בֵּין לַחַץ אֶחָד לְמִשְׁנֵהוּ,
הִיא עוֹמֶדֶת עַל שְׂפַת הַנָּהָר.
יוֹדַעַת הֵיטֵב, שֶׁהִנֵּה הוּא-
שֶׁטֶף סֵבֶל שֶׁל הֶעָבָר הַנִּמְהָר.
מַכִּירָה הִיא אוֹתוֹ כְּבָר שָׁנִים,
הוּא מַכִּיר אַף אוֹתָהּ, אוּלַי אוֹהֵב.
יְקָרִים הֵם זֶה לָזֶה כִּפְנִינִים,
וְשׂוֹנְאִים, וּמַכְחִישִׁים עַד כְּאֵב.