3 ארוחות ב-3 מסעדות חדשות: אסיה, אחוזת בית 3, קפה אל נור
- פותח הנושא erezavn
- פורסם בתאריך
מסעדת אסיה - אסייתית בפשפשים
על אסיה המסעדה האסיייתית שנפתחה בדצמבר בשוק הפשפשים ביפו כבר נכתב כאן בפורום. הביקורות עד כה לא היו אחידות. חלק נהנו מהאוכל (של השפית לילך רווה, אקס כתית) ופחות מהשירות. (שגיא כהן למשל אהב מאד ואבי אפרתי פחות). להערכתי השירות כאן תלוי במיקום של הסועד. אנחנו ישבנו על הבר שעל המטבח ולכן זכינו לשירות מתוקתק. (זה היה בתחילת החודש). לחובב אוכל ובישול כמוני היה מאד מהנה ומעניין לשבת "על המטבח" ולראות את האקשן מקרוב.
המנה הראשונה שאכלתי: באו-דזה לבן: לחמניות לבנות ורכות צרובות, עם תחתית שומשום מוזהבת, במילוי בשר לבן, בצלים ותירס. מוגשות עם שמן צ'ילי וחרדל חריף. הלחמניות המאודות עוטפות את הבשר מכל צדדיו וזוכות לצריבה קלה במחבת לוהטת. התוצאה מענגת. לחמנייה נהדרת. מילוי מלא טעם. משחקי מרקמים. חטיף נהדר.
מנה ראשונה ששותפתי הצמחונית לארוחה קיבלה: כריות טופו חומוס: בסגנון אנשי השאן. פרוסות אווריריות ופריכות מקמח חומוס. מוגשות לצד רוטב שרי תמר בגריל לטבילה. 32 ש"ח. הסועדת נהנתה מאד וגם אני אהבתי את מה שטעמתי. כריות הטופו היו פריכות בחוץ ונימוחות בפנים (טיגון עילאי) והמטבל היה מצוין.
עוד מנה שהצמחונית הזמינה: פנקייק מרחובות הנוי: במילוי טופו, נבטי שעועית, קוקוס מקורמל וג'ינג'ר כבוש. מוגש עם עלי חסה טריים, ירקות מוחמצים ורוטב בוטנים ריחני. 54 ש"ח. עוד מנה טעימה ומהנה. מנה להרכבה עצמית. קראתי איפשהו מאחד המבקרים שהיה עדיף להכין 2 פנקייקים קטנים יותר שיהיה קל יותר לתפעל ולאכול אותם. אני נוטה להסכים. בפנקייק בגודל הזה העסק הופך למעט messy. אבל מה חשוב הסדר והניקיון. העיקר - טעים!
מנה נוספת שאני נהניתי ממנה - המנה היקרה בתפריט (87 ש"ח): דג הפניקס: פורל שלם מטוגן, פתוח, ללא אדרה. נושא על כנפיו סלט ארומטי רענן חמוץ-חריף של למון גראס, קוביות ג'ינג'ר, צ'ילי, ליים ואגוזי קשיו. עוד מנה טעימה מאד ולא שגרתית במחוזותינו. דג איכותי ששמר על עסיסיות, וסלט מעניין ומקורי שהוסיף עוקץ וטקסטורות, והיה מאוזן להפליא.
מנת נשנוש שהזמנו: שעועית ירוקה בשחורה: שעועית ירוקה רחבה מוקפצת במחית פולי שעועית שחורה מותססים, עם שום ושום פריך. 29 ש"ח. המנה הפחות מוצלחת לטעמנו בערב הזה. השעועית הייתה קראנצ'ית וחביבה. הרוטב היה טעים. אבל המנה ככללותה הרגישה די סטנדרטית וחסרת ייחוד. מחית פולי השעועית השחורה המותססת הייתה בעיקר מלוחה והזכירה רוטב סויה רגיל. אפשר לוותר.
עוד מנה צמחונית: לון דלעת: תבשיל עשיר חריף-מתוק של דלעת תאילנדית, פולי סויה מותססים, שאלוט וצ'ילי צבעוני בחלב קוקוס. 39 ש"ח. לצדה הוזמן גם אורז יסמין מאודה בתוספת 7 ש"ח. זו עוד מנה צמחונית מוצלחת במיוחד. בהחלט היה כאן מקבץ ראוי של מנות צמחוניות פשוט טעימות מאד. גם כאן הרוטב היה מעולה עם איזון פנטסטי בין מתקתק לחריף.
קינוח. בתפריט היו 5 קינוחים אופציונליים. (32 עד 38 ש"ח). הזמנו קינוח בשם קפה וייטנאמי: שכבות קפה וקרם מוצרלה בופאלו, עוגייה פריכה של שיבולת שועל, גלידת חיטה ודפי שוקולד לבן וקפה. זה הקינוח היקר בחבורה, 38 ש"ח, וזה אחלה קינוח: קליל, טעים, מלא מרקמים, עם איזון מתיקות מצוין. קינוח מקורי ומעניין. יופי של סיום לארוחה.
היה לנו טעים מאד באסיה. בשורה התחתונה אני חושב שיש כאן מקום אסייתי טוב מאד, לא שגרתי ועם פוטנציאל גבוה במיוחד. אשוב אשוב לטעום מנות נוספות.
וכנראה שעדיף לשבת על הבר...
לדיווח מלא: http://processing-food.blogspot.co.il/2017/01/blog-post_12.html
על אסיה המסעדה האסיייתית שנפתחה בדצמבר בשוק הפשפשים ביפו כבר נכתב כאן בפורום. הביקורות עד כה לא היו אחידות. חלק נהנו מהאוכל (של השפית לילך רווה, אקס כתית) ופחות מהשירות. (שגיא כהן למשל אהב מאד ואבי אפרתי פחות). להערכתי השירות כאן תלוי במיקום של הסועד. אנחנו ישבנו על הבר שעל המטבח ולכן זכינו לשירות מתוקתק. (זה היה בתחילת החודש). לחובב אוכל ובישול כמוני היה מאד מהנה ומעניין לשבת "על המטבח" ולראות את האקשן מקרוב.
המנה הראשונה שאכלתי: באו-דזה לבן: לחמניות לבנות ורכות צרובות, עם תחתית שומשום מוזהבת, במילוי בשר לבן, בצלים ותירס. מוגשות עם שמן צ'ילי וחרדל חריף. הלחמניות המאודות עוטפות את הבשר מכל צדדיו וזוכות לצריבה קלה במחבת לוהטת. התוצאה מענגת. לחמנייה נהדרת. מילוי מלא טעם. משחקי מרקמים. חטיף נהדר.
מנה ראשונה ששותפתי הצמחונית לארוחה קיבלה: כריות טופו חומוס: בסגנון אנשי השאן. פרוסות אווריריות ופריכות מקמח חומוס. מוגשות לצד רוטב שרי תמר בגריל לטבילה. 32 ש"ח. הסועדת נהנתה מאד וגם אני אהבתי את מה שטעמתי. כריות הטופו היו פריכות בחוץ ונימוחות בפנים (טיגון עילאי) והמטבל היה מצוין.
