.......

[ה מוזה]

.......

בתום הסערות ובשתיקת הגלים כשאין עוד בלב מקום להכיל מילים כשתם הכאב כל שנותר הוא שקט דממה. "השתיקה שלי זו הצרחה הכי גדולה שבי השתיקה שלי זה הכאב הכי כואב אצלי וכשהשקט ייפול כמו חול קולי לאיש - לא יגיע אני יכולתי לבכות אבל פחדתי שזה יפריע "

 

[לא חשובה]

כלכך מוכר

וכל כך מובן רק חבל שאצלי כן נשאר הכאב ואיתו יחד הדממה והשקט שמכאיבים אולי יותר...