יעל לא רוקדת שעצוב
New member
3 שירים-סיפורים-דיקלומים
אני יודעת שזה קצת ארוך אבל תקראו מי שלא קרא... *************************************************************** ליל הסדר, אחי ומה שבינהם. אפילו שזה לא ממש קשור להורים זה קשור לילדים אז החלטתי לכתוב ולא היה לי איפה... אז הנה... אני כותבת לכם... ואתם יודעים מה גיליתי?? שאח שלי בן 18 והוא כבר ענק!! חשבתי על זה במיוחד שהוא אמר שהם יוצאים עוד מעט לקמפינג בכינרת חמישי שישבת וזה תחת השם: כולם ביחד בפעם האחרונה לפני הגיוס!! וואו!! אח שלי מתגייס, אני לא קלטתי עד עכשיו כמה זה מסוכן וכמה הוא כבר גדול ובוגר!!! חזרנו מרמת השרון(שם עשינו את הסדר) והוא נרדם ואני לא הצלחתי-אז הסתכלתי עליו וממש הרגשתי בפעם הראשונה(תמיד ידעתי את זה אבל זאת הפעם הראשונה שזה היה ממש חזק וברור) שאני אוהבת אותו כל-כך ועל כמה שיהיה לי עצוב שבסוף השנה(שהוא יגמור יב`) הוא מתגייס!! פשוט היה בא לי חבק אותו כל-כך חזק ולא לעזוב... בכלל, אני והוא תמיד רבנו אבל הייתה ביננו קירבה כזאת שבין רוב האחים אין, תמיד עמדנו אחד לצד השני אפילו אם זה כרוך בעונש, נגיד אפילו שהייתי בת 7(נעמה אל תעלבי..) אז לא הייתי מלשינה עליו בחיים והייתי מלשינה על חברים שלי בביצפר(כמו כל ילד קטן) אבל משום מה לא יכולתי להלשין עליו.. גם כשהוא היה מרביץ לי ולא הוגן לא יכולתי, זה היה מן קשר אחים כזה שאני לא יכולה להסביר, כמו כל אח גדול(כמעט) הוא היה מרביץ לי ומתעלל בי מדי פעם אבל תמיד הוא היה שם בשבילי שהייתי צריכה אותו!!! אז בקיצור תמיד היינו מחוברים ואפילו היינו צוחקים שאולי יש ביננו טלפתיה: שהוא חזר מגיבוש טייס אני קמתי באופן מפתיע בשמונה בבוקר שלא היה לי מושג מתי הוא יחזור ולא הצלחתי לחזור לישון הייתה לי מן הרגשה כזרת של עצב-הסתכלתי בשעון והיה בדיוק 8:00 והוא סיפר לי כשהוא חזר שזה בדיוק מתי שאמרו לו שהוא לא עבר את הגיבוש!! ואזלא יודעת למה, הכנתי לו מכתב של לא נורא שלא עברת וכו`... ואז בדיוק כשגמרתי להכין אותו הוא נכנס בדלת ובחיים לא תנחשו מה אמרתי לו: `` לא נורא-בין כה וכה לא ראית בזה את יעודך`` והוא היה המום שידעתי... או נגיד פעם אחת כשפתחתי את הראש שהייתי בכיתה ג והוא ב-ט` הוא החליט לבוא לבקר אותי ביסודי... זה נורא מוזר... ויש עוד מלא כאלה... אבל אף פעם לא הרגשתי אליו ממש אהבה וחיבור כמו לאמא ואבא(אני מניחה שאתם יודעים על מה אני מדברת-הוא היה יותר כמו רצת יותר מחבר) ועכשיו פשוט הרגשתי את זה ממש חזק. ביי יעל ********************************************************************* כתבתי את זה בפורום להיות הורים ואני כותבת אותה לכם עכשיו אפילו שאני לא הורה ואני רק בת 13, ברגעים אלה אני מרגישה הכי הורה שאפשר להיות, אני מרגישה את הדאגה האהבה וכל הדברים הנלווים..