עוד מנה שהצמחונית הזמינה: פנקייק מרחובות הנוי: במילוי טופו, נבטי שעועית, קוקוס מקורמל וג'ינג'ר כבוש. מוגש עם עלי חסה טריים, ירקות מוחמצים ורוטב בוטנים ריחני. 54 ש"ח. עוד מנה טעימה ומהנה. מנה להרכבה עצמית. קראתי איפשהו מאחד המבקרים שהיה עדיף להכין 2 פנקייקים קטנים יותר שיהיה קל יותר לתפעל ולאכול אותם. אני נוטה להסכים. בפנקייק בגודל הזה העסק הופך למעט messy. אבל מה חשוב הסדר והניקיון. העיקר - טעים!
מנה נוספת שאני נהניתי ממנה - המנה היקרה בתפריט (87 ש"ח): דג הפניקס: פורל שלם מטוגן, פתוח, ללא אדרה. נושא על כנפיו סלט ארומטי רענן חמוץ-חריף של למון גראס, קוביות ג'ינג'ר, צ'ילי, ליים ואגוזי קשיו. עוד מנה טעימה מאד ולא שגרתית במחוזותינו. דג איכותי ששמר על עסיסיות, וסלט מעניין ומקורי שהוסיף עוקץ וטקסטורות, והיה מאוזן להפליא.
מנת נשנוש שהזמנו: שעועית ירוקה בשחורה: שעועית ירוקה רחבה מוקפצת במחית פולי שעועית שחורה מותססים, עם שום ושום פריך. 29 ש"ח. המנה הפחות מוצלחת לטעמנו בערב הזה. השעועית הייתה קראנצ'ית וחביבה. הרוטב היה טעים. אבל המנה ככללותה הרגישה די סטנדרטית וחסרת ייחוד. מחית פולי השעועית השחורה המותססת הייתה בעיקר מלוחה והזכירה רוטב סויה רגיל. אפשר לוותר.
עוד מנה צמחונית: לון דלעת: תבשיל עשיר חריף-מתוק של דלעת תאילנדית, פולי סויה מותססים, שאלוט וצ'ילי צבעוני בחלב קוקוס. 39 ש"ח. לצדה הוזמן גם אורז יסמין מאודה בתוספת 7 ש"ח. זו עוד מנה צמחונית מוצלחת במיוחד. בהחלט היה כאן מקבץ ראוי של מנות צמחוניות פשוט טעימות מאד. גם כאן הרוטב היה מעולה עם איזון פנטסטי בין מתקתק לחריף.
קינוח. בתפריט היו 5 קינוחים אופציונליים. (32 עד 38 ש"ח). הזמנו קינוח בשם קפה וייטנאמי: שכבות קפה וקרם מוצרלה בופאלו, עוגייה פריכה של שיבולת שועל, גלידת חיטה ודפי שוקולד לבן וקפה. זה הקינוח היקר בחבורה, 38 ש"ח, וזה אחלה קינוח: קליל, טעים, מלא מרקמים, עם איזון מתיקות מצוין. קינוח מקורי ומעניין. יופי של סיום לארוחה.
היה לנו טעים מאד באסיה. בשורה התחתונה אני חושב שיש כאן מקום אסייתי טוב מאד, לא שגרתי ועם פוטנציאל גבוה במיוחד. אשוב אשוב לטעום מנות נוספות.
וכנראה שעדיף לשבת על הבר...
לדיווח מלא: http://processing-food.blogspot.co.il/2017/01/blog-post_12.html
אחוזת בית 3
אחוזת בית 3 היא מסעדה חדשה שנפתחה החודש בשבועיים האחרונים ב-תחזיקו חזק - רחוב אחוזת בית 3 בתל אביב. יש כאן 2 שפים: דוד סדי (לאחרונה סו שף בסנטה קתרינה ולפני כן השף של לה אוטרה בראשית דרכה) ועידן רובין (לשעבר סו שף בקלארו ובסושיאל קלאב ושף ב-Fishop).
יש כאן חלל מודרני, פשוט למדי ונעים שכולל מטבח פתוח (מה זה פתוח. ממש חשוף לרווחה). היינו שניים ולשמחתנו נותרו מקומות רק על הבר. מסתבר שגם כאן הבר יושב ממש על המטבח בו מבשלים סדי ורובין. תענוג. זכינו להצגת תכלית של ניהול מטבח (מסעדה חדשה לגמרי ומלאה לגמרי). 2 השפים גם ענו בשמחה לשאלות והמליצו המלצות. יש לציין שהשת"פ ביניהם היה מעולה.
התפריט די מצומצם ומורכב בעיקרו ממנות צרפתיות ואיטלקיות, עם טאצ'ים ספרדיים וטוויסטים ישראליים. הוא אינו יקר. אף מנה לא עברה את 100 השקלים.
אני מקווה שהוא יורחב מעט בהמשך (או שיכלול ספיישלים יומיים) כדי לתת גיוון טוב יותר.
לפני המנות מקבלים כאן, ללא חיוב, צלחת לחמים (של אדון שיפון) עם חמאה. אני הזמנתי יין אדום יבש צרפתי שלצערי לא רשמתי את שמו (34 ש"ח). היה חביב. קיבלנו גם קנקן מים צוננים שפרוסת מלפפון נחה בתוכם בשלווה.
את כל המנות חלקנו.
הראשונה שבהן: דג ים נא (פלמידה טרייה - כמה טוב), עם ארטישוק, ג'לי יין לבן (עדין ומגניב), רוטב דבש וגרניום (עם מוטיב חרפרף של צ'ילי. רוטב נהדר) וקרם סלרי (שורש סלרי). 48 ש"ח שווים ביותר עלתה המנה המעולה הזו. אחת ממנות הדגים הנאים היותר טעימות שטעמתי לאחרונה. הכל בה עבד מצוין. מראה וצלחות, טעמים, מרקמים, חומרי גלם. אחלה סיפתח.
מנה ראשונה נוספת הייתה רוסט עגל (נתח ויסבראטן) עם כרוב סבוי, רוטב מונייר ואגוזי לוז. גם מחירה 48 ש"ח. עוד מנה טובה מאד. טיפה פחות חדה ומיוחדת ממנת הדג, אבל טעימה ומוצלחת. הבשר היה ורדרד וטעים מאד. רוטב מונייר בהחלט עבד היטב עם הבשר. אישית היה חסר לי איזשהו אלמנט טעם שישבור מעט את הלימוניות.
נעבור לפסטות. הפסטות ניתנות להזמנה כחצי מנה (אחלה רעיון), מה שמאפשר לשני סועדים לדגום בכיף שתיים ואפילו שלוש מנות פסטה. חלקנו שני חצאי מנות פסטה (חצי מחיר ממנה שלמה).
הראשונה: קרבונרה קלמרי ובייקון עם שום, מרווה, חמאה, חלמון ופרמז'ן. חצי מנה שעלתה 34 ש"ח. קרבונרה זו כמובן פסטה קלאסית מהטעימות והמושחתות שאפשר למצוא. כאן יש טוויסט עם תוספת קלמרי חביב וטעים שמשתדך היטב לעסק. גם כאן חומרי הגלם היו טובים, הטעמים חדים והתיבול מושלם.
