אני לא מומחית, ואני גם לא יודעת מה
התרחש בלידה של חברתך, אבל יש כמה דברים שצריך לזכור: 1) הרבה פעמים התערבויות ונהלים של ביה"ח גורמים לתוצאות שכאלו בלידה - תנוחות לא נכונות כמו שכיבה על הגב/חצי ישיבה אשר יוצרים לחץ ועלולים לגרום לירידה בדופק ומצוקת עובר, ניטור רציף שמחייב שכיבה שכזו, זירוז העובר טרם זמנו וגרימת צירים לא טבעיים שלוחצים על חבל הטבור ועלולים ליצור מצב של "חנק", פקיעת מי השפיר באופן מלאכותי מה שגם יכול לגרום לכך שהאוירה היבשה ברחם + צירים חזקים גורמים שוב ללחץ עז מידי על התינוק ועל החבל, ועוד ועוד ועוד ועוד... 2) ברוב המכריע של מקרי חירום כאלה ואחרים, ניתן להבחין בכך מראש לפני יציאת התינוק. אלו דברים שמתפתחים במשך זמן, והמיילדת בבית יכולה "לעלות" על זה לפי סימנים שמיילדות יודעות לזהות. למשל, המיילדת בלידת הבית בודקת את הדופק של העובר מידי פעם בעזרת מכשיר דופלר, גם בין צירים וגם במהלך צירים. היא יכולה לראות אם יש שינויי דופק שהם מעבר לנורמה הסבירה והמצופה, לעקוב אחריהם, ואם זה לא נפתר מאליו אז להמליץ על העברה לבית חולים. 3) בבתי חולים יש נטיה רצינית להכניס את הפציינטים לחרדות בלתי מבוססות. זה שהחזירו לחברתך את התינוק רק אחרי 6 שעות לא אומר שהוא באמת היה במצב גרוע (יכול להיות שכן כמובן, אבל זה לא בטוח). כבר שמעתי הרבה פעמים על תינוקות שהושארו "בהשגחה" גם אם מצבם היה מצויין, רק בשביל הכסת"ח של הצוות או בשביל לראות שלא מתפתחות עוד בעיות. 6 שעות, אגב, זה לא כל כך נדיר גם אם אין שום בעיה - בצינוקיה אוהבים לחמם את התינוקות כשעה תחת האורות (במקום על האם), לרחוץ את התינוקות (מה שמוריד את חום גופם), לחמם עוד שעה (כי הם התקררו ברחצה), ולתת חיסונים ולשקול ושאר ירקות... ואם לוקחים בחשבון שהתינוק שלך איננו התינוק היחיד שם, לפעמים יוצא שעוברות שעות רבות עד שהתינוק חוזר אל האם במיוחד אם היא לא יודעת שזכותה לקבל אותו ולא דורשת את זה (=רוב היולדות). כך שיכול מאד להיות שהתינוק שלה התאושש מהר אבל מרוב פחד הם השאירו אותו שם כל כך הרבה שעות...