אז הנה לכם סיפור או שיר או אנא ערף... אתה, מי שתמיד נראה לי כמו האיש הרע, וזה שתמיד היה מרביץ לי בצחוק או לא בצחוק, ושהיה תמיד מנצח, ותמיד השולט, זה שעליו כעסתי, והרבה פעמים יחלתי לו רע. אני יושבת בבית ומהרהרת בך, אתה יושב לך בחדר ממול, וכל מה שאני צריכה זה ללכת מספר צעדים, אבל אתה יושב שם, מרוחק, ואפילו נראה שמח מאוד, ואני... אני לא מבינה איך אפשר להיות שמח, אז נכון... זה לא סוף העולם, ואפשר לשמוח ואפילו כדאי, אבל אתה פשוט לא מבין, לפעמים אני עדיין חושבת שאתה ילד קטן, קטן כמו שאף פעם לא זכיתי לראותך, קטן משאי פעם הכרתי אותך, שאתה כבר לא מרגיש צורך להראות חזק לידי, שאתה יכול לבכות לידי, או להיות עצוב ושאולי אתה מסרב להבין- כן... שמעתי שזה קורה לאנשים, הם לא קולטים עד שזה ממש בפתח, עד שהם כבר בפנים, אני לא יודעת מה אני אעשה בלעדיך... איך אני אוכל לעבור על פני החדר שלך ואתה לא תהיה שם, ואני אדע שאתה לא תהיה שם תקופה ארוכה. וושיותר אף אחד לא יעיר אותע באמצע הלילה, ושיותר אני לא אצעק עלייך לנקות את השרותים אחרי שאתה גומר להתגלח, ושיותר אתה לא תדרוש ממני לא לצאת מהחדר כשהחברים שלך באים, אני יודעת שזה יבוא, וכמה שלא מכינים אותך אתה אף פעם לא מוכן, לפעמים אני חושבת אם אתה בכלל תתגעגע אלי, ואם כן אז האם אתה תראה את זה? או ששנינו נישאר שותקים, ומלאים בעצב וגעגועים, וכל אחד רק רוצה להישאר חזק, כדי שהוא לא יהיה עצוב, כי חבל סתם להעציב את הגיבור שלי, כי אם הוא יהיה עצוב אז הוא כבר לא יהיה גיבור, כי גיבורים הם כאלה... אף פעם לא עצובים. ואני מקווה שתבין אותי שאני לא אגיד לך כלום כשתלך, ושאתה תוכל להגיד לי, כי אתה תמיד תישאר גיבור ואמיץ, והכי בעולם, אתה, אחי הגדול והעוד מעט חייל!!! באהבה רבה, יעל, והלוואי שיכולת לקרוא את זה!! ************************************************************ לפני שתלך, אני רוצה לספר, לשתף, תמיד יכולתי להגיד לך הכל, אבל את הדבר הכי חשוב אני מסתירה ממך, ככה זה עם אנשים שאוהבים, דווקא שהכי צריכים ורוצים אז אי אפשר, אולי זה מחיר האהבה, אולי עדיף לא לאהוב, בין כה וכה שאוהבים תמיד מאבדים בסוף, ואני יודעת שאתה תלך לי, תלך בלי להגיד שלום או אפילו בלי חיבוק קטן, תלך בלי שאני אספיק להגיד לך כמה שאני אוהבת אותך, אבל אל תלך, אל תלך תמיד ראשון, ותמיד תחשוב עלי, זה לא יותר מדי לבקש!! הלוואי שהייתי ילדה יותר קטנה, ילדים קטנים לא מבינים כמה קשה האהבה. ילדים בטוחים שאהבה זה עניין שיש בו רק טוב, שקל ומאוד פשוט לאהוב, אז שילכו מצידי כולם, שילך לו כל העולם. רק שלא ילך לצבא שישאר בבית כמו ילד טוב ולא יגמור לאכול את המרק, ויבקש רק עוד פעם אחת לדבר איתי, לא חשוב על מה. אני רק מקווה כל לילה ויום, שכל זה אינו מציאות, ורק חלום. ואם בכל זאת מדובר בחיים, אז תתקרב עוד מעט, רק עוד קצת, ואם תוכל, תקרא את השירים. אח גדול שלי, גיבור, אל תלך לי, דווקא עכשיו שהכול מסתדר, ואני לא אחות קטנה עוד יותר, אלא כמו מן מקום לשפוך את הלב, אל תלך אח גדול חייל, אותך פה יש מי שאוהב. התלבטתי המון לפני ששלחתי לכם את השיר הזה, כי הוא לא מוצלח במיוחד אבל החלטתי שאתם פה כדי להקשיב ולא כדי להעביר ביקורת על יכולת הכתיבה שלי. אז הנה הרגשות שלי פרוסים לפניכם. יעל *************************************************************** אני יודעת שזה קצת ארוך אבל תקראו מי שלא קרא...
