25 שנה לשלושה שירים משפיעים
- פותח הנושא סמפראס201
- פורסם בתאריך
אני חושב שכן.
המוזיקה הפופולרית נמצאת במקום נפלא היום, לטעמי.
נוצרה מין הכלאה מאוד בריאה בין מוזיקת הפופ למוזיקת הפיצ'פורק, אולי בגלל האינטרנט ובגלל שהדור הנוכחי של הפופ גדל על שילוב בין השניים, וכיום ממש קל לבלבל בין השניים. זמרת כמו לורד הופכת ליקירת גלגל"צ, יקיר פיצ'פורק (וב"פיצ'פורק" אני מתכוון באופן כללי לבלוגי מוזיקה היפסטריים-פלצניים ולא בהכרח ספציפיצית לפיצ'פורק עצמו, אבל גם) כמו דה וויקנד פורץ למיינסטרים בגדול, להקה כמו XX מסומפלת על ידי אנשים כמו דרייק וריהאנה (שהם בעצם ההשפעות של ה-XX, לצד מוזיקת שוליים) וכו'.
 
אם פעם הייתה הפרדה מאוד ברורה - גם אצל האמנים וגם אצל הקהל - היום זה נעלם.
פעם יכולת להגיד שכנראה הקהל של רדיוהד והקהל של בריטני ספירס הוא לא אותו קהל.
היום זה כבר לא כזה בטוח. יכול מאוד להיות שהקהל של ג'יימס בלייק והקהל של טיילור סוויפט והקהל של דיסקלוז'ר והקהל של ג'סטין ביבר הם אותו קהל.
הערבוב הזה קיים גם בקהל וגם אצל האמנים. והערבוב הזה בריא.
 
התעשייה היום משגשגת ופורחת ומוציאה מתוכה דברים מעניינים ומרגשים.
נראה שהחומות בין המוזיקה הפופולרית למוזיקה הסנובית נפלו, וזה יוצר דברים מעניינים.
הדברים שמשמיעים היום ברדיו הפופולרי וזוכים לחיבוק מצד הקהל הפכו היום להרבה יותר איכותיים.
וכן, זה מזכיר את הימים בהם להקה איכותית כמו דפש מוד, שהזכרת כאן, הייתה יכולה להיות מחובקת גם על ידי הסנובים וגם על ידי הקהל הרחב.
זה קורה גם היום.
 
פעם (אפילו לא כזה רחוק, לפני עשר שנים) הייתי מתבאס לחשוב מה שומע הנער הממוצע כשהוא פותח את הרדיו, על איזה דברים הוא גדל, מאיזה דברים הוא מושפע ואיזה דברים מדהימים הוא מפספס.
וואלה, היום, אני יכול "לישון בשקט" כשאני יודע שהנער הממוצע שיפתח את הרדיו ישמע שם כנראה ארקטיק מאנקיז, לורד, דה וויקנד, דיפלו, מו, מארק רונסון, לנה דל ריי וקנדריק לאמאר.
הפעם האחרונה שבה המיינסטרים היה כל כך איכותי היה לדעתי בשנות התשעים, כשהנער הממוצע היה פותח רדיו ושומע בלר, אואזיס, פאלפ, אפילו רדיוהד. ואם הוא היה שומע פופ זה היה פופ מעולה - ספייס גירלז, פט שופ בויז וכו'.
 
