יום השואה הבנלאומי
בארץ כמעט לא מזכירים את יום השואה הבנילאומי. בעיקבות כך חשבתי שבניגוד למה שחושבים בישראל בפועל מסתירים את השואה. מציינים אותה פעם בשנה ביום השואה, בני נוער מגיעים ליד ושם ולאתרי הנצחה אחרים וכמובן ישנו המסע לפולין. אבא שלי היה ניצול שואה (נפטר לפני כשלוש שנים). כשהבנות שלי עמדו לפני המסע לפולין התלבטנו האם נכון להצטרף. כיום כשעברו כמה שנים הפסקתי להתלבט ובאופן אישי אני חושב שהמסע לפולין של תלמידי התיכון מיותר. כל מה שהם ראו שם יכלו לראות גם פה. בני הנוער חוזרים בעיקר עם מסר פטריוטי חזק אבל גם עם המסר שזה הצידוק העיקרי שלנו להתיישב בארץ, מה שבעיני לא בהכרח נכון. בכל מקרה כשאתה עובר בארץ את גיל החינוך, מלבד יום השואה, אתה צריך להתאמץ, לבקר ביד ושם, לוחמי הגטאות וכו', מה שכנראה לא עושים מרבית הישראלים. בקיץ שעבר הייתי בבוסטון, ושם במרכז העיר יש אנדרטה לזכר חללי השואה. אנדרטה לא הכי גדולה, הבנוייה מלוחות שקופים עליהם מוטבעים המספרים של אלו שנהרגו. אין שם צילומי זוועה, הכל נקי וכמעט סטרילי, אבל המסר כשאתה עובר באנדרטה (מצורפת תמונה) הוא כל כך חזק שאין צורך ביותר או במילים, וכל זאת כאמור באתר פתוח ליד גן שעשועים, במרכז העיר קרוב לשוק.
יצא קצת ארוך. שבת שלום, משה