או.קיי. הנה אחת קטנה ../images/Emo3.gif
*** אני מציינת שני דברים חשובים לפני, א. זה סיפור אמיתי. ב. היא לא חטטנית, חמותי, היא סקרנית *** פעם, כשהייתי ילדה, היה לי מנהג כזה לשיר לאחי שיר יומולדת, זה הלך "מה נקנה לו מתנה? נקנה לו קקה בקופסה"..... אחרי שהתחתנתי, הכנתי יחד עם בעלי מתנת יומולדת לאחי. וכיוון שהיתה מוצלחת במיוחד, ואחי היה במעברי דירות ולא רצה שהיא תלך לאיבוד, הוא רצה שנשמור אותה אצלנו. ואז, יום אחד, עברנו אנחנו דירה. עוזרים ! בטח עוזרים! אם עוברים דירה, חמי וחמותי וגם גיסותי, ממש באים ונותנים יד. לא הולכים הביתה עד שהכל מסודר במקום. אוהבת אותם. לא היתה מעבר אחד שלא קיבלנו בו עזרה. אחרי שהמובילים פרקו הכל והלכו, "פגשתי" את בעלי בחדר, בדיוק עם המתנה ההיא בארגז הראשון שפתחנו. הסתכלנו אחד על השני, חייכנו קצת בזדון, והחלטנו ללכת לפרק בסלון ובמטבח. להשאיר את החדר הזה "לא נגוע". המתנה היתה בתוך קופסת נעליים, עטופה בנייר מתנה, עם סרט יפה קשור וסוגר את הקופסה.
אחחחחח. אחרי איזה חצי שעה שמענו צעקה מהחדר, חמותי זועקת "בואו מהר
". "אתם לא תאמינו, אוי אלוהים, מה עושים עכשיו?" "מה"? צעקנו חזרה, ובאנו מתפקעים מצחוק. "הכלבים עשו לכם קקי בתוך המתנה". כנראה היא חשבה שמתחת לעיסת הנייר המעוצבת והצבועה בצבע חום, היתה איזו מתנה אמיתית. אני, באופן אישי, עדיין לא ראיתי כלב שעשה קקי בתוך קופסה. כולנו צוחקים על זה עד היום, גם היא. אבל נדמה לי שהיא יותר לא תרצה לעולם לפתוח אצלי קופסאות סגורות. במיוחד לא