אוניברסאליסט
New member
---
בעבר תואר אירוע שבו מוכרת שאלה לקוחה "האם יש לך ילדים?" הלקוחה אמרה "לא" והמוכרת תקנה "עדיין לא"
http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=1105&MessageId=178433747
מה מסביר את התנהגות המוכרת?
אפשר לטעון שלמוכרת יש סכימה של נשים בגיל מסוים שהן אמורות להיות כבר אימהות לילדים.
את מושג הסכימה הכניס לפסיכולוגיה ז'אן פייז'ה. סכימות כמו מחשבות שייכות לתחום הקוגניטיבי אך יש הבדל ביניהן. הסכימה היא המבנה הקוגניטיבי המכתיב את אופן ההסתכלות על העולם. זו הפריזמה דרכה האדם מארגן את המידע ממשיג, מסיק מסקנות, מפתח ציפיות. הסכימה מורכבת מסך כל ניסיון העבר כאשר ניסיון זה מספק מסגרת להבנת התנסויות בעתיד. (עירית לינור, מישל סלון, פסיכולוגיה התפתחותית, בתוך: מבוא לפסיכולוגיה, חטיבה שלישית, יחידה 8, ע' 17). הסכימה היא מערכת של הנחות יסוד שהאדם לא נותן עליהם את דעתו הוא פשוט מניח אותן באופן אוטומטי בלי להיות מודע להן. הסכימות הן הבסיס הנחות היסוד עליהן ועל בסיסן נבנות המחשבות הספציפיות והמסקנות הספציפיות. הסכימות נמצאות בשולי התודעה אבל הן מתעלות את החשיבה לכוונים ספציפיים. אדם חושב באופן מסוים בשל מבנה ספציפי של סכמות שיש אצלו.
מושג הסכימה הוא מרכזי גם בפסיכולוגיה חברתית במה שקשור לקוגניציה חברתית. שם מדובר על סכמה חברתית. למשל סכמת יום הולדת מורכבת מהנחות יסוד: ביום הולדת מזמינים אורחים, האורחים מביאים מתנות. עבור רבים זו סכימה. אלה הנחות יסוד שאנשים מניחים בלי לשאול שאלות ובלי לחשוב על אלטרנטיבות (יום הולדת בלי אורחים, אורחים שלא מביאים מתנות) האלטרנטיבות לא עולות בכלל בדעתם זה כל כך מובן מאליו שביום הולדת יש אורחים והם מביאים מתנות שאין פה אפילו על מה לחשוב. ככה זה נכון וזהו. [נירה ליברמן, קוגניציה חברתית בתוך: פסיכולוגיה חברתית, כרך א', יחידה 2, ע' 80]
ייתכן שלמוכרת הזאת הייתה סכימה של אישה בגיל מסוים. לפי סכימת האישה בגילאים האלה אז היא אמא לילדים ואם מתברר שהיא לא אמא לילדים, אז על פי הסכימה היא עוד תהיה בעתיד כי הסכימה אומרת שלא ייתכן שאישה לא תהיה בשלב כלשהו אמא לילדים מתוך רצון.
בדיון נטען שהמוכרת הזאת בעצם תקנה את עצמה. לא הייתי אומר שהיא תקנה את עצמה אלא היא סיגלה את פרשנות המציאות לסכימה שלה. היא נתקלה במציאות שלא התאימה לסכימה [אישה בגיל מסוים ללא ילדים] אבל הדבר לא גרם לה לוותר על הסכימה, אלא לפרש מחדש את מה שקורה בהתאם לסכימה. אין לה ילדים אבל עוד יהיו לה כי הסכימה של נשים אימהות עדיין קיימת בראשה.
אפשרות שנייה להסביר את התנהגות המוכרת היא מבוכה. גם המבוכה קשורה לסכימה. המוכרת נתקלה בלקוחה שבגיל כזה היא לא אמא לילדים. היא מניחה שאם זה המצב אז הדבר לא נובע מבחירה לא להיות אמא לילדים, אלא הלקוחה רוצה להיות אמא אבל נתקלת בבעיות לממש את הרצון הזה.
הדבר הזה מביך את המוכרת כי אנשים לפעמים נבוכים כאשר אנשים מגלים להם את בעיותיהם.
לכן, היא אמרה "עוד יהיו לך ילדים" כדי לנחם אותה, לתת לה תקווה.
אבל כל זה מתוך סכימה שאישה בגיל כזה "רוצה" ילדים רק "לא יכולה" לממש את הרצון ולכן היא הגיבה, אל תדאגי עוד תצליחי לממש את הרצון בילדים.
איך להגיב למוכרת כזאת?
