16/9/2004
היום לפני שנה בדיוק אני נלחמתי כדי להתעורר מההרדמה, הרגשתי כמו זבוב תקוע בתוך דבק. בינתיים הבת שלי נלחמה לחייה והפסידה עבור כמה שעות את המלחמה שלה. בעלי היה רץ בין שתינו והתפלל שלפחות אני אשרוד את היום השחור הזה. כבר שנה עברה שאלה הקטנה וכל כך יפה הלכה להצטרף לאחיה הגדול. נשארתי עם הבטן ריקה והלב קפאו שוב פעם... שנה אחרי. שוב פעם בספטמבר... נשארתי עם קבר, ושתי תמונות פולרואיד של הבת שלי. לא ראיתי אותה, לא נפרדתי ממנה. היא הלכה בלי להרגיש את החיבוק של אמה. אני כל כך מקווה שלא נתנו לה לסבול במהלך כמה השעות שהייתה כאן. לא הייתי איתה כדי לחדק אותה, כדי להגן עליה, כדי לשמור עליה. אלה הקטנה שלי היית כל כך יפה אני מקווה שסלחת לי שלא הייתי שם איתך אבל אני יודעת שעכשיו את לא לבד כי יש לך את דר איתך. אני כל כך מקווה שתשמרו מלמעלה על מה שיש לי בבטן היום. כך שאני אוכל לבוא לבקר את הקבר שלכם עם הילד הקטן ולעולם לא ישכח את דר ואלה, המלאכים היפים שלי. אל תתנו לי שוב לצאת מהיולדות בידיים ריקות. אל תתנו לי שוב להתמודד עם כל החלב הזה שיצא משדי ושאף תינוק לא טעם. לפני שנה הדבר הראשון שאמרתי לבעלי שהיה לידי כשסוף סוף פתחתי את עניי זה שאני לא רוצה שוב לעבורת את כל זה... והנה, התגברתי ואני שוב בהריון... ואני רוצה להצליח להיות אמא טובה של ילד שחי ושיגדל. אלה הקטנה שלי את כל כך חסרה לי. יום יבוא שאני אחבק אותך אבל לפני זה אני רוצה לתת לך מלא אחים ואחיות ולגדל אותם בבית מלא אהבה. היום 16 לספטמבר 2004 כבר שנה עברה... כבר שנה. מה יהיה בשנה הבאה???
היום לפני שנה בדיוק אני נלחמתי כדי להתעורר מההרדמה, הרגשתי כמו זבוב תקוע בתוך דבק. בינתיים הבת שלי נלחמה לחייה והפסידה עבור כמה שעות את המלחמה שלה. בעלי היה רץ בין שתינו והתפלל שלפחות אני אשרוד את היום השחור הזה. כבר שנה עברה שאלה הקטנה וכל כך יפה הלכה להצטרף לאחיה הגדול. נשארתי עם הבטן ריקה והלב קפאו שוב פעם... שנה אחרי. שוב פעם בספטמבר... נשארתי עם קבר, ושתי תמונות פולרואיד של הבת שלי. לא ראיתי אותה, לא נפרדתי ממנה. היא הלכה בלי להרגיש את החיבוק של אמה. אני כל כך מקווה שלא נתנו לה לסבול במהלך כמה השעות שהייתה כאן. לא הייתי איתה כדי לחדק אותה, כדי להגן עליה, כדי לשמור עליה. אלה הקטנה שלי היית כל כך יפה אני מקווה שסלחת לי שלא הייתי שם איתך אבל אני יודעת שעכשיו את לא לבד כי יש לך את דר איתך. אני כל כך מקווה שתשמרו מלמעלה על מה שיש לי בבטן היום. כך שאני אוכל לבוא לבקר את הקבר שלכם עם הילד הקטן ולעולם לא ישכח את דר ואלה, המלאכים היפים שלי. אל תתנו לי שוב לצאת מהיולדות בידיים ריקות. אל תתנו לי שוב להתמודד עם כל החלב הזה שיצא משדי ושאף תינוק לא טעם. לפני שנה הדבר הראשון שאמרתי לבעלי שהיה לידי כשסוף סוף פתחתי את עניי זה שאני לא רוצה שוב לעבורת את כל זה... והנה, התגברתי ואני שוב בהריון... ואני רוצה להצליח להיות אמא טובה של ילד שחי ושיגדל. אלה הקטנה שלי את כל כך חסרה לי. יום יבוא שאני אחבק אותך אבל לפני זה אני רוצה לתת לך מלא אחים ואחיות ולגדל אותם בבית מלא אהבה. היום 16 לספטמבר 2004 כבר שנה עברה... כבר שנה. מה יהיה בשנה הבאה???
