, או לפחות כעולם אמא שכולה אחת. אבא היה בעד המבצע בעזה. אני ואמא לא. אני לא יודעת מה אתה היית אומר. או למי היית מצביע היום. אני רק יודעת ששמעתי היום את "למה לי פוליטיקה עכשיו" 4 פעמים ב-4 מקומות שונים, ושאני מתגעגעת אליך).
