מסכימה עם תמי...
להבדיל מענפי ספורט אחרים, ילדה העוסקת בהתעמלות נאלצת להתמודד לא רק עם הצלחה זו אחרת (בבצוע אלמנט) אלא גם מתמודדת עם פחדים, חששות, חרדות , נפילות/כאבים, הצלחה מיידית היא יחסית נדירה ואני מתכוונת לביצוע אלמנט מסויים. לכן, חשוב לי מאוד כמאמנת שהבנות יתמודדו גם נפשית היטב וכמובן שהתמיכה שלי בהן היא לא רק בעידוד על הצלחה/כישלון באלמנט. הרבה פעמים ילדה מגיעה "מהבית" במצברוח רע ועל מנת שיהיה לה יותר קל להצליח באימון אני כן יושבת ומשוחחת איתה. כמעט תמיד, אני "רואה" הכל על הילדה ברגע שהיא נכנסת לאימון. (תחשבו מה זה לעבוד עם 100 בנות ולראות על כל אחת מהן איך עבר עליה היום....) הכל עיניין של ניסיון ורצון אמיתי בהצלחת ובחינוך הילדות. כן, אני יודעת שיש מאמנים שמגיעים אך ורק לעבודה, וזה בסדר גמור. אני רואה באימון גם חינוך, באמת יכולת שלי לתרום משהו לחינוך הילדה ורצון כנה להיות "המבוגרת שאפשר לשוחח איתה על ה-כ-ל" ואני תמיד אהיה לטובת הבנות ויעמוד אחריהן בכל מצב עם עצה או אם אדרש גם ליותר מזה. בניגוד להרבה תחומים/חוגים אחרים, הרבה בנות נשארות בחוגים יותר ממה שהן נשארות עם מחנכת בבית ספר (שמחנכת בממוצע כשנתיים).
