העשור הקודם, שנות העשרה, היה לטעמי אחד מתורי הזהב בתחום המרוצים למרחקים הן במישור הלאומי הן במישור האישי והן במישור העולמי.
במישור הלאומי נשבר שיא ישראל לנשים למרתון שלוש פעמים בעשור הקודם ע"י ילנה דולינין ולונה צ'מטאי. שיא ישראל לגברים שש פעמים ע"י מארו טפרי וגירמה אמרה. אלו קבעו גם שיאים ישראליים ב-10 ק"מ ובחצי מרתון.
במישור האישי היו רצים וותיקים ששפרו את הישגיהם וקבעו שיאים לקטגוריה. מן הסתם לא נזכיר את כולם, אבל נציין כמה בולטים: את היילה סטאין שקבע בטבריה שנת 11 שיא ישראלי לקטגוריה 45 או 55(תלוי בשנת הלידה) ובאותה עת שיא עולמי לקטגוריה 55(?) נזכיר גם את אד ויטלוק שקבע בעשור הקודם ב-11 שיא של סאב 3:30 לקטגוריה 80 וסאב 4 לקטגוריה 85 ב-16. לעומתו Gene Dykes האמריקני המשיך לשפר את שיאו של אד ויטלוק קטגוריה 70 והעמידה על סאב 2:55 ב-18. נזכיר גם את הרץ הבריטי ממוצא הודי מעל 100, שסיים ב-11 ריצת מרתון בטורונטו.
במישור העולמי קצרה היריעה מלספר. שיא עולם ב- 10 ק"מ לנשים נשבר בריו 16, שיאי עולם בחצי מרתון לנשים ולגברים נשבר במהלך העשור הקודם כמה פעמים, ולגבי ריצת המרתון אין מה לדבר - השיאים הלכו והשתפרו משמעותית. שיא העולם לנשים של פולה רדקליף מ-03 נשבר בשנה שעברה בשיקגו ושיאי העולם לגברים נשברו כמה וכמה פעמים, כשנקודת החוד היה בשתי השנים האחרונות של העשור ב-18 ע"י הקנייתי אליהוד קיפצ'וגה וב-19 רק 2 שניות יותר ע"י האתיופי קנניסה בקלה. כמו כן בניסוי של INEOS לפני רק פחות משנה נתנה הוכחה ליכולת של אדם לרדת במרתון מ-2 שעות.
לאור זאת קיווינו שבמרתון לונדון או ברלין שני האלופים, אליהוד וקנניסה ירוצו שכם אל שכם וידחפו זה את זה לקביעת שיא עולם חדש. קיווינו שמרתון טוקיו ייתן הזדמנות לאתלטיות ולאתלטים לרבות רצים שלנו לשפר את הישגיהם.
אולם תקוות לחוד ומציאות לחוד. מה שהתחיל כמחלה מקומית בסוף 19 בסין הלך ותפח לממדים של מגיפה לאורך שנת 20:
המגיפה הכתיבה לנו סדר חדש בעולם, שגרם לנו לשנות את אורח חיינו לפיו. הספורט בכלל והריצה בפרט נפגעו בצורה קשה. בזה אחר זה בוטלו/נדחו אירועי ספורט. אולימפיאדת טוקיו נדחתה בינתיים לשנה הבאה. אירועי ריצה ובהם מרתונים יוקרתיים שתוכננו לשנת 20 בוטלו/נדחו או התקיימו בטרנד החדש - זום. הסגרים הגבילו את כמות האימונים ופגעו באיכותם - עכשיו לא ניתן עכשיו לצאת סתם כך לאימון. יתירה מזאת, חדרי הכושר נסגרו לזמן בלתי ידוע לאור "הנחיות משרד הבריאות". הגבלת ההתקהלות גרמה מן הסתם להקטנתן של קבוצות הריצה ובעקיפין פגעה באפקטיביות שלהן. אצל לא מעט רצים/ות קבוצת הריצה מהווה מנוף לשיפור הישגיהם. גם רץ העילית קפצ'וגה, אמר לא אחת, עבודת הצוות חיונית להשגת זמן מטרה מהיר.
"You can not train alone and expect to run a fast time. There is a formula.100% of me is NOTHING compared to 1% of the whole team."
ואכן על פניו נדמה שהמציאות החדשה השפיעה על השגי הריצות הארוכות והתקווה של 2019 נכזבה. במרתון לונדון האחרון, שאורגן למקצוענים, לא נשבר השיא ואליהוד קיפצ'וגה סיים בתוצאה קצת חלשה עבורו.
מצד שני , בואו נסתכל על רבע הכוס המלאה. ראינו השנה הישגים ברמות השונות: ברמה הלאומית נשבר בתחילת נובמבר שיא ישראל ב-10 ק"מ ע"י מארו טפרי. ברמה העולמית לפני כמה שבועות נשבר שיא העולם בחצי מרתון בוולנסיה - ספרד. וברמה האישית מישהו משלנו, גדעון תמר, ניצח בקטגוריה שלו במרתון סופיה ושיפר את שיאו האישי בנוסף, בימים האחרונים, נתבשרנוו שפותח חיסון לאותה מחלה וניתן בהדרגה לבני האדם.
לכן, למרות הכל, אל ייאוש, הבה נסתכל על 2020 כמנוף להתקדמות ענף הריצה בשנים הבאות.
וכמו שאמר רץ העילית, אליהוד קיפצ'וגה, לאחר מרתון לונדון בתרגום חופשי: "אם אתה מתייאש, אתה מאבד את מה שבנית לאורך השנים ומחמיץ הזדמנויות בעתיד להיות חזק וטוב יותר."
