הליכוד, מתוך כוונה טובה (אבל ביצוע
איום ונורא), בראשות ראש ממשלה שלא הבין דבר וחצי דבר בכסף או כלכלה (בגין כמובן) ושר אוצר שהיה יהודי נחמד אבל שר אוצר על הפנים (שמחה ארליך), החליט לבטל את רוב ההגבלות הכלכליות ששררו עד אז, ובעיקר לבטל את ההגבלות על מטבע חוץ. המצב החל להידרדר, ואז הוחלף ארליך בשר אוצר בשם הורוביץ (מישהו זוכר שם פרטי?) שנודע באמירתו "אין לי" והחל לנהל את כלכלת ישראל לפי אמצעיה המוגבלים ולא לפי פנטזיות ההדר והנדיבות של בגין. ואז, במקום להבין שבאמת אין ושעם כל הרצון בליברליזם וכלכלה של לסייז פייר צריך ללחוץ קצת על הבלמים, בגין החליף את אותו הורוביץ בשנת בחירות (81´) בשר אוצר צעיר וטיפש בשם ארידור שהמציא את "הכלכלה הנכונה" שבאה "להיטיב עם העם" - כלומר לפטם אותו במכשירי צריכה כמו וידאו. בתחילת שנות השמונים היו בארץ יותר מכשירי וידאו לנפש מאשר בארה"ב. לא יודע בן כמה כבודו (וסליחה על ההתנשאות המובלעת
), אבל אם יותר מ-25, אתה אמור לזכור את האינפלציה התלת-ספרתית והפיחותים חדשות לבקרים שהדבר גרר. כמעט היינו לארגנטינה, עד שבבחירות 84´ נוצר שוויון וקמה ממשלת האחדות של שמיר ופרס ובוצעה תוכנית החירום הכלכלית (בהנהגת יצחק מודעי המשוגע, זכרו לברכה), שכללה הקפאת מחירים, וזו הצילה את המשק מהתמוטטות. עכשיו, לבל אחשד בסוציאליזם יתר - זה שביטלו את הכלכלה הריכוזית, הסגפנית והמטורפת ששלטה פה זה טוב, אבל דברים כאלה צריך לעשות בהדרגה. מה שהליכוד עשה זה להחליט שיבש פה מדי, אז צריך לפתוח את הסכר במכה אחת.
