s k y b l u e
New member
25 שנה להכרזת המשטר הצבאי בפולין
ב-13.12.1981 הכריז הנשיא הקומוניסטי האחרון של פולין, ירוזלסקי, על משטר צבאי בניסיון לבלום את התמוטטות הקומוניזם. הכרזת המשטר הצבאי באה לאחר שהוקם בפולין לראשונה מאז השתלטות הקומוניסטים האיגוד המקצועי החופשי SOLIDARNOŚĆ שהלך וגדל ככדור שלג ואיים למוטט את השלטון הקומוניסטי. קיץ 1981 היה הקיץ החופשי ביותר בפולין מאז מלה"ע ה-2. המפלגה הקומוניסטית היתה במצב של קריסה כאשר המוני חברים נוטשים אותה ומצטרפים ל'סולידריות'. ריח החופש מילא את האוויר. העיתונות פרחה, הטלוויזיה החופשית חגגה, בכל מקום קמו התארגנויות ספונטניות של האזרחים שלקחו את גורלם בידיהם. מיליוני פולנים חצו את הגבולות לשני הכיוונים והביאו את בשורת החרות ליושבי הכלא הקומוניסטי הענק שהשתרע על פני כל מזרח אירופה. במדינות השכנות התפשטה עצבנות בחוגי השלטון, בייחוד בצ'כוסלובקיה ובמזרח גרמניה. מנהיגי שתי המדינות האלה, הוסאק והונקר, פנו בדחיפות אל ברז'נייב שיציל את המצב. ברז'נייב התערב ואיים על ירוזלסקי שאם הוא לא ישליט סדר בארצו ייאלצו המדינות האחיות להגיש עזרת אחים לחברים הפולניים, כמו שעשו 13 שנה קודם לכן בצ'כוסלובקיה. ירוזלסקי חשש מפלישה סובייטית ביודעו שהיא תביא למרחץ דמים גדול שכן חלקים לפחות בצבא פולין היו מגלים התנגדות. בייאושו הכריז על משטר צבאי וניסה לבלום את המהפכה המתפשטת תוך שימוש בכוחות הדיכוי הפולניים - המיליציה (=משטרה) הקומוניסטית השנואה ושרות הביטחון UB, ה'שטאזי' הפולני. ההפיכה הצליחה ועברה כמעט ללא שפיכות דמים, אך החל מסע דיכוי ומאסרים המוניים של אנשי 'סולידריות' ואחרים שלא היה כדוגמתו מאז ימי הסטאליניזם בשנות ה-50. הדיכוי הגיע לשיאו הסימלי ב-1984 עם חטיפתו ורציחתו של הכומר פופיילושקו ע"י שרות הביטחון. פ' הפך בן לילה לקדוש המעונה ולסמל המאבק לשחרור ומותו עורר זעם המוני על השלטון הקומוניסטי. עד מהרה התברר שהצלחתה הראשונית של ההפיכה היתה קצרת ימים. ברז'נייב מת לפני סוף 1982 וההנהגה הסובייטית נכנסה לסחרור והיתה עסוקה בניסיונות לייצב את עצמה ואת הכלכלה הסובייטית הקורסת. גם בפולין קרסה הכלכלה והמערכות החברתיות יצאו מכלל שליטה עקב המחסור, המשבר בייצור, האינפלציה הדוהרת ופיריון העבודה הצונח. השלטון הקומוניסטי נאלץ ב-1983 לבטל את המשטר הצבאי ולחזור בהדרגה לשיטות פעולה 'מקובלות'. רוב האסירים הפוליטיים שוחררו והשלטון ניסה להגיע לאיזשהו הסדר עם הפועלים, האינטליגנציה והכנסייה. עם עלייתו של גורבצ'וב ב-1985 שבעקבותיו החלה ה'פרסטרויקה' וה'גלאסנוסט' החלו דימדומי האלים של הקומוניזם. בפולין התקשתה ההנהגה להמשיך ולשלוט ללא שיתוף האזרחים והאופוזיציה המייצגת אותם אפילו ברמה של היום יום. ב-1987 החל שיקומו של האיגוד המקצועי 'סולידריות' וב-1988, בעקבות גל של שביתות, החלו 'שיחות השולחן העגול' שהובילו בשנה שלאחר מכן להקמת הממשלה הלא-קומוניסטית הראשונה בפולין ובמז' אירופה בכלל מאז מלה"ע ה-2. ובסוף השנה הזאת, 1989, קרסו המשטרים הקומוניסטיים כאבני דומינו בכל מזרח אירופה. לא יהיה זה מוגזם לומר שתהליך השחרור בפולין מוטט את עמוד התווך של הקומוניזם בכל האזור והביא לנפילת חומת ברלין ולקריסת האימפריה הקומוניסטית.
