12 פעמים. 13 זה מזל

שרימפי

New member
12 פעמים. 13 זה מזל../images/Emo35.gif

12 פעמים, לפחות לפי הזכור לי אבא אושפז בבתי חולים. אירוע מוחי רודף אירוע מוחי, התקף אפילפטי קשה אחר התקף אפילפטי קשה, אפילו לא מהתקפי האפלפסיה שהחולה קם לבד, כי פה- הוא מפסיק לנשום. והפעם, הפעם זה קצת שונה. נראה כאילו נורה מהבהבת לי חזק חזק, זאת שלא דלקה כבר מינואר שוב מהבהבת. אבא נרדם תוך כדי דיבור- בישיבה, עם כוס ביד. אבא נרדם עם המשקפיים שלפני שניה הוא סידר אותם כדי להרכיב ולקרוא עיתון. אבא נרדם, ואולי נרדם גם בעבודה, אבל אף אחד לא אמר מילה. לא לי ולא לאמא שלי לפחות. ואני לא יודע מה לעשות איתו, כי מילא אם לא הייתי לבד בסיפור הזה. אבל האחים שלי, שניהם, גרים במרחק של שעה נסיעה לפחות מהבית(מזרע, הוד השרון) את שניהם אי אפשר להשיג בפלאפון. תשאלו עכשיו איך אני לבד עם אמא פה, והרי שאמא מתפקדת. העניין הוא כזה, שהיום גיליתי שיש לה כאבים באיזור הלב. וזה לא היה מבהיל אם זה היה רק זה, אבל היא גם נראית ומשדרת הרגשה פיזית נוראית, היא נתונה תחת לחץ מתמיד, במיוחד עם אבא וכל הסידורים הלא נגמרים. ואני אישית מפחד שזה השעות שלפני החס וחלילה התקף לב. ואני לא יודע מה לעשות. הנה, אחי פתאום, משום מקום ממש, הגיע הביתה. אבל אני גם יודע שבאותה מהירות הוא יכול ללכת, אם יהיה לו טרמפ. אדיש מידי. אני אף פעם לא הייתי פולני, אני גם לא מתחיל להיות אחד כזה עכשיו. משהו פה לא בסדר, ולי אין מה לעשות. אין לי רשיון, אם הייתי רוצה לעלות אותם לבית חולים. ומי מבטיח לי שאם חס וחלילה משהו יקרה עוד שעה שעתיים, אחד מהחברים שלהם יהיה ער כדי לעזור
לבד.
 

DesertRose1

New member
לעולם לא לבד. }}../images/Emo11.gif

אני בטוחה שלמרות המרחק, ולמרות הקושי, במידה (וחס וחלילה!) יקרה משהו דחוף, אם תעיר תא אחד השכנים, הוא יעזור. או אמבולנס שיגיע במהירות. אתה לא לבד שם, ואני בטוחה שישנם המוני אנשים באיזור המגורים שלך שישמחו לתת יד ולעזור. אני בטוחה שקשה לחיות ככה יום יום, במן אי-ידיעה מוחלט של-"מה הולך להיות?" אבל אין מה לעשות, וכל יום זה מסע חדש, התמודדות מחודשת. אתה מסוגל להתמודד עם זה, ואני בטוחה שברע הנכון תדע מה לעשות. אל תחשוב על משהו שטרם קרה, ואל תנסה לחיות דברים שטרם נקבעו. אני אומנם רק מביעה דיעה ונימה אישית מפה, אך באמת, זה מכל ה
מקווה שתרגיש טוב, ותזכור שאתה לעולם לא לבד!
 

