21 שנים לנפילתו בשבי של רון ארד

S r 35

New member
21 שנים לנפילתו בשבי של רון ארד ../images/Emo102.gif

יום עצוב... עצוב - כי אני חושבת על כך שכשהוא נשבה אני הייתי ילדה בבית-ספר. חושבת על כל הדברים שהספקתי לעשות מאז - חיים שלמים - מאז שהעולם נעצר בשביל רון. עצוב - על המשפחה שלו: על אמא שלו שנפטרה לפני כמה שנים בשברון לב, מבלי לזכות לראות אותו חוזר הביתה. על אשתו תמי ועל הבת, שלמעשה לא מכירה אותו. עצוב - על כל הפספוס וההחמצות. על כל השנים שעברו... עצוב - כי לי כבר כמה שנים יש תחושה שהוא אינו בחיים. ואני מאוד מאוד מאוד מקווה שאני טועה. עצוב - כי אי אפשר שלא לחשוב ביום כזה, בהקשר כזה, על החטופים האחרים ולדאוג לגורלם.
 

dafgol

New member
אכן עצוב

21 שנים של חוסר וודאות, 21 שנים של כאב וסבל למשפחה והסביבה הקרובה כמובן גם לכל המדינה, לרובה לפחות. אני זוכרת את היום הזה....אבא שלי חזר הביתה עם פנים נפולות ועצובות. לצערי אני גם חושבת שהוא כבר לא בן החיים אלא משמש כקלף מיקוח בידי האוייב, הלוואי, מתפללת שאני טועה. היום חילקו בכיכר המרכזית בלונים כחולים, חשבתי לעצמי הנה בני נוער נהדרים שעושים מחווה כל כך יפה למישהו שנפל בשבי עוד לפני שנולדו בכלל. ליבי עם המשפחה שלו ושל כל הנעדרים, מתפללת שיחזרו הביתה מהר בריאים ושלמים בגופם ובנפשם.
 
למעלה