=]
שלום! מקזאת פעם ראשונה שאני כותבת כאן לפורום , רציתי לספר על תהליך הפיכתי למתעמלת=] אז ככה.... מגיל צעיר מאוד התעמלות קרקע היה משהו שעמד לנגד עניי ותמיד חלמתי לעשות דברים כמו שראיתי בטלוויזיה (בתחרויות או באולימפידה ) אבל בחיים לא חשבתי ללכת לנסות, כי כול המתעמלות שראיתי היו רזות ודקיקות (ואני לא כזאת ) וחשבתי לעצמי שאני לא מתאימה לשם . אני הראשונה ממשפחתי שעוסקת בתחום הזה כך שגם לא ך הייתה לי תמיכה מרובה מההורים (שלא הבינו למה אני בכלל הולכת על זה ) (אל תחשבו לא נכון אני מאוד מאוד אוהבת את הורי הם תומכים ועוזרים בכול מה שצריך ) אז איפה הייתי?.. אה כן ...איך הגעתי להתעמלות קרקע? לפני שנה וחצי בערך בית ספרי פתח לנו חוג התעמלות קרקע במסגרת מתיבתא (כיתה מתוגברת תורנית) ואוי איזה מקרה כרמית הייתה המורה=]]] בהתחלה כמו שציינתי קודם לא חשבתי בכלל על התעמלות קרקע כי ידעתי שזה לא אני! אז בחרתי בחוג גיטרה.... לאחר חודש של נגינה עם זיופים נוראיים התיאשתי מגיטרה "(אני לא אחת שמתמידה בדברים - אני יודעת זה דבר נורא אבל ככה אני =] כול חוג שאני מתחילה אני פורשת לאחר בין חודשיים לשנה ומכן יש לי ידע נרחב בדברים כמו: כדורסל, שחייה, ג'ז, אורגן, ציור גיטרה......וכו') לאחר שהתייאשתי מגיטרה חברות שלי שהתחילו בחוג של כרמית המליצו לי להצטרף ולבוא לנסות איך זה , בהתחלה היססתי ובסוף השתכנעתי... בשיעור הראשון פגשתי את המאמנת כרמית - בת אדם נפלאה , לבבית , שמחה , נותנת עוזרת . (יש עוד מלא אבל אם אני אתחיל לפרט כאן זה לא יגמר=]) היא חיכה אלי ונתנה לי להרגיש שיכת , מאותו סוף שיעור ידעתי שזה מה שמתאים לי ! ציפיתי כול שבוע ליום חמישי שיבוא (בו התקיים השיעור) וכשהוא נגמר הייתי כול כך עצובה=] כמובן שלא היה לי יכולות קודמות בהתעמלות קרקע והייתי ממש מתחילה ( אבל ממש - עמידת ידיים עד לחצי עם נפילה , גלגלון רגליים כפופות נפילה על הברכיים , גילגול לאחור אין על מה לדבר ...חחח) . אחרי חצי שנה בערך כרמית הציעה לי להתחיל להתאמן אצלה בקבוצות ..... זאת הייתה ההרגשה הכי טובה בעולם להצליח לעשות תרגילים אפילו הפשוטים ביותר=] אני לא יכולה להגיד שלא היו לי אימונים שרציתי לפרוץ בבכי כי לא הצלחתי ויכול להיות שגם יהיו כאלה אבל בהחלט זה שווה את זה. היום אחרי שנה וחצי של אימונים של פעם עד פעמיים בשבוע אני מרוצה ממהשגים שלי=]] זה היה קשה וזה עוד יהיה (במיוחד שאני צריכה לנסוע חצי שעה הלוך בתחבורה ציבורית ועוד ללכת רבע שעה עד שאני מגיע לחוג אבל זאת באמת פעם ראשונה שלא נמאס לי! אני כול פעם מתרגשת ללכת את הרבע שעה האלה ולתכנן איך אני הולכת להצליח לעשות תרגילים בשיעור) לכול נמעוניין בהשגים שלי יחסית אלי הם השגים אז : גלגול לפנים,מושלם (=]) , גלגול לאחור עם דקירה (יש עוד עבודה ) , ירידה לגשר , גשר ר"רא (עם שמירה) עמידת ידים , גלגלון , ערבית ( עד לפני חודשיים לא הצלחתי לעשות ערבית , זה חירפן אותי שבוקר חביב אחד עשיתי והצלחתי! )פליקפלק (עם שמירה) סלטה לפנים (שמירה), קפיצת ידיים (שמירה) אני ממש מרוצה מההשגים שלי עד כו , אני מקווה להשתפר ואני יודעת שזה יהיה במוקדם או במאוחר=] המסר שלי בכול הסיפור הוא שני דברים : 1. ללכת עם מה שאתה אוהב, לא לוותר על משו בגלל מה אולי אחרים יגידו 2. להאמין שאתה יכול ובאמת תצליח!!! באהבה totoshe