חצי מנת הפסטה השנייה הייתה קווטלי מוח ופנצ'טה טלה, עם ארטישוק, אפונה ונענע. אני חייב להודות שלא זכור לי שנתקלתי בשם קווטלי בעבר. קווטלי זו פסטה שבצקה מכיל גם ריקוטה מה שהופך את מרקמה אוטומטית למעט יותר נימוח מאל דנטה רגיל. הרוטב כלל ציר עוף, יין אדום, חמאה ועגבניות צלויות. רוטב פשוט נהדר ומנת פסטה מצוינת. המוח היה רך ומעודן. כמו שצריך. התיבול של כל האלמנטים היה מדויק. ללקק את הצלחת.
החלטנו מראש להסתפק במנה עיקרית אחת לשנינו. זה התברר כצעד נבון. הלכנו על המנה העיקרית הכי כבדה בתפריט: פורקטה. הפורקטה כאן (מבטן חזיר) מוגשת עם פירה חרדל, כרוב סגול כבוש ומוסטרדה של תפוחי עץ. עלות המנה 84 ש"ח. מוסטרדה זו ריבה איטלקית שכוללת אלמנט פיקנטי. סדי ורובין מכינים אותה כאן מתפוחים וחזרת. האלמנט הזה בהחלט הוסיף מתקתקות נעימה וטעימה למנה הכבדה הזו. כל המנה הייתה מוצלחת וטעימה מאד. (אם כי מי שלא מסתדר עם בשר שומני עדיף שיוותר מראש). אנחנו נהנינו מאד.
קינוחים.
היצע הקינוחים כאן כרגע לא מלהיב. זו גזרה שהייתי משדרג. יש רק שני קינוחים והם די סטנדרטיים. הזמנו את שניהם. עלות כל אחד - 32 ש"ח.
הראשון - איל פלוטנט Îles flottantes: "האי הצף". קינוח צרפתי קלאסי עם חלבון מוקצף אפוי. הוא מוגש כאן עם תותים טריים ואבקת קרמל. אני פחות אהבתי. הקצף האפוי היה מתוק מדי לטעמי, אם כי המרקם שלו היה אוורירי ונעים. שאר האלמנטים היו מוצלחים, כולל קרם האנגלייז (קרם וניל) שהיה טעים ומאוזן. בקיצור - דרוש שיפור.
את הקינוח השני אני אהבתי יותר: מוס שוקולד מריר, קרמל מלוח, בוטנים וגרידת לימון (לא הורגשה). המוס היה מתקתק-מריר במרקם חלק-חלק מעולה. השילוב עם הקרמל המלוח והבוטנים היה טוב. זה קינוח פשוט וסטנדרטי שמבוצע כאן היטב.
בשורה התחתונה נהנינו מאד מאחוזת בית 3. המקום כיפי, נעים וטעים מאד. משהו בסגנון של המסעדה נראה לי כמו מיקס בין גריג למלגו ומלבר המשובחות.
התפקוד של המטבח והצוות היה מעולה, וראוי לצל"ש בהתחשב בכך שזו מסעדה חדשה לגמרי. בקיצור - גם לכאן אחזור בשמחה.
לדיווח מלא: http://processing-food.blogspot.co.il/2017/01/3.html
אחוזת בית 3 היא מסעדה חדשה שנפתחה החודש בשבועיים האחרונים ב-תחזיקו חזק - רחוב אחוזת בית 3 בתל אביב. יש כאן 2 שפים: דוד סדי (לאחרונה סו שף בסנטה קתרינה ולפני כן השף של לה אוטרה בראשית דרכה) ועידן רובין (לשעבר סו שף בקלארו ובסושיאל קלאב ושף ב-Fishop).
יש כאן חלל מודרני, פשוט למדי ונעים שכולל מטבח פתוח (מה זה פתוח. ממש חשוף לרווחה). היינו שניים ולשמחתנו נותרו מקומות רק על הבר. מסתבר שגם כאן הבר יושב ממש על המטבח בו מבשלים סדי ורובין. תענוג. זכינו להצגת תכלית של ניהול מטבח (מסעדה חדשה לגמרי ומלאה לגמרי). 2 השפים גם ענו בשמחה לשאלות והמליצו המלצות. יש לציין שהשת"פ ביניהם היה מעולה.
התפריט די מצומצם ומורכב בעיקרו ממנות צרפתיות ואיטלקיות, עם טאצ'ים ספרדיים וטוויסטים ישראליים. הוא אינו יקר. אף מנה לא עברה את 100 השקלים.
אני מקווה שהוא יורחב מעט בהמשך (או שיכלול ספיישלים יומיים) כדי לתת גיוון טוב יותר.
לפני המנות מקבלים כאן, ללא חיוב, צלחת לחמים (של אדון שיפון) עם חמאה. אני הזמנתי יין אדום יבש צרפתי שלצערי לא רשמתי את שמו (34 ש"ח). היה חביב. קיבלנו גם קנקן מים צוננים שפרוסת מלפפון נחה בתוכם בשלווה.
את כל המנות חלקנו.
הראשונה שבהן: דג ים נא (פלמידה טרייה - כמה טוב), עם ארטישוק, ג'לי יין לבן (עדין ומגניב), רוטב דבש וגרניום (עם מוטיב חרפרף של צ'ילי. רוטב נהדר) וקרם סלרי (שורש סלרי). 48 ש"ח שווים ביותר עלתה המנה המעולה הזו. אחת ממנות הדגים הנאים היותר טעימות שטעמתי לאחרונה. הכל בה עבד מצוין. מראה וצלחות, טעמים, מרקמים, חומרי גלם. אחלה סיפתח.
מנה ראשונה נוספת הייתה רוסט עגל (נתח ויסבראטן) עם כרוב סבוי, רוטב מונייר ואגוזי לוז. גם מחירה 48 ש"ח. עוד מנה טובה מאד. טיפה פחות חדה ומיוחדת ממנת הדג, אבל טעימה ומוצלחת. הבשר היה ורדרד וטעים מאד. רוטב מונייר בהחלט עבד היטב עם הבשר. אישית היה חסר לי איזשהו אלמנט טעם שישבור מעט את הלימוניות.
נעבור לפסטות. הפסטות ניתנות להזמנה כחצי מנה (אחלה רעיון), מה שמאפשר לשני סועדים לדגום בכיף שתיים ואפילו שלוש מנות פסטה. חלקנו שני חצאי מנות פסטה (חצי מחיר ממנה שלמה).
הראשונה: קרבונרה קלמרי ובייקון עם שום, מרווה, חמאה, חלמון ופרמז'ן. חצי מנה שעלתה 34 ש"ח. קרבונרה זו כמובן פסטה קלאסית מהטעימות והמושחתות שאפשר למצוא. כאן יש טוויסט עם תוספת קלמרי חביב וטעים שמשתדך היטב לעסק. גם כאן חומרי הגלם היו טובים, הטעמים חדים והתיבול מושלם.
