טוב, כולם הקשבה אליי:
ההצבעה נגמרה. התוצאות הן 7-1 לטובת לא לבקש העלאה בדמי הכיס. האמת שחששתי שזה יהיה כמו המקרים הקודמים כששאלתי אם אני צריך לצבוע את השיער בחזרה לבלונד שאבד לי כשקיבלתי תיקו ובסוף זה עדיין נפל עליי להחליט מה לעשות, או כמו כששאלתי אם אני צריך לקנות את הנעליים ההן כי הן יפות למרות שהן זולות אז לא ידעתי אם התאים, כשהתוצאות היו צמודות וכמעט קיבלתי תיקו, אבל זה לא מה שהיה לנו הפעם.
תוצאה כמעט מוחלטת. רוב מוחץ וגורף. אחד בעד לבקש העלאה בדמי כיס ל-4,000 ו-7 נגד. החברים הצביעו והחליטו. אני מקבל די והותר דמי כיס, ועליי לכבד את החלטת ההורים ואת מה שמצאו לנכון, מבחינתם, לתת, כמו גם את הערכים שהם מאמינים בי ואת הדרך שבה הם בחרו לגדל אותי.
כמו שאומרים בלטינית, VOX POPULI, VOX DEI.
קול העם, קול האלוהים.
אני מודה לכל החברים על שעזרו לי להגיע להחלטה.
הסיכוי היחיד עכשיו שאי-פעם אשקול שוב לבקש העלאה, זה אם החיים ימשיכו כל-כך להתייקר, ומה שאני מקבל יהיה כל-כך מעט בהשוואה, שזה כבר באמת יהיה קשה לבלות ככה, אבל נו באמת, יעברו שנים עד שדבר כזה יקרה בכלל ועד שהאינפלציה ויוקר המחיה יחמירו עד כדי כך, ואני הרי כבר ממזמן אפסיק עם הדמי כיס עד אז, ועל כן, העלאת דמי הכיס האחרונה בזמנו, מ-2,000 ל-3,000, הייתה האחרונה אי-פעם. מהנקודה הנוכחית אנחנו הולכים להפסקת דמי הכיס, מתישהו, יום אחד, כשיהיה לי כסף משלי.
השאלה היא, מה אני עושה עכשיו מבחינת הכסף שכבר עכשיו אני מרגיש שחסר לי? התשובה היא, לחפש איפה אני חוסך, ואיפה אני מוציא מה-3,000 איפה שאני דווקא לא צריך, ואני יודע בדיוק איפה לעשות את זה ואני יודע בדיוק מה התשובה.
היציאות שלי לסרטים. זה הדבר השני שאני עושה אותו הכי הרבה, וזה גם הדבר הכי יקר. איך? כי אני לא יוצא לסרטים כמו אנשים אחרים. אנשים אחרים הולכים לסרט וזהו או הולכים לסרט וגם אוכלים שם במקדונלד'ס או kfc או איפה שכל אחד אוהב. אצלי זה אחרת. אני תולעת ספרים לא קטנה. אצלי זה סרט, אוכל ושלוש ספרים בסטימצקי או צומת.
לא שאני באמת קונה את הספרים בקצב שאני קורא אותם, אבל זאת בדיוק הנקודה בעצם. זה איפה שאני אחסוך.
כשהייתי ילד ונער, אני זוכר את עצמי מסוגל להיכנס לסטימצקי או צומת ולהעמיס עד 20 ספרים בבת אחת, מה שעלה להורים שלי בערך איזה 2,000 שקל כל פעם. ככל שהשנים חלפו, המקום התחיל להיגמר, אז קנינו שני ארונות ושמנו במרפסת, אבל בלי קשר כבר לא היה אפשר לחזור לכמויות של פעם, אחרת המקום ייגמר מהר מאוד שוב, אז כבר שנים רבות אני קונה את הספרים בקצב של שלוש ספרים עם כל יציאה לסינמה, שזה עדיין יותר מהקצב שאני קורא אותם, אז לראשונה אי-פעם, אני עובר למתכונת חדשה של שני ספרים עם כל יציאה לסרט וארוחה במקדונלד'ס, החל מהיציאה לסרט של היום.
בגלל שאני יוצא לסרט פעמיים-שלוש בחודש, בדרך כלל שלוש, ובגלל שספר זה בממוצע 88 שקל, זה חיסכון של 264 שקל בחודש, שאוכל להוציא על דברים אחרים. זה לא מספיק ליציאה לסרט לדוגמה, עם האוכל והשני ספרים מעתה ואילך, אבל זה לגמרי מספיק למסעדה (הכוונה סתם יציאה למסעדה, לא כחלק מהיציאה לסרט), לכמעט שתי מוניות, לכמעט שני בקבוקים שלמים של...לא חשוב, ועוד כל מיני דברים, תלוי על מה אני מוציא את הכסף.
אני מאוד גאה בעצמי. היום עברתי צעד של התפתחות, צעד של גדילה, צעד של התפכחות, צעד של "זה מה יש. תתמודד בגבורה, ואתה תצא חזק יותר מהצד השני".
שנייה לפני הסוף, אני רוצה להתנצל בפני כל מי שלא אהב את השרשור. אני יודע ומבין שזה לא הפוסט הכי כיפי, או שהכי קל להזדהות איתו, ושזה פוסט שלא בהכרח יורד לכל האנשים בגרון הכי בקלות, ועל כך אני מתנצל. חוץ ממישהו אחד, כולם, כולל מי שהייתה לו ביקורת, הביעו את הביקורת כמו שצריך, בלי התלהמות ובלי קללות. אני רוצה גם להבהיר שאני כן מעריך את מה שיש לי, גם אם חלק מהאנשים חשבו אחרת, ואני כן יודע שהיה לי הרבה מזל בחיים. המון.
אני רוצה להודות לכל מי שלקח חלק. אלו שהצביעו, ואלו שפשוט בחרו לקחת חלק בשיחה. ובאופן כללי אני רוצה להודות לכל החברים.
זאת לא הפעם הראשונה שאני בהתלבטות ואתם עוזרים לי ואני מעריך אתכם מאוד.
טוב, יאללה, זהו, תודה רבה לכולם, ירדתי לקחת את הדמי כיס הרגילים ואז אני צריך להתלבש ולצאת. אוהב אתכם