אני יודעת שזה קצת ארוך אבל תקראו מי שלא קרא... *************************************************************** ליל הסדר, אחי ומה שבינהם. אפילו שזה לא ממש קשור להורים זה קשור לילדים אז החלטתי לכתוב ולא היה לי איפה... אז הנה... אני כותבת לכם... ואתם יודעים מה גיליתי?? שאח שלי בן 18 והוא כבר ענק!! חשבתי על זה במיוחד שהוא אמר שהם יוצאים עוד מעט לקמפינג בכינרת חמישי שישבת וזה תחת השם: כולם ביחד בפעם האחרונה לפני הגיוס!! וואו!! אח שלי מתגייס, אני לא קלטתי עד עכשיו כמה זה מסוכן וכמה הוא כבר גדול ובוגר!!! חזרנו מרמת השרון(שם עשינו את הסדר) והוא נרדם ואני לא הצלחתי-אז הסתכלתי עליו וממש הרגשתי בפעם הראשונה(תמיד ידעתי את זה אבל זאת הפעם הראשונה שזה היה ממש חזק וברור) שאני אוהבת אותו כל-כך ועל כמה שיהיה לי עצוב שבסוף השנה(שהוא יגמור יב`) הוא מתגייס!! פשוט היה בא לי חבק אותו כל-כך חזק ולא לעזוב... בכלל, אני והוא תמיד רבנו אבל הייתה ביננו קירבה כזאת שבין רוב האחים אין, תמיד עמדנו אחד לצד השני אפילו אם זה כרוך בעונש, נגיד אפילו שהייתי בת 7(נעמה אל תעלבי..) אז לא הייתי מלשינה עליו בחיים והייתי מלשינה על חברים שלי בביצפר(כמו כל ילד קטן) אבל משום מה לא יכולתי להלשין עליו.. גם כשהוא היה מרביץ לי ולא הוגן לא יכולתי, זה היה מן קשר אחים כזה שאני לא יכולה להסביר, כמו כל אח גדול(כמעט) הוא היה מרביץ לי ומתעלל בי מדי פעם אבל תמיד הוא היה שם בשבילי שהייתי צריכה אותו!!! אז בקיצור תמיד היינו מחוברים ואפילו היינו צוחקים שאולי יש ביננו טלפתיה: שהוא חזר מגיבוש טייס אני קמתי באופן מפתיע בשמונה בבוקר שלא היה לי מושג מתי הוא יחזור ולא הצלחתי לחזור לישון הייתה לי מן הרגשה כזרת של עצב-הסתכלתי בשעון והיה בדיוק 8:00 והוא סיפר לי כשהוא חזר שזה בדיוק מתי שאמרו לו שהוא לא עבר את הגיבוש!! ואזלא יודעת למה, הכנתי לו מכתב של לא נורא שלא עברת וכו`... ואז בדיוק כשגמרתי להכין אותו הוא נכנס בדלת ובחיים לא תנחשו מה אמרתי לו: `` לא נורא-בין כה וכה לא ראית בזה את יעודך`` והוא היה המום שידעתי... או נגיד פעם אחת כשפתחתי את הראש שהייתי בכיתה ג והוא ב-ט` הוא החליט לבוא לבקר אותי ביסודי... זה נורא מוזר... ויש עוד מלא כאלה... אבל אף פעם לא הרגשתי אליו ממש אהבה וחיבור כמו לאמא ואבא(אני מניחה שאתם יודעים על מה אני מדברת-הוא היה יותר כמו רצת יותר מחבר) ועכשיו פשוט הרגשתי את זה ממש חזק. ביי יעל ********************************************************************* כתבתי את זה בפורום להיות הורים ואני כותבת אותה לכם עכשיו אפילו שאני לא הורה ואני רק בת 13, ברגעים אלה אני מרגישה הכי הורה שאפשר להיות, אני מרגישה את הדאגה האהבה וכל הדברים הנלווים..