חצי מנת הפסטה השנייה הייתה קווטלי מוח ופנצ'טה טלה, עם ארטישוק, אפונה ונענע. אני חייב להודות שלא זכור לי שנתקלתי בשם קווטלי בעבר. קווטלי זו פסטה שבצקה מכיל גם ריקוטה מה שהופך את מרקמה אוטומטית למעט יותר נימוח מאל דנטה רגיל. הרוטב כלל ציר עוף, יין אדום, חמאה ועגבניות צלויות. רוטב פשוט נהדר ומנת פסטה מצוינת. המוח היה רך ומעודן. כמו שצריך. התיבול של כל האלמנטים היה מדויק. ללקק את הצלחת.
החלטנו מראש להסתפק במנה עיקרית אחת לשנינו. זה התברר כצעד נבון. הלכנו על המנה העיקרית הכי כבדה בתפריט: פורקטה. הפורקטה כאן (מבטן חזיר) מוגשת עם פירה חרדל, כרוב סגול כבוש ומוסטרדה של תפוחי עץ. עלות המנה 84 ש"ח. מוסטרדה זו ריבה איטלקית שכוללת אלמנט פיקנטי. סדי ורובין מכינים אותה כאן מתפוחים וחזרת. האלמנט הזה בהחלט הוסיף מתקתקות נעימה וטעימה למנה הכבדה הזו. כל המנה הייתה מוצלחת וטעימה מאד. (אם כי מי שלא מסתדר עם בשר שומני עדיף שיוותר מראש). אנחנו נהנינו מאד.
קינוחים.
היצע הקינוחים כאן כרגע לא מלהיב. זו גזרה שהייתי משדרג. יש רק שני קינוחים והם די סטנדרטיים. הזמנו את שניהם. עלות כל אחד - 32 ש"ח.
הראשון - איל פלוטנט Îles flottantes: "האי הצף". קינוח צרפתי קלאסי עם חלבון מוקצף אפוי. הוא מוגש כאן עם תותים טריים ואבקת קרמל. אני פחות אהבתי. הקצף האפוי היה מתוק מדי לטעמי, אם כי המרקם שלו היה אוורירי ונעים. שאר האלמנטים היו מוצלחים, כולל קרם האנגלייז (קרם וניל) שהיה טעים ומאוזן. בקיצור - דרוש שיפור.
את הקינוח השני אני אהבתי יותר: מוס שוקולד מריר, קרמל מלוח, בוטנים וגרידת לימון (לא הורגשה). המוס היה מתקתק-מריר במרקם חלק-חלק מעולה. השילוב עם הקרמל המלוח והבוטנים היה טוב. זה קינוח פשוט וסטנדרטי שמבוצע כאן היטב.
בשורה התחתונה נהנינו מאד מאחוזת בית 3. המקום כיפי, נעים וטעים מאד. משהו בסגנון של המסעדה נראה לי כמו מיקס בין גריג למלגו ומלבר המשובחות.
התפקוד של המטבח והצוות היה מעולה, וראוי לצל"ש בהתחשב בכך שזו מסעדה חדשה לגמרי. בקיצור - גם לכאן אחזור בשמחה.
לדיווח מלא: http://processing-food.blogspot.co.il/2017/01/3.html
אילן רוזינר
New member
איזה כיף לקרא על מקום טעים, נעים, הוגן ומקצועי! תודה, בקרוב
אצלי, אינשאללה. ממש עשית לי חשק לעזוב הכל ולרוץ לשם
אצלי, אינשאללה. ממש עשית לי חשק לעזוב הכל ולרוץ לשם
קפה אל נור - מסעדה-מעדנייה לבנטינית חדשה בתל אביב
קפה אל-נור (Cafe Al Noor) היא מסעדה-מעדנייה חדשה שנפתחה להרצה ב-15 בינואר ברחוב המלך ג'ורג' 88 בתל אביב. היא למעשה מחליפתה של מסעדת ברטי הזכורה לטוב. השף והאחראי על התפריט הוא אוהד לוי, שהיה השף של מסעדת אורטוריו הכשרה. התפריט מציע מנות מלבנון-סוריה עד צפון אפריקה. כרגע המסעדה בהרצה ופתוחה רק עד 18:00.
היינו 3 (מיתר הידוע מפורום זה, רעייתו ואנוכי). יום שישי ב-14:00. מיתר בהזמנתו ציין את עובדת היותי בלוגר אוכל (איזו אכזבה עבורם שהיה מדובר בבלוגר לא מפורסם כמוני. בהמשך יגיע אמיר קמינר מידיעות אחרונות ויסיט את תשומת הלב ממני
).
בתכנון היינו אמורים לשבת בחלל המרכזי, אבל התברר שהזמנה של מיתר לא נרשמה כהלכה (פשלות שיכולות לקרות במסעדה חדשה לגמרי). האחראים (החביבים במיוחד) מיד התנצלו, ואחרי המתנה קלה נערך לנו שולחן חליפי במרפסת החיצונית. זה היה אחד השולחנות הפנויים האחרונים שנותרו במסעדה המפוצצת. אין ספק שתל אביבים אוהבים מקומות חדשים.
התפריט שקיבלנו הוא תפריט הרצה של צהריים. כרגע המחירים מתונים לגמרי. במסגרת תפריט הצהריים מקבלים מנה ראשונה - מגש מזטים או מרק חרירה ובוחרים מנה עיקרית ממבחר של 10 מנות. תפריט הערב אמור להיות שונה ולכלול אופציות נוספות.
המנות הראשונות היו למעשה בחירה של המלצרית המצוינת שלנו שבאסרטיביות חביבה, החליטה שאנחנו חייבים לדגום את שתי המנות. מה אומר לכם. צדקה. אנחנו חשבנו לנסות רק את מגש המזטים ולוותר על מרק החרירה, אבל החרירה הייתה פשוט מעולה, ולכן טוב שנשמענו להוראותיה.
מגש המזטים מכונה בתפריט מגש מזטים (משתנים) מביירות ועד מרקש עם לחם הבית.
הוא כלל את לחם שטוח (מעין פיתה) טעים מאד (קיבלנו אחד נוסף בהמשך) שהלך מצוין עם המטבלים השונים. היו שם טחינה מעולה (הר ברכה) עם פלפל ירוק חריף, סלט קטן של פלפל ירוק חריף, זיתים, סלט עגבניות שרי, מטבוחה (מעולה), סלט חצילים שרופים נהדר וסלט בורגול. כל המזטים היו פשוט מצוינים. הם הוכנו במקצועיות והיו מתובלים בצורה מושלמת. לא יודע של מי היד שתיבלה את המנות שאכלנו אבל מה שבטוח שזו יד טובה מאד.
ולמרק. מרק שכאמור בכלל חשבנו לוותר עליו. מרק חרירה: מרק מרוקאי חגיגי עם מבחר קטניות, ירקות וטחינה גולמית (זה שדרוג של המנה הקלאסית) וכוסברה. אכלתי המון כאלה במשך השנים. לרוב זה לא מרק שמותיר בי חותם רציני. זה מרק קטניות וירקות חמצמץ (בדרך כלל חמצמץ מדי) ונחמד ולא הרבה מעבר לזה. החרירה של קפה אל נור הייתה כנראה החרירה הכי טעימה שאכלתי בשנים האחרונות. מרק עשיר ומתובל לעילא (אני מניח שבראס אל חנות או בהרט - במידה מושלמת). הטחינה הגולמית נותנת טוויסט נחמד וכמובן שאסור לוותר על סחיטת 1/2 לימון שמוגש כאן לצד המרק. (כך כל אחד יכול לשלוט ברמת החמיצות שהוא אוהב).
