......

......

יושב בפאב. לבד. סתם. חושב.. הרבה זמן לא חשבתי לבד. מתגעגע לשקיעות. ואז אני נזכר בו. החבר הכי טוב שלי. זה שהיהי גורם לי לשתות כל מילה מילה שלו. אותו אחד שהיה שם תמיד בשבילי. ההוא שדאג לי כל הזמן. הוא שחשב שאני הכי טוב בעולם. ההוא שאמר לי שאף אחד לא יכול עליי. ואני.. מחייך.. מוחה דמעה מלוחה. נזכר, ומתקשה להאמין. מתגעגע, אך משלים. אוהב, אך כועס . והוא.. צעיר.. ממש צעיר.. והם, לא גילו מה יש לו. לא יכלו להציל אותו. אולי לא התאמצו מספיק?! ? ... והוא? מדהים! גדול! מיוחד! חכם! ואני... מנסה להיות הוא. מנסה לישם את מה שהוא לימד אותי. מנסה לחשוב בצורה דומה. ואני עדיין מתייעץ איתו. אנחנו עדיין מדברים. ולפעמים.. הוא מחייך לי. הוא עונה לי. הוא מדבר איתי. הוא אפילו עדיין מתעניין. והוא כ"כ חשוב לי. היה. אבא.
 

tairon

New member
ודווקא המילים האלו שלך

הכי צמררו אותי.. הזדהתי עם מה שכתבת.. ולפעמים שדמות מרכזית וחשובה לא נמצאת יותר בחיינו אנחנו נזכרים בה ומה היא היתה אומרת על זה או על אחר ועם זו דמות מרכזית יש גם רצון לחקות את ההתנהגות ובאיזה שהוא מקום חלק ממנו בך מתקיים ובזכותו אתה כאן... אין לי ספק שהוא גאה בך ובמי שאתה
 

ה מוזה

New member
מתגעגע אך משלים. אוהב אך כועס..

כשיד נעלמה תולשת חלק מאיתנו ובעצם לא חלק כי אם את השורש קשה להשלים קשה לאהוב מבלי שתחושות נוספות ישתרבבו .. כי לענפים כל כך קשה בלי שורשים ..כל משב רוח מאיים לשבור אותם והכעס שזור באהבה אין קץ וההשלמה כרוכה יד ביד עם געגוע מתמיד וכל מה שינקנו מאותם שורשים ילווה אותנו במסע החיים קח איתך את תרמיל האתמול ..תרמיל מלא בזכרונות קסומים לעבר האופק בכל השבילים שבהם תלך ..אביך מלווה אותך תמיד .
 
למעלה