הצעה אחת הייתה להגיב לה "זה לא עניינך". אני לא תומך בתגובה כזאת. זו לא תגובה אסרטיבית, אלא אגרסיבית. לא תגובה תקיפה אלא תוקפנית.
המוכרת הזאת לא פעלה מכוונת זדון. היו לה כוונות טובות. היא לא התכוונה לפגוע, אלא היא פעלה לפי הסכימות שלה הנחות הבסיס שלה מתוך תום לב. מכך שלאדם יש טעות והוא שוגה בהנחות שלו לא נובע שהוא רוצה להרע.
לכן, אין טעם להעליב אותה.
השאלה איך להגיב תלויה בשאלה האם זו התנהגות חד פעמית והאם הקשר עם המוכרת הוא קשר מתמשך או מפגש חד פעמי.
אם המפגש הוא חד פעמי ולא יהיה עוד קשר עם המוכרת אפשר פשוט להתעלם ולא לענות. הרי אין כאן מצב שהמוכרת חוזרת שוב ושוב עם הערות פולשניות.
אם יש מפגשים חוזרים עם המוכרת אז אולי היא לא תחזור על השאלה הזאת וגם כאן אפשר להתעלם מאירוע חד פעמי.
במצבים אלה אין טעם להפעיל אסרטיביות. אסרטיביות נחוצה כדי לשמור על הזכויות מפני פגיעה עתידית ולא כדי לנקום על הפרת הזכויות בעבר וגם לא כדי לחנך אנשים. אם אין מפגש נוסף או אם ההתנהגות שלה חד פעמית אז המוכרת לא חוזרת על התנהגותה לכן הצורך באסרטיביות נעלם כי ממילא המוכרת לא מוסיפה לפלוש לפרטיות.
אם המוכרת תחזור על הערות פולשניות רק אז נחוצה תגובה אסרטיבית. אבל גם אז לא הייתי אומר "זה לא עניינך" אלא "אני מבקשת לא לדבר על הנושא הזה".
משפט "אני מבקשת לא לדבר על הנושא" הוא יותר עדין ורך מאשר "זה לא ענינך" הוא לא פוגעני אבל הוא עדיין מבהיר במפורש ובצורה ברורה מה מצופה מהמוכרת בעתיד.
לכן, תגובה כמו "זה לא עניינך" לא מסתפקת רק בהפסקת ההתנהגות הפולשנית אלא מבקשת לנקום או להחזיר גמול או להעניש וזה כבר לא אסרטיביות אלא אגרסיביות.
בעבר תואר אירוע שבו מוכרת שאלה לקוחה "האם יש לך ילדים?" הלקוחה אמרה "לא" והמוכרת תקנה "עדיין לא"
http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=1105&MessageId=178433747
מה מסביר את התנהגות המוכרת?
אפשר לטעון שלמוכרת יש סכימה של נשים בגיל מסוים שהן אמורות להיות כבר אימהות לילדים.
את מושג הסכימה הכניס לפסיכולוגיה ז'אן פייז'ה. סכימות כמו מחשבות שייכות לתחום הקוגניטיבי אך יש הבדל ביניהן. הסכימה היא המבנה הקוגניטיבי המכתיב את אופן ההסתכלות על העולם. זו הפריזמה דרכה האדם מארגן את המידע ממשיג, מסיק מסקנות, מפתח ציפיות. הסכימה מורכבת מסך כל ניסיון העבר כאשר ניסיון זה מספק מסגרת להבנת התנסויות בעתיד. (עירית לינור, מישל סלון, פסיכולוגיה התפתחותית, בתוך: מבוא לפסיכולוגיה, חטיבה שלישית, יחידה 8, ע' 17). הסכימה היא מערכת של הנחות יסוד שהאדם לא נותן עליהם את דעתו הוא פשוט מניח אותן באופן אוטומטי בלי להיות מודע להן. הסכימות הן הבסיס הנחות היסוד עליהן ועל בסיסן נבנות המחשבות הספציפיות והמסקנות הספציפיות. הסכימות נמצאות בשולי התודעה אבל הן מתעלות את החשיבה לכוונים ספציפיים. אדם חושב באופן מסוים בשל מבנה ספציפי של סכמות שיש אצלו.