מנות עיקריות. הן אלה שקבעו את מחירי ארוחת הצהריים.
מנה אחת: שרימפס בגריל על סלסת ירקות שרופים (וגם יוגורט). 64 ש"ח. לא טעמתי אבל הסועדת נהנתה מאד מאיכות הפרודוקטים ומטעמי המנה.
מנה נוספת: ספריבס טלה. 74 ש"ח. קראתי אי שם שצלע הטלה מתבשלת במשך 7 שעות. הספריבס הוגשו עם תפוחי אדמה ועגבנייה שרופה. הסועד נהנה מאד מהמנה הנדיבה ומטעמיה. המינוס היחיד שהוא מצא במנה הוא אחוז שומן גדול יחסית בנתח. מהביס שקיבלתי לטעום התרשמתי לטובה מהטעם.
המנה שאני בחרתי: עוד מרק. מרק ראש לוקוס: מרק דגים ופירות ים (אופציה) עם פתיתים, עגבניות וכוסברה. 64 ש"ח. הגיעה צלחת נדיבה עם מרק כתמתם-צהבהב שבתוכו שכשכו נתחי לוקוס נהדרים ושרימפסים טריים (שטיפ-טיפה היו עשויים מדי). לצד המרק הונחו בכוס תוספות אופציונליות: עלי רשאד טריים, צ'ילי ירוק חריף ופלח לימון. אני הוספתי בשמחה את כל המרכיבים. המרק היה נהדר. עשיר בטעמים, פיקנטי במידה ומתובל מעולה. כמו שכתבתי קודם. יש כאן טבחים עם יד טובה מאד.
קינוחים. כרגע ההיצע בתפריט ההרצה בצהריים כלל רק 2 אופציות וניסינו את שתיהן.
בסבוסה אגסים. 39 ש"ח. בסבוסה אגסים בקרמל שמוגשת כמו טארט טאטן. זה קינוח עם המון פוטנציאל שהרגשנו שלא מומש. לטעמנו הוא סבל ממתיקות יתר. עוד מינוס לטעמי היה שימוש יתר בקוקוס טחון שהוא אלמנט שאני לא מחבב באופן אישי. החלק הטוב הקינוח היה המרקם של העוגה שלא היה דחוס מדי והאגסים עצמם שהיו טעימים מאד.
הקינוח השני: תות מסקרפונה וקדאיף. 39 ש"ח גם כן. קינוח סטנדרטי אבל טעים. גם כאן קרם המסקרפונה היה מעט מתוק מדי, אבל הסה"כ היה חביב. זה קינוח מעט פשוט לטעמי. אפשר לשלב כאן עוד אלמנטים שייתנו עניין.
בשורה התחתונה - אגף הקינוחים לא מוצלח כרגע כמו שאר האוכל.
את הארוחה ליווינו בבקבוק יין אדום Petit Castel 2014 שדוד הביא "ממרתפו". יין טוב מאד ועמוק טעמים. דמי החליצה היו 30 ש"ח.
בשורה התחתונה נראה שיש כאן מקום מצוין עם פוטנציאל נהדר. האירוח היה למופת. אנשי הצוות כולם היו חביבים במיוחד. יש כאן לארג'יות ורצון טוב לתת לאורחים להרגיש כמו בבית. האוכל שטעמנו היה מצוין, למעט הקינוחים שכאמור לא הלהיבו. קיבלנו על הארוחה 20% הנחה מעבר למחירים הלא גבוהים שכרגע נקובים בתפריט ההרצה. לא יודע אם זו הנחה של תקופת ההרצה (או הנחה למבקרי אוכל
) אבל מה שבטוח שזכינו ל-VFM מעולה בארוחה הזו. זו ארוחה שבהחלט נתנה לכולנו חשק לחזור. אני מחכה שיתחיל כאן סרוויס ערב, כשתסתיים תקופת ההרצה, כדי לחזור ולנסות מנות נוספות.
לדיווח המלא: http://processing-food.blogspot.co.il/2017/01/blog-post_24.html
קפה אל-נור (Cafe Al Noor) היא מסעדה-מעדנייה חדשה שנפתחה להרצה ב-15 בינואר ברחוב המלך ג'ורג' 88 בתל אביב. היא למעשה מחליפתה של מסעדת ברטי הזכורה לטוב. השף והאחראי על התפריט הוא אוהד לוי, שהיה השף של מסעדת אורטוריו הכשרה. התפריט מציע מנות מלבנון-סוריה עד צפון אפריקה. כרגע המסעדה בהרצה ופתוחה רק עד 18:00.
היינו 3 (מיתר הידוע מפורום זה, רעייתו ואנוכי). יום שישי ב-14:00. מיתר בהזמנתו ציין את עובדת היותי בלוגר אוכל (איזו אכזבה עבורם שהיה מדובר בבלוגר לא מפורסם כמוני. בהמשך יגיע אמיר קמינר מידיעות אחרונות ויסיט את תשומת הלב ממני
בתכנון היינו אמורים לשבת בחלל המרכזי, אבל התברר שהזמנה של מיתר לא נרשמה כהלכה (פשלות שיכולות לקרות במסעדה חדשה לגמרי). האחראים (החביבים במיוחד) מיד התנצלו, ואחרי המתנה קלה נערך לנו שולחן חליפי במרפסת החיצונית. זה היה אחד השולחנות הפנויים האחרונים שנותרו במסעדה המפוצצת. אין ספק שתל אביבים אוהבים מקומות חדשים.
התפריט שקיבלנו הוא תפריט הרצה של צהריים. כרגע המחירים מתונים לגמרי. במסגרת תפריט הצהריים מקבלים מנה ראשונה - מגש מזטים או מרק חרירה ובוחרים מנה עיקרית ממבחר של 10 מנות. תפריט הערב אמור להיות שונה ולכלול אופציות נוספות.
המנות הראשונות היו למעשה בחירה של המלצרית המצוינת שלנו שבאסרטיביות חביבה, החליטה שאנחנו חייבים לדגום את שתי המנות. מה אומר לכם. צדקה. אנחנו חשבנו לנסות רק את מגש המזטים ולוותר על מרק החרירה, אבל החרירה הייתה פשוט מעולה, ולכן טוב שנשמענו להוראותיה.
מגש המזטים מכונה בתפריט מגש מזטים (משתנים) מביירות ועד מרקש עם לחם הבית.