שלום! מקזאת פעם ראשונה שאני כותבת כאן לפורום , רציתי לספר על תהליך הפיכתי למתעמלת=] אז ככה.... מגיל צעיר מאוד התעמלות קרקע היה משהו שעמד לנגד עניי ותמיד חלמתי לעשות דברים כמו שראיתי בטלוויזיה (בתחרויות או באולימפידה ) אבל בחיים לא חשבתי ללכת לנסות, כי כול המתעמלות שראיתי היו רזות ודקיקות (ואני לא כזאת ) וחשבתי לעצמי שאני לא מתאימה לשם . אני הראשונה ממשפחתי שעוסקת בתחום הזה כך שגם לא ך הייתה לי תמיכה מרובה מההורים (שלא הבינו למה אני בכלל הולכת על זה ) (אל תחשבו לא נכון אני מאוד מאוד אוהבת את הורי הם תומכים ועוזרים בכול מה שצריך ) אז איפה הייתי?.. אה כן ...איך הגעתי להתעמלות קרקע? לפני שנה וחצי בערך בית ספרי פתח לנו חוג התעמלות קרקע במסגרת מתיבתא (כיתה מתוגברת תורנית) ואוי איזה מקרה כרמית הייתה המורה=]]] בהתחלה כמו שציינתי קודם לא חשבתי בכלל על התעמלות קרקע כי ידעתי שזה לא אני! אז בחרתי בחוג גיטרה.... לאחר חודש של נגינה עם זיופים נוראיים התיאשתי מגיטרה "(אני לא אחת שמתמידה בדברים - אני יודעת זה דבר נורא אבל ככה אני =] כול חוג שאני מתחילה אני פורשת לאחר בין חודשיים לשנה ומכן יש לי ידע נרחב בדברים כמו: כדורסל, שחייה, ג'ז, אורגן, ציור גיטרה......וכו') לאחר שהתייאשתי מגיטרה חברות שלי שהתחילו בחוג של כרמית המליצו לי להצטרף ולבוא לנסות איך זה , בהתחלה היססתי ובסוף השתכנעתי... בשיעור הראשון פגשתי את המאמנת כרמית - בת אדם נפלאה , לבבית , שמחה , נותנת עוזרת . (יש עוד מלא אבל אם אני אתחיל לפרט כאן זה לא יגמר=]) היא חיכה אלי ונתנה לי להרגיש שיכת , מאותו סוף שיעור ידעתי שזה מה שמתאים לי ! ציפיתי כול שבוע ליום חמישי שיבוא (בו התקיים השיעור) וכשהוא נגמר הייתי כול כך עצובה=] כמובן שלא היה לי יכולות קודמות בהתעמלות קרקע והייתי ממש מתחילה ( אבל ממש - עמידת ידיים עד לחצי עם נפילה , גלגלון רגליים כפופות נפילה על הברכיים , גילגול לאחור אין על מה לדבר ...חחח) . אחרי חצי שנה בערך כרמית הציעה לי להתחיל להתאמן אצלה בקבוצות ..... זאת הייתה ההרגשה הכי טובה בעולם להצליח לעשות תרגילים אפילו הפשוטים ביותר=] אני לא יכולה להגיד שלא היו לי אימונים שרציתי לפרוץ בבכי כי לא הצלחתי ויכול להיות שגם יהיו כאלה אבל בהחלט זה שווה את זה. היום אחרי שנה וחצי של אימונים של פעם עד פעמיים בשבוע אני מרוצה ממהשגים שלי=]] זה היה קשה וזה עוד יהיה (במיוחד שאני צריכה לנסוע חצי שעה הלוך בתחבורה ציבורית ועוד ללכת רבע שעה עד שאני מגיע לחוג אבל זאת באמת פעם ראשונה שלא נמאס לי! אני כול פעם מתרגשת ללכת את הרבע שעה האלה ולתכנן איך אני הולכת להצליח לעשות תרגילים בשיעור) לכול נמעוניין בהשגים שלי יחסית אלי הם השגים אז : גלגול לפנים,מושלם (=]) , גלגול לאחור עם דקירה (יש עוד עבודה ) , ירידה לגשר , גשר ר"רא (עם שמירה) עמידת ידים , גלגלון , ערבית ( עד לפני חודשיים לא הצלחתי לעשות ערבית , זה חירפן אותי שבוקר חביב אחד עשיתי והצלחתי! )פליקפלק (עם שמירה) סלטה לפנים (שמירה), קפיצת ידיים (שמירה) אני ממש מרוצה מההשגים שלי עד כו , אני מקווה להשתפר ואני יודעת שזה יהיה במוקדם או במאוחר=] המסר שלי בכול הסיפור הוא שני דברים : 1. ללכת עם מה שאתה אוהב, לא לוותר על משו בגלל מה אולי אחרים יגידו 2. להאמין שאתה יכול ובאמת תצליח!!! באהבה totoshe