אז הנה לכם סיפור או שיר או אנא ערף... אתה, מי שתמיד נראה לי כמו האיש הרע, וזה שתמיד היה מרביץ לי בצחוק או לא בצחוק, ושהיה תמיד מנצח, ותמיד השולט, זה שעליו כעסתי, והרבה פעמים יחלתי לו רע. אני יושבת בבית ומהרהרת בך, אתה יושב לך בחדר ממול, וכל מה שאני צריכה זה ללכת מספר צעדים, אבל אתה יושב שם, מרוחק, ואפילו נראה שמח מאוד, ואני... אני לא מבינה איך אפשר להיות שמח, אז נכון... זה לא סוף העולם, ואפשר לשמוח ואפילו כדאי, אבל אתה פשוט לא מבין, לפעמים אני עדיין חושבת שאתה ילד קטן, קטן כמו שאף פעם לא זכיתי לראותך, קטן משאי פעם הכרתי אותך, שאתה כבר לא מרגיש צורך להראות חזק לידי, שאתה יכול לבכות לידי, או להיות עצוב ושאולי אתה מסרב להבין- כן... שמעתי שזה קורה לאנשים, הם לא קולטים עד שזה ממש בפתח, עד שהם כבר בפנים, אני לא יודעת מה אני אעשה בלעדיך... איך אני אוכל לעבור על פני החדר שלך ואתה לא תהיה שם, ואני אדע שאתה לא תהיה שם תקופה ארוכה. וושיותר אף אחד לא יעיר אותע באמצע הלילה, ושיותר אני לא אצעק עלייך לנקות את השרותים אחרי שאתה גומר להתגלח, ושיותר אתה לא תדרוש ממני לא לצאת מהחדר כשהחברים שלך באים, אני יודעת שזה יבוא, וכמה שלא מכינים אותך אתה אף פעם לא מוכן, לפעמים אני חושבת אם אתה בכלל תתגעגע אלי, ואם כן אז האם אתה תראה את זה? או ששנינו נישאר שותקים, ומלאים בעצב וגעגועים, וכל אחד רק רוצה להישאר חזק, כדי שהוא לא יהיה עצוב, כי חבל סתם להעציב את הגיבור שלי, כי אם הוא יהיה עצוב אז הוא כבר לא יהיה גיבור, כי גיבורים הם כאלה... אף פעם לא עצובים. ואני מקווה שתבין אותי שאני לא אגיד לך כלום כשתלך, ושאתה תוכל להגיד לי, כי אתה תמיד תישאר גיבור ואמיץ, והכי בעולם, אתה, אחי הגדול והעוד מעט חייל!!! באהבה רבה, יעל, והלוואי שיכולת לקרוא את זה!! ************************************************************ לפני שתלך, אני רוצה לספר, לשתף, תמיד יכולתי להגיד לך הכל, אבל את הדבר הכי חשוב אני מסתירה ממך, ככה זה עם אנשים שאוהבים, דווקא שהכי צריכים ורוצים אז אי אפשר, אולי זה מחיר האהבה, אולי עדיף לא לאהוב, בין כה וכה שאוהבים תמיד מאבדים בסוף, ואני יודעת שאתה תלך לי, תלך בלי להגיד שלום או אפילו בלי חיבוק קטן, תלך בלי שאני אספיק להגיד לך כמה שאני אוהבת אותך, אבל אל תלך, אל תלך תמיד ראשון, ותמיד תחשוב עלי, זה לא יותר מדי לבקש!! הלוואי שהייתי ילדה יותר קטנה, ילדים קטנים לא מבינים כמה קשה האהבה. ילדים בטוחים שאהבה זה עניין שיש בו רק טוב, שקל ומאוד פשוט לאהוב, אז שילכו מצידי כולם, שילך לו כל העולם. רק שלא ילך לצבא שישאר בבית כמו ילד טוב ולא יגמור לאכול את המרק, ויבקש רק עוד פעם אחת לדבר איתי, לא חשוב על מה. אני רק מקווה כל לילה ויום, שכל זה אינו מציאות, ורק חלום. ואם בכל זאת מדובר בחיים, אז תתקרב עוד מעט, רק עוד קצת, ואם תוכל, תקרא את השירים. אח גדול שלי, גיבור, אל תלך לי, דווקא עכשיו שהכול מסתדר, ואני לא אחות קטנה עוד יותר, אלא כמו מן מקום לשפוך את הלב, אל תלך אח גדול חייל, אותך פה יש מי שאוהב. התלבטתי המון לפני ששלחתי לכם את השיר הזה, כי הוא לא מוצלח במיוחד אבל החלטתי שאתם פה כדי להקשיב ולא כדי להעביר ביקורת על יכולת הכתיבה שלי. אז הנה הרגשות שלי פרוסים לפניכם. יעל *************************************************************** אני יודעת שזה קצת ארוך אבל תקראו מי שלא קרא...