הוא כלל את לחם שטוח (מעין פיתה) טעים מאד (קיבלנו אחד נוסף בהמשך) שהלך מצוין עם המטבלים השונים. היו שם טחינה מעולה (הר ברכה) עם פלפל ירוק חריף, סלט קטן של פלפל ירוק חריף, זיתים, סלט עגבניות שרי, מטבוחה (מעולה), סלט חצילים שרופים נהדר וסלט בורגול. כל המזטים היו פשוט מצוינים. הם הוכנו במקצועיות והיו מתובלים בצורה מושלמת. לא יודע של מי היד שתיבלה את המנות שאכלנו אבל מה שבטוח שזו יד טובה מאד.
ולמרק. מרק שכאמור בכלל חשבנו לוותר עליו. מרק חרירה: מרק מרוקאי חגיגי עם מבחר קטניות, ירקות וטחינה גולמית (זה שדרוג של המנה הקלאסית) וכוסברה. אכלתי המון כאלה במשך השנים. לרוב זה לא מרק שמותיר בי חותם רציני. זה מרק קטניות וירקות חמצמץ (בדרך כלל חמצמץ מדי) ונחמד ולא הרבה מעבר לזה. החרירה של קפה אל נור הייתה כנראה החרירה הכי טעימה שאכלתי בשנים האחרונות. מרק עשיר ומתובל לעילא (אני מניח שבראס אל חנות או בהרט - במידה מושלמת). הטחינה הגולמית נותנת טוויסט נחמד וכמובן שאסור לוותר על סחיטת 1/2 לימון שמוגש כאן לצד המרק. (כך כל אחד יכול לשלוט ברמת החמיצות שהוא אוהב).
מנות עיקריות. הן אלה שקבעו את מחירי ארוחת הצהריים.
מנה אחת: שרימפס בגריל על סלסת ירקות שרופים (וגם יוגורט). 64 ש"ח. לא טעמתי אבל הסועדת נהנתה מאד מאיכות הפרודוקטים ומטעמי המנה.
מנה נוספת: ספריבס טלה. 74 ש"ח. קראתי אי שם שצלע הטלה מתבשלת במשך 7 שעות. הספריבס הוגשו עם תפוחי אדמה ועגבנייה שרופה. הסועד נהנה מאד מהמנה הנדיבה ומטעמיה. המינוס היחיד שהוא מצא במנה הוא אחוז שומן גדול יחסית בנתח. מהביס שקיבלתי לטעום התרשמתי לטובה מהטעם.
המנה שאני בחרתי: עוד מרק. מרק ראש לוקוס: מרק דגים ופירות ים (אופציה) עם פתיתים, עגבניות וכוסברה. 64 ש"ח. הגיעה צלחת נדיבה עם מרק כתמתם-צהבהב שבתוכו שכשכו נתחי לוקוס נהדרים ושרימפסים טריים (שטיפ-טיפה היו עשויים מדי). לצד המרק הונחו בכוס תוספות אופציונליות: עלי רשאד טריים, צ'ילי ירוק חריף ופלח לימון. אני הוספתי בשמחה את כל המרכיבים. המרק היה נהדר. עשיר בטעמים, פיקנטי במידה ומתובל מעולה. כמו שכתבתי קודם. יש כאן טבחים עם יד טובה מאד.
קינוחים. כרגע ההיצע בתפריט ההרצה בצהריים כלל רק 2 אופציות וניסינו את שתיהן.
בסבוסה אגסים. 39 ש"ח. בסבוסה אגסים בקרמל שמוגשת כמו טארט טאטן. זה קינוח עם המון פוטנציאל שהרגשנו שלא מומש. לטעמנו הוא סבל ממתיקות יתר. עוד מינוס לטעמי היה שימוש יתר בקוקוס טחון שהוא אלמנט שאני לא מחבב באופן אישי. החלק הטוב הקינוח היה המרקם של העוגה שלא היה דחוס מדי והאגסים עצמם שהיו טעימים מאד.
הקינוח השני: תות מסקרפונה וקדאיף. 39 ש"ח גם כן. קינוח סטנדרטי אבל טעים. גם כאן קרם המסקרפונה היה מעט מתוק מדי, אבל הסה"כ היה חביב. זה קינוח מעט פשוט לטעמי. אפשר לשלב כאן עוד אלמנטים שייתנו עניין.
בשורה התחתונה - אגף הקינוחים לא מוצלח כרגע כמו שאר האוכל.
את הארוחה ליווינו בבקבוק יין אדום Petit Castel 2014 שדוד הביא "ממרתפו". יין טוב מאד ועמוק טעמים. דמי החליצה היו 30 ש"ח.
בשורה התחתונה נראה שיש כאן מקום מצוין עם פוטנציאל נהדר. האירוח היה למופת. אנשי הצוות כולם היו חביבים במיוחד. יש כאן לארג'יות ורצון טוב לתת לאורחים להרגיש כמו בבית. האוכל שטעמנו היה מצוין, למעט הקינוחים שכאמור לא הלהיבו. קיבלנו על הארוחה 20% הנחה מעבר למחירים הלא גבוהים שכרגע נקובים בתפריט ההרצה. לא יודע אם זו הנחה של תקופת ההרצה (או הנחה למבקרי אוכל
לדיווח המלא: http://processing-food.blogspot.co.il/2017/01/blog-post_24.html
תודה. לא היה יחס מיוחד למיטב הבחנתי
זו פעם ראשונה שבעת הזמנת מקום יידעו את המסעדה שאני בלוגר אוכל (שלא ביוזמתי). לי אישית אין עניין ליידע אף מסעדן/שף שאני בלוגר אוכל. אני גם לא משתף את הביקורות שלי עם המסעדות.
קיבלנו שירות מצוין והיו נחמדים איתנו מאד, אבל זה בלי קשר להיותי בלוגר. ממה שהבחנתי גם השולחנות שלצדנו זכו ליחס יפה. הנחת ה-20% הייתה להערכתי הנחה רגילה של תקופת ההרצה. מה שכן - היה חשוב להם לקבל פידבק לגבי המנות, ואותו הם קיבלו בזמן אמת.
זו פעם ראשונה שבעת הזמנת מקום יידעו את המסעדה שאני בלוגר אוכל (שלא ביוזמתי). לי אישית אין עניין ליידע אף מסעדן/שף שאני בלוגר אוכל. אני גם לא משתף את הביקורות שלי עם המסעדות.
קיבלנו שירות מצוין והיו נחמדים איתנו מאד, אבל זה בלי קשר להיותי בלוגר. ממה שהבחנתי גם השולחנות שלצדנו זכו ליחס יפה. הנחת ה-20% הייתה להערכתי הנחה רגילה של תקופת ההרצה. מה שכן - היה חשוב להם לקבל פידבק לגבי המנות, ואותו הם קיבלו בזמן אמת.