שרימפי

New member
god knows

אני סומך על הטבריינים כמו שאני סומך על הכלב שלי שיעשה לי החייאה אם חס וחלילה אצטרך אחת. אני יודע שאני מסוגל להתמודד עם זה, אבל מטרידה אותי גם הידיעה שביני ובין האחים שלי, את אין אותה תפיסה של לעזור ולתמוך. ובזמן שרק אחי הבכור מגלה מינימום איכפתיות, אחי האמצעי- אפילו את זה לא עושה. אחי האמצעי הוא גם זה שהגיע הביתה לפני כמה ימים, אמרתי אז שאני לא יודע עד מתי הוא ישאר, מסתבר שחצי שעה אחרי זה הוא באמת הלך
. למזלי אחי הבכור הגיע למחרת, בשביל יום ההולדת של אבא. יש לי סרטים בראש על איך אני מכשיל את עצמי בחיים פתאום ונשאר פה כדי לעזור, כדי לא לתת להם להתמוטט. עצוב לי שאני רואה את סבתא שלי נפגעת מכל דבר, וזה גורם לי רק לרצות לא לתת להורים להפגע. להיות שם. אבא חולה, ואני יודע שזה עניין של זמן. שנים- אני מקווה. אבל בסוף אמא תהיה לבד, או ההיפך. ובכל מקרה, מישהו יצטרך לעזור- לתמוך. לתת כתף לא רק כלכלית אלא בעיקר נפשית. ואני לא בטוח שאני רואה את הנטל נופל על שלושתינו(האחים) במידה שווה.
תודה.
 

Yuval Y

New member
../images/Emo24.gif

התחושה מוכרת לי, ההורים שלי גם לא בקו הבריאות, והרבה פעמים נשארתי בכדי לעזור להם. אחי עבר לאיזור המרכז עוד בתקופת הצבא, ולפעמים אני רואה איך שהקרבתי מחיי בכדי להיות איתם. וכיום הם לעיתים תלויים בי יותר... האם להוריך יש חברים, עזרה, משהו..? אולי יש מקום להזמין סיעוד או משהו בכיוון..? חבל שתקריב את עצמך למענם, אחרת עלול להיות מצב שכולכם תסבלו...
 

qt1

New member
אתה יודע שרימפי?

לפני 11 שנה גרתי במרחק של קצת יותר מחצי שעה מביה"ח העמק , הבן שלי התנדנד בין חיים ומוות , ככה הוא הגיע הביתה עם בעיות ולא ידעתי למי אני אפנה אם תהיה בעיה דחופה בלילה, לא משפחה , לא חברים , מה זה פחדתי? לבד... ולילה אחד הוא לא הפסיק לבכות וראיתי שיש לו שבר כלוא,פתחתי ספר טלפונים ,והמספר הראשון שראיתי - התקשרתי ומיד התיצב אצלי בבית חבר טוב ונסענו לניתוח עם תינוק בן חודש וקצת... אח"כ חזרתי ללבד ושוב היתה בעיה דחופה ושוב התקשרתי למישהו הראשון שעלה , לא הייתי לבד אף פעם ואף פעם אני לא לבד , קודם כל יש לי אותי! דבר שני במקרה הכי גרוע הייתי לוקחת מונית דואגת שיהיה בבית כסף למונית במקרה חרום. זה לא בסדר שכל העול על הכתפיים שלך בגילך , זה לא בסדר שאין חלוקה בין האחים ואתה צריך לדבר איתם , זה שאתה גר בבית לא הופך אותך לפנוי יותר מהם , גם אם יש להם משפחות ועבודה יותר חשובה משלך כאילו... אני בטוחה שקשה לאמא שלך בגלל הבעיות הבריאותיות של אבא שלך , לא הבנתי אם אבא שלך הולך לגור במקום אחר, כי אם כן , יכול מאוד להיות שלאמא שלך יש כאב לב במובן של שברון לב...
לא קל להיפרד מבעל , גם אם הוא הבעל הכי קשה שיש... תעודד אותה ללכת לבדיקות א.ק.ג. ודם , רק לוודא שהכל תקין ושתתחיל לעשות דברים שהיא אוהבת אם היא לא עשתה עד היום בגלל בעיות כאלה ואחרות , זה חשוב... ויהיה בסדר, אל תשכח להזכיר לאחים שלך שאתה לא לבד! אני מקווה שלא בלבלתי לך ת'מוח ושעזרתי , גם טיפה של עזרה זה משהו. בהצלחה ותהיה חזק...
קיוטי
 

שרימפי

New member
אבא לא הולך לשום מקום

לפחות לא עוזב, כי לאהוב הם כן אוהבים. ואני חושב שאמא שלי בעיקר מראה אהבה ענקית כשהיא במשך כמעט 5 שנים עוברת את הגהנום הזה ומחזיקה בשיניים את הבית, את אבא ואת עצמה אחרי כל אירוע- שהוא גם מכה נפשית וכלכלית לא קטנה. לא בלבלת את המח, טיפה עודדת אותי. כי האמת היא שעד כמה שאני לא מאמין באנשים לאחרונה, פה ושם יש כאלו שמראים לי שאפשר אחרת ושנותנים לי קצת הרגשת תקווה. שלא כולם פה רעים. תודה.
ולגבי האחים, זה מסובך. אולי פשוט יותר קל לי לוותר על עצמי מאשר לדרוש מהם לוותר על עצמם.
 

qt1

New member
../images/Emo140.gif אל תוותר לעצמך על עצמך!