מושג הסכימה הוא מרכזי גם בפסיכולוגיה חברתית במה שקשור לקוגניציה חברתית. שם מדובר על סכמה חברתית. למשל סכמת יום הולדת מורכבת מהנחות יסוד: ביום הולדת מזמינים אורחים, האורחים מביאים מתנות. עבור רבים זו סכימה. אלה הנחות יסוד שאנשים מניחים בלי לשאול שאלות ובלי לחשוב על אלטרנטיבות (יום הולדת בלי אורחים, אורחים שלא מביאים מתנות) האלטרנטיבות לא עולות בכלל בדעתם זה כל כך מובן מאליו שביום הולדת יש אורחים והם מביאים מתנות שאין פה אפילו על מה לחשוב. ככה זה נכון וזהו. [נירה ליברמן, קוגניציה חברתית בתוך: פסיכולוגיה חברתית, כרך א', יחידה 2, ע' 80]
ייתכן שלמוכרת הזאת הייתה סכימה של אישה בגיל מסוים. לפי סכימת האישה בגילאים האלה אז היא אמא לילדים ואם מתברר שהיא לא אמא לילדים, אז על פי הסכימה היא עוד תהיה בעתיד כי הסכימה אומרת שלא ייתכן שאישה לא תהיה בשלב כלשהו אמא לילדים מתוך רצון.
בדיון נטען שהמוכרת הזאת בעצם תקנה את עצמה. לא הייתי אומר שהיא תקנה את עצמה אלא היא סיגלה את פרשנות המציאות לסכימה שלה. היא נתקלה במציאות שלא התאימה לסכימה [אישה בגיל מסוים ללא ילדים] אבל הדבר לא גרם לה לוותר על הסכימה, אלא לפרש מחדש את מה שקורה בהתאם לסכימה. אין לה ילדים אבל עוד יהיו לה כי הסכימה של נשים אימהות עדיין קיימת בראשה.
אפשרות שנייה להסביר את התנהגות המוכרת היא מבוכה. גם המבוכה קשורה לסכימה. המוכרת נתקלה בלקוחה שבגיל כזה היא לא אמא לילדים. היא מניחה שאם זה המצב אז הדבר לא נובע מבחירה לא להיות אמא לילדים, אלא הלקוחה רוצה להיות אמא אבל נתקלת בבעיות לממש את הרצון הזה.
הדבר הזה מביך את המוכרת כי אנשים לפעמים נבוכים כאשר אנשים מגלים להם את בעיותיהם.
לכן, היא אמרה "עוד יהיו לך ילדים" כדי לנחם אותה, לתת לה תקווה.
אבל כל זה מתוך סכימה שאישה בגיל כזה "רוצה" ילדים רק "לא יכולה" לממש את הרצון ולכן היא הגיבה, אל תדאגי עוד תצליחי לממש את הרצון בילדים.
איך להגיב למוכרת כזאת?
הצעה אחת הייתה להגיב לה "זה לא עניינך". אני לא תומך בתגובה כזאת. זו לא תגובה אסרטיבית, אלא אגרסיבית. לא תגובה תקיפה אלא תוקפנית.
המוכרת הזאת לא פעלה מכוונת זדון. היו לה כוונות טובות. היא לא התכוונה לפגוע, אלא היא פעלה לפי הסכימות שלה הנחות הבסיס שלה מתוך תום לב. מכך שלאדם יש טעות והוא שוגה בהנחות שלו לא נובע שהוא רוצה להרע.
לכן, אין טעם להעליב אותה.
השאלה איך להגיב תלויה בשאלה האם זו התנהגות חד פעמית והאם הקשר עם המוכרת הוא קשר מתמשך או מפגש חד פעמי.
אם המפגש הוא חד פעמי ולא יהיה עוד קשר עם המוכרת אפשר פשוט להתעלם ולא לענות. הרי אין כאן מצב שהמוכרת חוזרת שוב ושוב עם הערות פולשניות.
אם יש מפגשים חוזרים עם המוכרת אז אולי היא לא תחזור על השאלה הזאת וגם כאן אפשר להתעלם מאירוע חד פעמי.
במצבים אלה אין טעם להפעיל אסרטיביות. אסרטיביות נחוצה כדי לשמור על הזכויות מפני פגיעה עתידית ולא כדי לנקום על הפרת הזכויות בעבר וגם לא כדי לחנך אנשים. אם אין מפגש נוסף או אם ההתנהגות שלה חד פעמית אז המוכרת לא חוזרת על התנהגותה לכן הצורך באסרטיביות נעלם כי ממילא המוכרת לא מוסיפה לפלוש לפרטיות.
אם המוכרת תחזור על הערות פולשניות רק אז נחוצה תגובה אסרטיבית. אבל גם אז לא הייתי אומר "זה לא עניינך" אלא "אני מבקשת לא לדבר על הנושא הזה".
משפט "אני מבקשת לא לדבר על הנושא" הוא יותר עדין ורך מאשר "זה לא ענינך" הוא לא פוגעני אבל הוא עדיין מבהיר במפורש ובצורה ברורה מה מצופה מהמוכרת בעתיד.
לכן, תגובה כמו "זה לא עניינך" לא מסתפקת רק בהפסקת ההתנהגות הפולשנית אלא מבקשת לנקום או להחזיר גמול או להעניש וזה כבר לא אסרטיביות אלא אגרסיביות.