3 שנים למותה של איימי וויינהאוס
היום לפני 3 שנים בדיוק נמצאה איימי וויינהאוס בביתה ללא רוח חיים והיא בת 27 בלבד. מאז מיצבה איימי את מעמדה כאגדה וכאחת הזמרות המשפיעות ביותר על הדור המוסיקלי של השנים האחרונות. הנה השרשור שפתחתי בשעות שלאחר מותה ובנוסף אני מצרף לכאן את מה שנכתב על יום השנה למותה של איימי כפי שנכתב ב"מוסיקה נטו". אשמח אם תרחיבו מה אתם זוכרים מאותו ערב, האם לדעתכם ההשפעה של איימי על המוסיקה שאנו שומעים כיום אכן בולטת, מה חשבתם עליה לפני ואחרי מותה וכו'.
היום לפני 3 שנים בדיוק איימי ווינהאוס נמצאה ללא רוח חיים בדירתה בלונדון. ב-23.7.2011 נקטעה קריירה מוסיקלית מאוד מבטיחה, וכמו ג'ניס ג'ופלין, קורט קוביין, ג'ימי הנדריקס וג'ים מוריסון, גם היא מתה בגיל 27, והפכה בן רגע לאגדה כמותם. הטרגדיה במקרה שלה אפילו גדולה יותר, מכיוון שהיא לא הספיקה/ הצליחה להקליט יותר מ-2 אלבומים, מה שהשאיר את מיליוני מעריציה צמאים לעוד.
ובכל זאת, איימי המחוננת והנדירה עד-כדי-אין תחליף, אחראית לשני אלבומים נפלאים. 'Frank' מ-2003 ו-'Back to Black' מ-2006 הן יצירות מופת של מוסיקאית בקנה מידה בלתי-נתפס, מלאכת מחשבת מדויקת אך פשוטה עד כדי שיגעון של כתיבה חשופה, חדה, שנונה, ובעיקר עצובה.
גילינו אותה עם 'Stronger then Me' המצחיק ו-'You Sent Me Flying' המאוהב מהאלבום הראשון, אז סומנה כהבטחה מוסיקלית גדולה. באלבום השני היא כבר הזהירה אותנו מפניה ב-'You Know I'm No Good', אבל אנחנו לא יכולנו שלא להתמכר לשיר הנושא מתוך האלבום, שמילות הפזמון שלו הפכו לפני 3 שנים הלכה למעשה. היא שרה על ייאוש והתמכרות להרס ב-'Wake Up Alone' קורע הלב, במשפטים מצמררים כמו ''He Gets Fierce in My Dreams, Seizing My Guts, He Floors Me with Dread'', באחד השירים הכי יפים אי-פעם שנכתבו על בדידות. ואנחנו? רק רצינו לאחוז לה את היד ב-'He Can Only Hold Her', זמן שהיא באון-אנד-אוף עם מי שזה לא יהיה. את הכוחות שלא היו לה לעצמה היא העניקה לגברים, ב-'Help Yourself' ו-'Some Unholy War'. הכתיבה שלה הייתה מבריקה בעיקר בזכות הדרך הפשוטה לשפוך את הלב ולהקיא את כל הרעל החוצה, ואת המילים הכואבות היא שרה כמו שאף אחת אחרת לא שרה.
האלבום 'Back To Black' זיכה את ווינהאוס בהצלחה עצומה, הכוללת מכירת מיליוני עותקים, זכייה ב-5 פרסי גראמי ("האמן החדש הטוב ביותר", "שיר השנה" ו"תקליט השנה" על 'Rehab', "אלבום הפופ הטוב ביותר" ו"זמרת הפופ הטובה ביותר"). בסוף 2011, זמן קצר אחרי מותה, יצא 'Lioness: Hidden Treasures', 2011, אלבום הפוסט-מוות שלה שכלל B-Sides ושאר ירקות, רובן מוצלחות למדי (בעיקר 'Halftime' הנינוח והחידושים ל-'Will You Still Love Me Tomorrow' ו-'A Song For You' של ליאון ראסל).
