sorority girl
New member
???
אין נושא כי אין לי מושג מה באמת הבעיה... אני יודעת שזוגיות זה נושא שעולה כאן הרבה.. אבל לפני שאתם זורקים עליי
תקראו... אוקיי.. אני באמת מדמיינת את עצמי בזוגיות.. יש לי דמיון כל כך מפותח שאני כמעט יכולה להריח ולטעום את הסביבה.. כן כן.. אני חושבת על הבנזוג שלי יודעת איך הוא יהיה.. אישיות והכל... מה אני אוהב בו ומה אשנא בו , הנשיקה הראשונה, החיבוקים הכל.. ואני גם יודעת שאני אקבל את כל זה.. אין לי ספק בכלל.. אני באמת מרגישה את זה כמו הילה סביבי כל הזמן... אבל כשאני הולכת ברחוב או בכלל בכל מקום זה כאילו אני לא רואה את הפרצופים שלהם...זה כאילו אני מסתכלת ולא מצליחה להכניס אף אחד למסגרת שלי.. אני מסתכלת על כולם ופשוט קוראת אותם כמו ספר פתוח.. לפי תנועות גוף, דיבור, תחומי עיניין ומבינה שזה לא זה.. לא יודעת למה אני גם תמיד מתחילה לשנוא אותם...
גם כשגברים מסתכלים עליי (ומסתכלים עלי הרבה...[מותר לי להגיד!
אחרי הרבה זמן של קבלה עצמית{והרבה פחות קילוגרמים - 10 ליתר דיוק
}מותר לי להגיד שאני יפה כי אני באמת]).. ANY WAY... אז באמת מסתכלים עליי הרבה... וכל פעם שהם מסתכלים אני מסיתה מבט וממש מתחילה להתעצבן וקצת עליהם לשנוא אותם בתוך תוכי.. ואז זה עוד יותר מעצבן אותי כי אני מרגישה מטומטמת! אני פשוט לא מסוגלת להסתכל עליהם בעיניים.. מה אני מפחדת שירצו אותי?? מה לעזאזל הבעיה שלי?? אוף.. אני יודעת שאני מתוסבכת.. אין צורך לצעוק על המסך... זה הכל באשמתו! חרא קטן! למה היינו צריכים בכלל להיוולד באותה השנה? אם הוא היה קטן ממני בשנה לא הייתי פוגשת אותו והחיים שלי היו מושלמים... ואוליי זה בכלל לא בגללו ואני סתם בסרטים.. אז מה הבעיה שלי לכל הרוחות?? שמישהו יביא לי פרוזק!!
(אה.. לא חשוב.. שוקולד עובד באותה המידה..)
אין נושא כי אין לי מושג מה באמת הבעיה... אני יודעת שזוגיות זה נושא שעולה כאן הרבה.. אבל לפני שאתם זורקים עליי