דבר איתם שגם יהיו שותפים , אל תתבייש ,זו זכותך וזה כל-כך לא הוגן שהם לא שם בשביל ההורים שלהם- תכינו ביחד מעין טבלה , מה כל אחד מהם כן יכול לתרום ומתי... אל תיתן להם להתחמק , זה הכי קל... יש לי מצב לא קל עם ההורים שלי , אחותי שמה פס , אח שלי בחו"ל ואני הכותל... לא פעם אבא שלי היה מתקשר ובוכה כי אחותי טרקה לו טלפון ,יום אחד נשבר לי , אמרתי לה שאו שהיא מתחילה להתנהג כמו בן-אדם או שלא יהיה לי שום קשר או עניין בה. לקח לה איזה חודש , הפסקתי להתקשר אליה , תמכתי בו , לא עזרתי לו להשמיץ אותה אבל אמרתי לו שהבית שלי באמת פתוח בשבילו מתי שהוא רוצה לבוא , והופס , אחותי התקשרה אליו ודיברה אליו יפה , אפילו התנצלה. ההורים שלי גרושים אז זה סרט , כל אחד מהם עם סיפור חבל"ז , ומה לעשות שגם לי יש את החיים שלי וגם לילדים שלי יש את החיים שלהם , אני לא יכולה לבד , אז הנה לך דוגמא איך אני שמתי קו אדום , אבל האמת היא שאני חיכיתי יותר מדי וכשהגעתי כבר למצב של אמירת הדברים "במזומן" נמאס לי מאחותי לגמרי, מצד שני כשניסיתי לדבר איתה לפני כן , היא כל הזמן אמרה שאין לה כוח והפסיכולוגית שלה מעודדת אותה. לך דבר ללמפה , אנשים... טוב חבר טוב מאח רחוק
 

מוּסקט

New member
היי שרימפי

קודם כל - בבקשה שיהיו לך ליד הטלפון מספרי חירום של מגן דוד אדום, חדר המיון הקרוב, ותחנת המוניות הכי קרובה...כמו שאמרו למעלה - שתמיד יהיה כסף חירום למוניות בבית. כסף שלא נוגעים בו. שנית, מאוד חשוב לדבר עם אמא!! נדמה לי ששניכם מסתובבים עם תחושה שאתם לבד בסיפור הזה בלי לדעת אחד על השני. אני בטוחה שהיא מרגישה שהכל עליה, ואתה מרגיש שהכל עליך... שבו, דברו, הסכמו דברים ביניכם מי עושה מה ומתי. חשוב שתגיד לאמא שאתה מודאג, שאל אם היא מטפלת בעצמה ואם לא - בקש ממנה שכן! אם יש לה בעייה לבבית, אפשר גם לעשות מנוי לשח"ל (בהזדמנות זו לשניהם!) ואז תוכל להיות יותר רגוע מבחינת "מה לעשות במקרה חירום" - פשוט מטלפנים להם והם מגיעים מיד. לפעמים זה נשמע אכזרי לשאול מישהו אם הוא בקו הבריאות ולהציע לו מנוי בשח"ל. מצד שני - כשהדברים ידועים ו'על השולחן' יש יותר שליטה בעניינים ופחות חרדה מיותרת.
 