If you despair, you lose what you have built over many years"
and miss future opportunities to come back stronger and better
במישור הלאומי נשבר שיא ישראל לנשים למרתון שלוש פעמים בעשור הקודם ע"י ילנה דולינין ולונה צ'מטאי. שיא ישראל לגברים שש פעמים ע"י מארו טפרי וגירמה אמרה. אלו קבעו גם שיאים ישראליים ב-10 ק"מ ובחצי מרתון.
במישור האישי היו רצים וותיקים ששפרו את הישגיהם וקבעו שיאים לקטגוריה. מן הסתם לא נזכיר את כולם, אבל נציין כמה בולטים: את היילה סטאין שקבע בטבריה שנת 11 שיא ישראלי לקטגוריה 45 או 55(תלוי בשנת הלידה) ובאותה עת שיא עולמי לקטגוריה 55(?) נזכיר גם את אד ויטלוק שקבע בעשור הקודם ב-11 שיא של סאב 3:30 לקטגוריה 80 וסאב 4 לקטגוריה 85 ב-16. לעומתו Gene Dykes האמריקני המשיך לשפר את שיאו של אד ויטלוק קטגוריה 70 והעמידה על סאב 2:55 ב-18. נזכיר גם את הרץ הבריטי ממוצא הודי מעל 100, שסיים ב-11 ריצת מרתון בטורונטו.
במישור העולמי קצרה היריעה מלספר. שיא עולם ב- 10 ק"מ לנשים נשבר בריו 16, שיאי עולם בחצי מרתון לנשים ולגברים נשבר במהלך העשור הקודם כמה פעמים, ולגבי ריצת המרתון אין מה לדבר - השיאים הלכו והשתפרו משמעותית. שיא העולם לנשים של פולה רדקליף מ-03 נשבר בשנה שעברה בשיקגו ושיאי העולם לגברים נשברו כמה וכמה פעמים, כשנקודת החוד היה בשתי השנים האחרונות של העשור ב-18 ע"י הקנייתי אליהוד קיפצ'וגה וב-19 רק 2 שניות יותר ע"י האתיופי קנניסה בקלה. כמו כן בניסוי של INEOS לפני רק פחות משנה נתנה הוכחה ליכולת של אדם לרדת במרתון מ-2 שעות.
לאור זאת קיווינו שבמרתון לונדון או ברלין שני האלופים, אליהוד וקנניסה ירוצו שכם אל שכם וידחפו זה את זה לקביעת שיא עולם חדש. קיווינו שמרתון טוקיו ייתן הזדמנות לאתלטיות ולאתלטים לרבות רצים שלנו לשפר את הישגיהם.
אולם תקוות לחוד ומציאות לחוד. מה שהתחיל כמחלה מקומית בסוף 19 בסין הלך ותפח לממדים של מגיפה לאורך שנת 20:
המגיפה הכתיבה לנו סדר חדש בעולם, שגרם לנו לשנות את אורח חיינו לפיו. הספורט בכלל והריצה בפרט נפגעו בצורה קשה. בזה אחר זה בוטלו/נדחו אירועי ספורט. אולימפיאדת טוקיו נדחתה בינתיים לשנה הבאה. אירועי ריצה ובהם מרתונים יוקרתיים שתוכננו לשנת 20 בוטלו/נדחו או התקיימו בטרנד החדש - זום. הסגרים הגבילו את כמות האימונים ופגעו באיכותם - עכשיו לא ניתן עכשיו לצאת סתם כך לאימון. יתירה מזאת, חדרי הכושר נסגרו לזמן בלתי ידוע לאור "הנחיות משרד הבריאות". הגבלת ההתקהלות גרמה מן הסתם להקטנתן של קבוצות הריצה ובעקיפין פגעה באפקטיביות שלהן. אצל לא מעט רצים/ות קבוצת הריצה מהווה מנוף לשיפור הישגיהם. גם רץ העילית קפצ'וגה, אמר לא אחת, עבודת הצוות חיונית להשגת זמן מטרה מהיר.
"You can not train alone and expect to run a fast time. There is a formula.100% of me is NOTHING compared to 1% of the whole team."
ואכן על פניו נדמה שהמציאות החדשה השפיעה על השגי הריצות הארוכות והתקווה של 2019 נכזבה. במרתון לונדון האחרון, שאורגן למקצוענים, לא נשבר השיא ואליהוד קיפצ'וגה סיים בתוצאה קצת חלשה עבורו.
מצד שני , בואו נסתכל על רבע הכוס המלאה. ראינו השנה הישגים ברמות השונות: ברמה הלאומית נשבר בתחילת נובמבר שיא ישראל ב-10 ק"מ ע"י מארו טפרי. ברמה העולמית לפני כמה שבועות נשבר שיא העולם בחצי מרתון בוולנסיה - ספרד. וברמה האישית מישהו משלנו, גדעון תמר, ניצח בקטגוריה שלו במרתון סופיה ושיפר את שיאו האישי בנוסף, בימים האחרונים, נתבשרנוו שפותח חיסון לאותה מחלה וניתן בהדרגה לבני האדם.
לכן, למרות הכל, אל ייאוש, הבה נסתכל על 2020 כמנוף להתקדמות ענף הריצה בשנים הבאות.
וכמו שאמר רץ העילית, אליהוד קיפצ'וגה, לאחר מרתון לונדון בתרגום חופשי: "אם אתה מתייאש, אתה מאבד את מה שבנית לאורך השנים ומחמיץ הזדמנויות בעתיד להיות חזק וטוב יותר."
If you despair, you lose what you have built over many years"
and miss future opportunities to come back stronger and better