פעם הדאיג אותי שזמרת הפופ הפופולרית שהנוער נושא אליה עיניים היא בובה מהונדסת של מפיקים שלא יודעת לשיר.
היום זמרת הפופ ה"תורנית" היא מיילי סיירוס, אוקיי?
אז קלוט את ההבדל. וזה עוד לפני שדיברנו באמת על הדברים האיכותיים והנשגבים שהנוער כביכול מפספס כי הוא לא מחטט באינטרנט. סביר להניח שלא רק שהוא לא מפספס אותם, הוא גם מכיר אותם הרבה לפני שדרני הרדיו המעונבים והמשעממים שמתיימרים להיות קובעי הטעם ומובילי השיירה.
המוזיקה הפופולרית נמצאת במקום נפלא היום, לטעמי.
נוצרה מין הכלאה מאוד בריאה בין מוזיקת הפופ למוזיקת הפיצ'פורק, אולי בגלל האינטרנט ובגלל שהדור הנוכחי של הפופ גדל על שילוב בין השניים, וכיום ממש קל לבלבל בין השניים. זמרת כמו לורד הופכת ליקירת גלגל"צ, יקיר פיצ'פורק (וב"פיצ'פורק" אני מתכוון באופן כללי לבלוגי מוזיקה היפסטריים-פלצניים ולא בהכרח ספציפיצית לפיצ'פורק עצמו, אבל גם) כמו דה וויקנד פורץ למיינסטרים בגדול, להקה כמו XX מסומפלת על ידי אנשים כמו דרייק וריהאנה (שהם בעצם ההשפעות של ה-XX, לצד מוזיקת שוליים) וכו'.
 
אם פעם הייתה הפרדה מאוד ברורה - גם אצל האמנים וגם אצל הקהל - היום זה נעלם.
פעם יכולת להגיד שכנראה הקהל של רדיוהד והקהל של בריטני ספירס הוא לא אותו קהל.
היום זה כבר לא כזה בטוח. יכול מאוד להיות שהקהל של ג'יימס בלייק והקהל של טיילור סוויפט והקהל של דיסקלוז'ר והקהל של ג'סטין ביבר הם אותו קהל.
הערבוב הזה קיים גם בקהל וגם אצל האמנים. והערבוב הזה בריא.
 
התעשייה היום משגשגת ופורחת ומוציאה מתוכה דברים מעניינים ומרגשים.
נראה שהחומות בין המוזיקה הפופולרית למוזיקה הסנובית נפלו, וזה יוצר דברים מעניינים.
הדברים שמשמיעים היום ברדיו הפופולרי וזוכים לחיבוק מצד הקהל הפכו היום להרבה יותר איכותיים.
וכן, זה מזכיר את הימים בהם להקה איכותית כמו דפש מוד, שהזכרת כאן, הייתה יכולה להיות מחובקת גם על ידי הסנובים וגם על ידי הקהל הרחב.
זה קורה גם היום.
 
פעם (אפילו לא כזה רחוק, לפני עשר שנים) הייתי מתבאס לחשוב מה שומע הנער הממוצע כשהוא פותח את הרדיו, על איזה דברים הוא גדל, מאיזה דברים הוא מושפע ואיזה דברים מדהימים הוא מפספס.
וואלה, היום, אני יכול "לישון בשקט" כשאני יודע שהנער הממוצע שיפתח את הרדיו ישמע שם כנראה ארקטיק מאנקיז, לורד, דה וויקנד, דיפלו, מו, מארק רונסון, לנה דל ריי וקנדריק לאמאר.
הפעם האחרונה שבה המיינסטרים היה כל כך איכותי היה לדעתי בשנות התשעים, כשהנער הממוצע היה פותח רדיו ושומע בלר, אואזיס, פאלפ, אפילו רדיוהד. ואם הוא היה שומע פופ זה היה פופ מעולה - ספייס גירלז, פט שופ בויז וכו'.
 
פעם הדאיג אותי שזמרת הפופ הפופולרית שהנוער נושא אליה עיניים היא בובה מהונדסת של מפיקים שלא יודעת לשיר.
היום זמרת הפופ ה"תורנית" היא מיילי סיירוס, אוקיי?
אז קלוט את ההבדל. וזה עוד לפני שדיברנו באמת על הדברים האיכותיים והנשגבים שהנוער כביכול מפספס כי הוא לא מחטט באינטרנט. סביר להניח שלא רק שהוא לא מפספס אותם, הוא גם מכיר אותם הרבה לפני שדרני הרדיו המעונבים והמשעממים שמתיימרים להיות קובעי הטעם ומובילי השיירה.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.