שרימפי

New member
היי מוסקט

תודה על התגובה, שגרמה לי לרוץ לחפש ולראות מה האפשרויות פה. לצערי גיליתי ששח"ל לא עובדים בטבריה. כך שזו אופציה שמיידית ירדה משולחן האפשרויות שלי כרגע. זהו, שאני יודע שאמא פה. אבל זה נורא מוזר, כי מצד אחד, היא יכולה ברגע להפיל עליי הרים ולשלוח אותי לסדורים ולהפיל עליי בשורות שמלחיצות אותי ברמות ועדיין להראות כאילו היא מרגישה לחלוטין לבד. למרות שכשהיא צריכה מישהו לדבר איתו- אני פה. וכנ"ל ההיפך האמת, בעיקר עניין הלבד. כי כששניהם חולים, ואמא מסתכלת רק על אבא, ואבא מסתכל רק על עצמו ובכל זאת המצב שלו מתדרדר לאט לאט- אף אחד לא דואג לאמא- וזה יותר ממדאיג אותי. בלע. ברמת העקרון שנינו פה, שנינו מודעים לזה. אבל בתכלס, לפעמים נראה כאילו בעניין הנפשי היא לרוב מרגישה עייפה וחנוקה גם מכדי להבין שהיא לא לבד וגם מכדי לדאוג לעצמה.
 

Another Girl

New member
אבי

קשה לי קצת להגיב לך על זה,התלבטתי איך. אז אגיד רק את מה שאני יכולה להגיד. אני יודעת מנסיון אישי איך זה לראות הורה שלך דועך מול עינייך מבחינה בריאותית, ואת חוסר האונים שאתה חש כתוצאה מכך. כן,אין מה להשוות,כשזה קרה אצלי הייתי סה"כ ילדה וזה נמשך עד גיל 11 (עד שהיא נפטרה),האחריות לא הייתה על כתפיי וזה לא העסיק אותי 24 שעות ביממה כפי שזה בטח מעסיק אותך,אבל עדיין,זו תחושה מאוד קשה ולא נעימה. ככה שאם אתה צריך לדבר עם מישהו שמזדהה או סתם לשפוך את הלב (אני אחלה מקשיבה,כמו שבטח שמת לב
) אז אני תמיד כאן,באייסי,מסנג'ר,מסר וגם יש לך את הפלאפון שלי. כיוון שאני לא מבינה גדולה בענייני תחבורה ופתרון ממשי לבעיה,בהחלט כדאי להקשיב לאלו כאן שהמליצו לך על פתרונות...אני בטוחה שיש עוד הרבה אנשים במצבך,ללא רכב ועם הורים בעייתים (שוב,רק מבחינה בריאותית) והם בוודאי מוצאים פתרונות.
אל תדאג,אתה לא לבד. תזכור שאוהבת אותך תמיד וכאן בשבילך
 

oren*

New member
שרימפי יקר שלי, אתה לא לבד ../images/Emo140.gif

טבריה נמצאת במרחק אוטובוס אחד מהוד-השרון, אם חס וחלילה קורה משהו ואתה צריך להיות עם אחד ההורים בבדיקות, תתקשר ואני אבוא להיות איתך. דאג שבארנק של אבא שלך יהיה באופן קבוע פתק עם טלפונים של כל העולם ואשתו - הסלולרי שלך, של אמא, של האחים, של סבתא, חברת הביטוח וכו... לכל מקרה שהוא נרדם או מתבלבל ולא מוצא את עצמו, זה המקום הראשון בו אנשים מחפשים פרטים וכך יוכלו ליצור אתכם קשר. בכל מקרה אל תבטל את החיים שלך במחשבה שזה עוזר להורים - תמשיך לתמוך ולעזור ולתת כל מה שאתה יכול, במקביל להתפתחות שלך מבחינה מקצועית עם עבודה מסודרת ומחשבה על לימודים והעתיד שלך. ובכל מקרה אל תחשוב לרגע שאתה לבד - יש פה הרבה אנשים שזו זכות עבורם להיות חברים שלך
 

ToryMaster

New member
וכמו שנאמר

לא זוכרת ע"י מי, כדאי באמת שתשמור בצד סכום כסף שיספיק למונית לביה"ח הקרוב ואם אתה רוצה לדבר, או קורה משו, אנחנו תמיד תמיד תמיד כאן, והשרשור הזה הוא ההוכחה שאני אל מדברת רק בשם עצמי
 

Rivendell

New member
אמרו כבר הכל

אז אוסיף רק
גדול, ואת מספר הטלפון שלי הרי יש לך. תשתמש בו בלי בושה
 
למעלה