ב-13.12.1981 הכריז הנשיא הקומוניסטי האחרון של פולין, ירוזלסקי, על משטר צבאי בניסיון לבלום את התמוטטות הקומוניזם. הכרזת המשטר הצבאי באה לאחר שהוקם בפולין לראשונה מאז השתלטות הקומוניסטים האיגוד המקצועי החופשי SOLIDARNOŚĆ שהלך וגדל ככדור שלג ואיים למוטט את השלטון הקומוניסטי. קיץ 1981 היה הקיץ החופשי ביותר בפולין מאז מלה"ע ה-2. המפלגה הקומוניסטית היתה במצב של קריסה כאשר המוני חברים נוטשים אותה ומצטרפים ל'סולידריות'. ריח החופש מילא את האוויר. העיתונות פרחה, הטלוויזיה החופשית חגגה, בכל מקום קמו התארגנויות ספונטניות של האזרחים שלקחו את גורלם בידיהם. מיליוני פולנים חצו את הגבולות לשני הכיוונים והביאו את בשורת החרות ליושבי הכלא הקומוניסטי הענק שהשתרע על פני כל מזרח אירופה. במדינות השכנות התפשטה עצבנות בחוגי השלטון, בייחוד בצ'כוסלובקיה ובמזרח גרמניה. מנהיגי שתי המדינות האלה, הוסאק והונקר, פנו בדחיפות אל ברז'נייב שיציל את המצב. ברז'נייב התערב ואיים על ירוזלסקי שאם הוא לא ישליט סדר בארצו ייאלצו המדינות האחיות להגיש עזרת אחים לחברים הפולניים, כמו שעשו 13 שנה קודם לכן בצ'כוסלובקיה. ירוזלסקי חשש מפלישה סובייטית ביודעו שהיא תביא למרחץ דמים גדול שכן חלקים לפחות בצבא פולין היו מגלים התנגדות. בייאושו הכריז על משטר צבאי וניסה לבלום את המהפכה המתפשטת תוך שימוש בכוחות הדיכוי הפולניים - המיליציה (=משטרה) הקומוניסטית השנואה ושרות הביטחון UB, ה'שטאזי' הפולני. ההפיכה הצליחה ועברה כמעט ללא שפיכות דמים, אך החל מסע דיכוי ומאסרים המוניים של אנשי 'סולידריות' ואחרים שלא היה כדוגמתו מאז ימי הסטאליניזם בשנות ה-50. הדיכוי הגיע לשיאו הסימלי ב-1984 עם חטיפתו ורציחתו של הכומר פופיילושקו ע"י שרות הביטחון. פ' הפך בן לילה לקדוש המעונה ולסמל המאבק לשחרור ומותו עורר זעם המוני על השלטון הקומוניסטי. עד מהרה התברר שהצלחתה הראשונית של ההפיכה היתה קצרת ימים. ברז'נייב מת לפני סוף 1982 וההנהגה הסובייטית נכנסה לסחרור והיתה עסוקה בניסיונות לייצב את עצמה ואת הכלכלה הסובייטית הקורסת. גם בפולין קרסה הכלכלה והמערכות החברתיות יצאו מכלל שליטה עקב המחסור, המשבר בייצור, האינפלציה הדוהרת ופיריון העבודה הצונח. השלטון הקומוניסטי נאלץ ב-1983 לבטל את המשטר הצבאי ולחזור בהדרגה לשיטות פעולה 'מקובלות'. רוב האסירים הפוליטיים שוחררו והשלטון ניסה להגיע לאיזשהו הסדר עם הפועלים, האינטליגנציה והכנסייה. עם עלייתו של גורבצ'וב ב-1985 שבעקבותיו החלה ה'פרסטרויקה' וה'גלאסנוסט' החלו דימדומי האלים של הקומוניזם. בפולין התקשתה ההנהגה להמשיך ולשלוט ללא שיתוף האזרחים והאופוזיציה המייצגת אותם אפילו ברמה של היום יום. ב-1987 החל שיקומו של האיגוד המקצועי 'סולידריות' וב-1988, בעקבות גל של שביתות, החלו 'שיחות השולחן העגול' שהובילו בשנה שלאחר מכן להקמת הממשלה הלא-קומוניסטית הראשונה בפולין ובמז' אירופה בכלל מאז מלה"ע ה-2. ובסוף השנה הזאת, 1989, קרסו המשטרים הקומוניסטיים כאבני דומינו בכל מזרח אירופה. לא יהיה זה מוגזם לומר שתהליך השחרור בפולין מוטט את עמוד התווך של הקומוניזם בכל האזור והביא לנפילת חומת ברלין ולקריסת האימפריה הקומוניסטית.