גם אנחנו היינו בשלושתן בשבועיים האחרונים - ממש בקצרה:
אחוזת בית 3 - בדיוק כזה מקום חיפשנו.. מנחם, טעים, לא יקר, מרגיש כמו בבית. ישבנו על הבר למטבח הפתוח. אכלנו: פלמידה נאה עם ג'לי יין, קרפציו זוקיני ואספרגוס בשמן זית ופרמזן, חצי מנה קרבונרה קלמרי וחצי מנה קווטלי מוסר ים עם רוטב עגבניות (אלוהי!) - הכל היה טעים במיוחד, לא טעמים חדשים או מסעירים אבל בדיוק מה שצריך כדי לסיים יום בניחותא. עם מוס שוקלד לקינוח ושלוש כוסות יין (2 אדום + 1 לבן,, אני אפילו לא יודעת מה שתינו) - 280 שקל מהמוצדקים ששילמתי במסעדות תל אביב
 
אסיה - היינו בחבורה ואכלנו פחות או יותר את מה שארז דיווח עליו - האוכל באמת טעים אין מה לומר, למרות שהיינו שמחים לטעמים יותר מודגשים (ניחא), הזמנו גם שלושה קינוחים (דייסת אורז עם מנגו ובוטנים, קפה ויטנאמי ופודינג ערמונים) שהמילה היחידה לתאר אותם היא בעעעעע - הם היו מלוחים (בעיקר הדייסת אורז עם מנגו ובוטנים), חסרי טעם, ובאופן כללי סיום מאוד מאכזב לארוחה סך הכל לא רעה. אבל הבעיה העיקרית שלנו הייתה שלמרות שהאוכל היה טעים לסוגו - השירות היה מזעזע, ישבנו בחוץ, היה לנו קר, המלצרים לא יודעים מלפניהם או מאחוריהם (נניח כפיות לקינוח - ביקשנו משלושה מלצרים שונים, הן הגיעו 7 דקות אחרי שהקינוחים נחתו על השוחן), המלצר "שלנו" - היה פשוט קלישאה של מלצר תל אביבי שחושב שאנחנו עושות לו טובה שאנחנו באות לאכול במסעדה - ופשוט נטול איזשהו קורטוב של אירוח. אז אמנם היה טעים, אבל החויה הייתה בינונית, ולא נחזור.
 
קפה אל-נור: הלכנו לצהריים אחרי שהביקורת של ארז עשתה לי חשק. היה חמוד. המזטים חמודים - אם כי לא מסעירים. המרק חרירה טעים (יותר נזיד ממרק), אבל אם הוא היה חם ולא פושר הוא היה טעים יותר.
אני אכלתי לעיקרית מרק ראש לוקוס שהגיע עם שרימפס ופתיתים - השרימפס היו טעימים אבל לא באמת היו חלק מהמרק (לדעתי מוסיפים אותם בצלחות), המרק היה טעים - אבל לא עמוק, טעם של עגבניות ולא באמת של לוקוס, והיו המון המון פתיתים שפשוט השארתי בקערית (הלא גדולה) מטעמי חסכון בפחמימה. היינו ארבעה ועם הנחת 20% הרצה - שילמנו 320 ש"ח, משתלם כלכלית.
מקום חמוד - תכלס הדברים במעדניה נראו לי טעימים ומזמינים הרבה יותר ממה שאכלנו לצהריים.
אחוזת בית 3 - בדיוק כזה מקום חיפשנו.. מנחם, טעים, לא יקר, מרגיש כמו בבית. ישבנו על הבר למטבח הפתוח. אכלנו: פלמידה נאה עם ג'לי יין, קרפציו זוקיני ואספרגוס בשמן זית ופרמזן, חצי מנה קרבונרה קלמרי וחצי מנה קווטלי מוסר ים עם רוטב עגבניות (אלוהי!) - הכל היה טעים במיוחד, לא טעמים חדשים או מסעירים אבל בדיוק מה שצריך כדי לסיים יום בניחותא. עם מוס שוקלד לקינוח ושלוש כוסות יין (2 אדום + 1 לבן,, אני אפילו לא יודעת מה שתינו) - 280 שקל מהמוצדקים ששילמתי במסעדות תל אביב
 
אסיה - היינו בחבורה ואכלנו פחות או יותר את מה שארז דיווח עליו - האוכל באמת טעים אין מה לומר, למרות שהיינו שמחים לטעמים יותר מודגשים (ניחא), הזמנו גם שלושה קינוחים (דייסת אורז עם מנגו ובוטנים, קפה ויטנאמי ופודינג ערמונים) שהמילה היחידה לתאר אותם היא בעעעעע - הם היו מלוחים (בעיקר הדייסת אורז עם מנגו ובוטנים), חסרי טעם, ובאופן כללי סיום מאוד מאכזב לארוחה סך הכל לא רעה. אבל הבעיה העיקרית שלנו הייתה שלמרות שהאוכל היה טעים לסוגו - השירות היה מזעזע, ישבנו בחוץ, היה לנו קר, המלצרים לא יודעים מלפניהם או מאחוריהם (נניח כפיות לקינוח - ביקשנו משלושה מלצרים שונים, הן הגיעו 7 דקות אחרי שהקינוחים נחתו על השוחן), המלצר "שלנו" - היה פשוט קלישאה של מלצר תל אביבי שחושב שאנחנו עושות לו טובה שאנחנו באות לאכול במסעדה - ופשוט נטול איזשהו קורטוב של אירוח. אז אמנם היה טעים, אבל החויה הייתה בינונית, ולא נחזור.
 
קפה אל-נור: הלכנו לצהריים אחרי שהביקורת של ארז עשתה לי חשק. היה חמוד. המזטים חמודים - אם כי לא מסעירים. המרק חרירה טעים (יותר נזיד ממרק), אבל אם הוא היה חם ולא פושר הוא היה טעים יותר.
אני אכלתי לעיקרית מרק ראש לוקוס שהגיע עם שרימפס ופתיתים - השרימפס היו טעימים אבל לא באמת היו חלק מהמרק (לדעתי מוסיפים אותם בצלחות), המרק היה טעים - אבל לא עמוק, טעם של עגבניות ולא באמת של לוקוס, והיו המון המון פתיתים שפשוט השארתי בקערית (הלא גדולה) מטעמי חסכון בפחמימה. היינו ארבעה ועם הנחת 20% הרצה - שילמנו 320 ש"ח, משתלם כלכלית.
מקום חמוד - תכלס הדברים במעדניה נראו לי טעימים ומזמינים הרבה יותר ממה שאכלנו לצהריים.
כן ירבו מקומות עם מטבח פתוח
באחוזת בית 3 זו ממש חוויה כיפית לשבת על הבר ולראות את שיתוף הפעולה בין 2 השפים. הם באמת לא מנסים להמציא את הגלגל אבל עושים אוכל טוב וטעים עם כמה טאצ'ים חביבים מאד. אם רמת המחירים שם תישמר (אני בספק) אז יש כאן את אחד המקומות עם ה-VFM הכי טוב בת"א.
באסיה, כמו שציינתי, יש ביקורות לכאן ולכאן. הדיווח שלך מדגיש את ההבדלים בין השירות לסועדים שבחוץ לבין השירות למישהו כמוני שישב על הבר שעל המטבח. אני מראש מוותר על ישיבה בחוץ, בכל מקום, ובוודאי בחורף.
אני כן חושב ששווה לך לנסות להזמין בפעם הבאה מקום על הבר הפנימי.
בעניין המליחות בקינוחים: הקינוח של הקפה הוייטנאמי שאני אכלתי היה מצוין, עם מתיקות מאוזנת ועם טאץ' קטן של מליחות. מדייסות אורז (או פודינגי אורז) אני אישית שומר מרחק... לא כולם מתחברים לשילוב טעמים מלוחים בקינוחים (קרמל מלוח בעיניי זה אדיר). מהתיאור שלך נראה לי שמישהו שם מאוהב...
