2 שאלות

[שבירה]

2 שאלות

שלום לכולם, ממה שהבנתי דמיון מודרך יכול להועיל במקרים של מחלות ובעיות "נירכשות" , אבל לא יצא לי לקרוא על טיפול בדמיון מודרך על פגמים מולדים, האם שיטה זו יעילה במקרה כמו שלי של פיטמות הפוכות מולדות (ולא עקב סרטן) אני מעדיפה שיטה זו על פני שיטה כירורגית, האם יש לי סיכוי? ממה שהבנתי ילדים גם יכולים להעזר בשיטה הזו , מאיזה גיל?

 

[הגר שפריר]

קשה לי לענות לך...

אני חושבת שאי אפשר לפתור באמצעות דמיון מודרך פגמים פיזיים מולדים כמו זה שתיארת, אבל אני חושבת שכדאי לשאול את אמיר מה דעתו כי יש לו יותר ניסיון בטיפול. לגבי ילדים, אפשר לעבוד איתם בדמיון מודרך כמעט בכל גיל. צריך רק להתאים את הדימויים לעולם שלהם. ובכל מקרה נראה לי שזה יכול להביא לתוצאות מעניינות. הגר

 

[אמיר רטר]

מגבלות הדמיון המודרך

שלום לך, מנסיוני אין אפשרות להתגבר על פגם מולד כמו שלך. עדיין לא שמעתי על אף אחד שכן הצליח אבל אולי כן. הבעיות שאני נסיתי לפתור בעזרת דמיון מודרך כמו פזילה מולדת או פיגור מלידה נשארו כפי שהיו. כך שאני ספקן אבל נשאר פתוח. לפני שאת הולכת לטיפול כלשהי כדאי לך לדעתי לוודא שאכן הטיפול עוזר ולדבר קודם אם מטופל שאצלו פגם מלידה טופל כהלכה. לגבי הגיל המינימלי? לדעתי ניתן לעשות דמיון מודרך עוד ברחם וגם עם תינוקות. אנחנו לפחות פתרנו כמה בעיות עם הילדים שלנו. אחד הילדים סבל לפני מספר שנים מסטרידו חמור (קשיי נשימה). ההומאופת אמר לנו לצאת איתו לאויר החופשי ואם זה לא עוזר לנסוע לחדר מיון לקבלת חמצן. דפנה אישתי יצאה איתו החוצה אבל זה לא עזר. ואז עשתה לו הרפיה. גם אם הוא לא הבין את המילים או חש בשלווה שלה (בהרפיה גם המטפל נרגע). וכמובן אם הוא נלחץ מהחנק הלחץ רק מגביר את הסמפטום. תוך חמש דקות הוא נרדם. ולאחר יומיים זה חלף. יש לי עוד המון סיפורים מחיי היום יום שאנו כהורים נעזרים בדמיון מודרך עם ילדינו. אבל הדבר המדהים ביותר שכניראה קרה בעזרת דמיון מודרך היה בהריון של התאומים שלנו. לקראת הלידה התנוחה בה היו היתה מסוכנת. בעזרת ההרפיה בקשתי מהם להתהפך. וממש לא האמנו אבל זה עבד. היו תזוזות ענקיות בבטן של דפנה אישתי. הבדיקה למחרת אכן אישרה זאת. וספור אחרון, הבן הבכור בן 4 (לפני שנה) נפל ונחבט ברגלו. הוא צלע מאוד ובשבת לקחתי אותו לחדר מיון. הצילום הראה שהרגל לא נשברה. ביום א´ היינו אמורים לטוס לחו"ל. בערב דפנה עשתה לו דמיון מודרך ולפני השינה אמרה: ...(לאחר הרפיה קצרה) בלילה הגוף שלך יחזק את הרגל והרגל תבריא. מחר אתה תקום ותרצה לקפוץ להשתולל ואתה תוכל לרוץ..." למחרת הוא קם צולע כמו בערב הקודם. שאלתי אותו אם הוא רוצה תחבושת אלסטית הוא אמר שלא, כי הרגל הבריאה בלילה. הגוף עדיין היה פגוע אבל הוא כבר חשב שהוא בריא. ההתאוששות היתה פשוט מדהימה ותוך שעתיים !!!! הוא הלך רגיל והצליעה נעלמה. מדהים לא !!!

 

[שבירה]

אם ככה

אז אני מתעקשת לנסות!!!!!! אין לי מה להפסיד , אני מעדיפה לנסות הכל לפני התערבות כירורגית! אם הייתי באה אליך אמיר, מה היית אומר לי? "לא רוצה להתחיל בכלל בגלל שאין סיכוי?" או שהיית בא יותר חיובי לנסות? הדוגמאות לכישלון במקרים של פזילה מולדת, האם זה 100 אחוז בגלל שהבעיה מולדת, או שאולי גם "כוח הרצון" של המטופל לא היה משהו? בתודה מראש. אולי שבירה, אבל עקשנית כמו זוג פרדות!

 

[אמיר רטר]

אם היית באה אלי...

שאלה קשה שאלת אותי. אם היית באה אלי לטיפול לא יודע מה הייתי אומר. הייתי מנסה אולי קודם להציע לך לקבל את הפזילה וללמוד להרגע איתה. אני מבין שזה מפריע לך מאוד. אבל החיפוש העקשני אחר מרפא לפעמים יוצר בעיה בפני עצמה. אני גמגמתי מגיל חמש. ושנים סבלתי. עברתי בין פסיכולוגים למרפאים אלטרנטיבים, קניסיולוגיה דמיון מודרך ועוד. היו תקופות שהטיפולים עזרו, והגמגום פחת. אבל תמיד הייתי מתוח שמא אגמגם. בעקבות המסע להודו, ששינה את חיי, הודיתי בתבוסתי. חזרתי לארץ והלכתי לטיפול אצל קלינאי תקשורת. עיקר השיטה היתה לקבל את היותי מגמגם. מאוד התביישתי בזה. זה היה נורא. אבל בסופו של דבר הפנמתי זאת ואכן קבלתי את הגמגום. הגמגום הפסיק להיות בעיה. והפלא ופלא לאט לאט הפסקתי לגמגם. היום לפעמים יש תקופות שבהן הגמגום מראה שרידים. אבל היום אני כבר לא נהיה מתוח. ולעניינך, אם דרך הקבלה מדברת אלייך, הייתי מזמין אותך למספר פגישות. ואם לא הייתי משקף לך את הבנתי ומציע גם תהליך בדמיון מודרך. אבל לא הייתי רוצה להשלות אותך. אני חש שסבלת הרבה בגלל הפזילה. אפשר בעזרת דמיון מודרך לשחזר זכרונות מהלידה ומחיים קודמים. ויש מקרים שזה עוזר. אבל גם יש מקרים שלא. הגבול בין לחשוב חיובי ולדמיין את השגת המטרה לבין להשלות אנשים הוא דק. וחשוב לזכור שלא כל בעיה בחיים אפשר לפתור. זה היופי בחיים. לפעמים יש חידות ללא תשובות. והשאלה איך להוציא את המירב מחיינו. מה דעתך?