היום לפני 3 שנים בדיוק נמצאה איימי וויינהאוס בביתה ללא רוח חיים והיא בת 27 בלבד. מאז מיצבה איימי את מעמדה כאגדה וכאחת הזמרות המשפיעות ביותר על הדור המוסיקלי של השנים האחרונות. הנה השרשור שפתחתי בשעות שלאחר מותה ובנוסף אני מצרף לכאן את מה שנכתב על יום השנה למותה של איימי כפי שנכתב ב"מוסיקה נטו". אשמח אם תרחיבו מה אתם זוכרים מאותו ערב, האם לדעתכם ההשפעה של איימי על המוסיקה שאנו שומעים כיום אכן בולטת, מה חשבתם עליה לפני ואחרי מותה וכו'.
היום לפני 3 שנים בדיוק איימי ווינהאוס נמצאה ללא רוח חיים בדירתה בלונדון. ב-23.7.2011 נקטעה קריירה מוסיקלית מאוד מבטיחה, וכמו ג'ניס ג'ופלין, קורט קוביין, ג'ימי הנדריקס וג'ים מוריסון, גם היא מתה בגיל 27, והפכה בן רגע לאגדה כמותם. הטרגדיה במקרה שלה אפילו גדולה יותר, מכיוון שהיא לא הספיקה/ הצליחה להקליט יותר מ-2 אלבומים, מה שהשאיר את מיליוני מעריציה צמאים לעוד.
ובכל זאת, איימי המחוננת והנדירה עד-כדי-אין תחליף, אחראית לשני אלבומים נפלאים. 'Frank' מ-2003 ו-'Back to Black' מ-2006 הן יצירות מופת של מוסיקאית בקנה מידה בלתי-נתפס, מלאכת מחשבת מדויקת אך פשוטה עד כדי שיגעון של כתיבה חשופה, חדה, שנונה, ובעיקר עצובה.
גילינו אותה עם 'Stronger then Me' המצחיק ו-'You Sent Me Flying' המאוהב מהאלבום הראשון, אז סומנה כהבטחה מוסיקלית גדולה. באלבום השני היא כבר הזהירה אותנו מפניה ב-'You Know I'm No Good', אבל אנחנו לא יכולנו שלא להתמכר לשיר הנושא מתוך האלבום, שמילות הפזמון שלו הפכו לפני 3 שנים הלכה למעשה. היא שרה על ייאוש והתמכרות להרס ב-'Wake Up Alone' קורע הלב, במשפטים מצמררים כמו ''He Gets Fierce in My Dreams, Seizing My Guts, He Floors Me with Dread'', באחד השירים הכי יפים אי-פעם שנכתבו על בדידות. ואנחנו? רק רצינו לאחוז לה את היד ב-'He Can Only Hold Her', זמן שהיא באון-אנד-אוף עם מי שזה לא יהיה. את הכוחות שלא היו לה לעצמה היא העניקה לגברים, ב-'Help Yourself' ו-'Some Unholy War'. הכתיבה שלה הייתה מבריקה בעיקר בזכות הדרך הפשוטה לשפוך את הלב ולהקיא את כל הרעל החוצה, ואת המילים הכואבות היא שרה כמו שאף אחת אחרת לא שרה.
האלבום 'Back To Black' זיכה את ווינהאוס בהצלחה עצומה, הכוללת מכירת מיליוני עותקים, זכייה ב-5 פרסי גראמי ("האמן החדש הטוב ביותר", "שיר השנה" ו"תקליט השנה" על 'Rehab', "אלבום הפופ הטוב ביותר" ו"זמרת הפופ הטובה ביותר"). בסוף 2011, זמן קצר אחרי מותה, יצא 'Lioness: Hidden Treasures', 2011, אלבום הפוסט-מוות שלה שכלל B-Sides ושאר ירקות, רובן מוצלחות למדי (בעיקר 'Halftime' הנינוח והחידושים ל-'Will You Still Love Me Tomorrow' ו-'A Song For You' של ליאון ראסל).