לגבי קפה אל נור. המקום ככללו אכן חמוד. 2 המרקים שאנחנו אכלנו היו באמת מוצלחים מאד. מרק הלוקוס שלי דווקא היה "לוקוסי" כמו שצריך. את השרימפס במרק אכן נראה שמוסיפים בבישול הסופי אבל זה הגיוני, כי הוא צריך בישול קצרצר. יש אפשרות להזמין את המרק בלי השרימפס. יתכן וזה עדיף. המזטים אכן לא מסעירים, אבל אלה שלנו היו טעימים ומדויקים. (אני לא זוכר מקום שהמזטים בו הסעירו אותי ממש)...
באחוזת בית 3 זו ממש חוויה כיפית לשבת על הבר ולראות את שיתוף הפעולה בין 2 השפים. הם באמת לא מנסים להמציא את הגלגל אבל עושים אוכל טוב וטעים עם כמה טאצ'ים חביבים מאד. אם רמת המחירים שם תישמר (אני בספק) אז יש כאן את אחד המקומות עם ה-VFM הכי טוב בת"א.
באסיה, כמו שציינתי, יש ביקורות לכאן ולכאן. הדיווח שלך מדגיש את ההבדלים בין השירות לסועדים שבחוץ לבין השירות למישהו כמוני שישב על הבר שעל המטבח. אני מראש מוותר על ישיבה בחוץ, בכל מקום, ובוודאי בחורף.
אני כן חושב ששווה לך לנסות להזמין בפעם הבאה מקום על הבר הפנימי.
בעניין המליחות בקינוחים: הקינוח של הקפה הוייטנאמי שאני אכלתי היה מצוין, עם מתיקות מאוזנת ועם טאץ' קטן של מליחות. מדייסות אורז (או פודינגי אורז) אני אישית שומר מרחק... לא כולם מתחברים לשילוב טעמים מלוחים בקינוחים (קרמל מלוח בעיניי זה אדיר). מהתיאור שלך נראה לי שמישהו שם מאוהב...
לגבי קפה אל נור. המקום ככללו אכן חמוד. 2 המרקים שאנחנו אכלנו היו באמת מוצלחים מאד. מרק הלוקוס שלי דווקא היה "לוקוסי" כמו שצריך. את השרימפס במרק אכן נראה שמוסיפים בבישול הסופי אבל זה הגיוני, כי הוא צריך בישול קצרצר. יש אפשרות להזמין את המרק בלי השרימפס. יתכן וזה עדיף. המזטים אכן לא מסעירים, אבל אלה שלנו היו טעימים ומדויקים. (אני לא זוכר מקום שהמזטים בו הסעירו אותי ממש)...
והנה ביקורת טרייה וחיובית של יאיר גת ביאמיז על אחוזת בית 3
http://yummies.reshet.tv/food/articles/mansion-3/
http://yummies.reshet.tv/food/articles/mansion-3/
אחוזת בית 3 - אמש. שתי מנות שאשוב בגללן
היינו ארבעה וטעמתי: לחם כהה (מצויין, טרי ולא מחומם) של אדון שיפון עם חמאה רכה כראוי, מי מלפפון,סשימי אינטיאס טרי טרי עם נלווים מחמיאים, פורקטה שהועברה לראשונות שלא המריאה בשבילי מסיבות שונות,
קרפצ׳יו זוקיני מעניין וגם מרתק לצמחונים, לזניה זנב שור, פילה מוסר שנהנו ממנו אחרים,
איל פלוטנט ומוס שוקולד סגרו את הארוחה.
את היין שהבאתי, בורדו מהמבחר של הברון דה רוטשילד, חלצו תמורת 40 ₪.
בשעה 19:00 המסעדה התמלאה קומפלט, דבר שהקשה לדעתי על המטבח: האוכל שאמור להיות חם חם, למשל
הפסטות - הגיע חמים לכל היותר.
אבוא לחזור ולאכול: רביולי סלקים מופלא. מופלא וגם קרבונרה של קלמרי ובייקון - מנה רבת טעמים עזים כמו שאני
אוהב. לו רק יועילו להחליף את הפסטה לסוג יותר עבה
על הקינוחים הייתי מוותר, אבל אני לא ק. מ. בשביל רבים מכם. צלחת הגבינות קורצת לי. עם לחם מתאים. יאמי.
יצא 555 לפני.
כפי שכתבו קודמי - מקום של כייף המצטרף לחלוצים 3, דלידה, אוזרייה ואחרות. בקרוב יפתח לצהריים. יש למה לצפות
היינו ארבעה וטעמתי: לחם כהה (מצויין, טרי ולא מחומם) של אדון שיפון עם חמאה רכה כראוי, מי מלפפון,סשימי אינטיאס טרי טרי עם נלווים מחמיאים, פורקטה שהועברה לראשונות שלא המריאה בשבילי מסיבות שונות,
קרפצ׳יו זוקיני מעניין וגם מרתק לצמחונים, לזניה זנב שור, פילה מוסר שנהנו ממנו אחרים,
איל פלוטנט ומוס שוקולד סגרו את הארוחה.
את היין שהבאתי, בורדו מהמבחר של הברון דה רוטשילד, חלצו תמורת 40 ₪.
בשעה 19:00 המסעדה התמלאה קומפלט, דבר שהקשה לדעתי על המטבח: האוכל שאמור להיות חם חם, למשל
הפסטות - הגיע חמים לכל היותר.
אבוא לחזור ולאכול: רביולי סלקים מופלא. מופלא וגם קרבונרה של קלמרי ובייקון - מנה רבת טעמים עזים כמו שאני
אוהב. לו רק יועילו להחליף את הפסטה לסוג יותר עבה
על הקינוחים הייתי מוותר, אבל אני לא ק. מ. בשביל רבים מכם. צלחת הגבינות קורצת לי. עם לחם מתאים. יאמי.
יצא 555 לפני.
כפי שכתבו קודמי - מקום של כייף המצטרף לחלוצים 3, דלידה, אוזרייה ואחרות. בקרוב יפתח לצהריים. יש למה לצפות
הנה עוד יתרון לישיבה על הבר. המנות מגיעות חמות מן הפס..
כמו באסיה - כנראה כך גם באחוזת בית 3.
הקינוחים אכן דורשים שדרוג. אגב איים צפים, אכלתי ביום חמישי בערב "אי צף" בבר א וין (שקיבלנו על חשבון הבית וחלקנו יחד עם עוד זוג שישב לצדנו על הבר). הוא היה טוב בהרבה מהאי של אחוזת בית 3.
כמו באסיה - כנראה כך גם באחוזת בית 3.
הקינוחים אכן דורשים שדרוג. אגב איים צפים, אכלתי ביום חמישי בערב "אי צף" בבר א וין (שקיבלנו על חשבון הבית וחלקנו יחד עם עוד זוג שישב לצדנו על הבר). הוא היה טוב בהרבה מהאי של אחוזת בית 3.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.