30 שנות נישואים טובים

[מהרהר על החיים]

היא תמיד מתרצת את זה במשהו

רק שלפעמים בסיטואציות דומות פעם היא נוקטת עמדה אחת ופעם את ההפוכה - תלוי באיזה צד אני נמצא באותו אגע.

למשל כשנפגעתי כשהיא התחילה לדבר "שלום ושלום ומה נשמע" עם מישהו העליב אותי יום קודם, כשהערתי לה לאחר מכן, היא אמרה שהיא לא רוצה לקלקל את היחסים איתו והיא לא יודעת מה היה בריב שלנו וכדומה.

ואני אמרתי לה שבתור בת הזוג שלי, שאמורה להיות הכי קרובה אלי ואמורה להיות בעדי אני מצפה להרבה יותר קרדיט ממנה ואם אין לה אז מה עשינו ביחד יותר מ- 30 שנה?

 

[מהרהר על החיים]

זה מאוד פוגע כשלידך אשתך מנהלת סמול טוק עם מישהו כזה

כאילו היא מהאו"מ... מבחינתי אשתי ואני אמורים להיות בקשר כזה שנרצה להגן זה על זו, לדאוג זה לזו...

גישה מהאו"מ אני יכול למצוא אצל סתם עוברי אורח ברחוב...
ואם "לא לקלקל יחסים" עם סתם מישהו יותר יקר לה מלאבד אותי..... אז כנראה אני לא ממש חשוב לה, נכון?

לא בשביל זה התחתנתי.

 

[חייבתלהגיב]

אין קשר בין זה שמישהו העליב אותך

ליחסים שלה איתו. היא לא אתה ולא אמא שלך. הוא יכול להיות האדם השנוא עליך ביותר בעולם, ועדיין אין שום סיבה שהיא לא תגיד לו שלום. נניח היית רב עם כל האנשים בעולם - אז אסור היה לה לדבר עם אף אחד? לפי ההגיון שלך, זה אכן היה המצב. זה לא סביר לא כשמדובר בכל העולם ולא כשמדובר באדם אחד - אין קשר בין המצב שלך עם מישהו למצב שלה. אם היא הייתה מסתלבטת עליך איתו, אז הייתה סיבה לחשוב שהיא "לא בצד שלך". כשהיא אומרת שלום, זה לא אומר שהיא בשום צד - פשוט אין לה קשר לריב בינך לבינו.

 

[מהרהר על החיים]

30 שנות נישואים טובים

בסך הכול היחסים שלנו טובים, גידלנו שני בנים מוצלחים מאוד וכמעט בלי ריבים.

אני אומר "כמעט" כי למן ההתחלה אני חייתי בתחושה שאני נמצא אצלה במקום/מעמד נמוך.
כלומר כל עוד זה רק אני והיא - הכול בסדר. אבל ברגע שבסביבה נמצא איזה שהוא צד ג', לא רק קרוב משפחה שלה אלא כל אדם אחר שהוא ואין ביני לבינו הסכמה באיזה עניין, אשתי מייד, באופן אוטומטי ובלי אפילו לברר עובדות - מצדדת בצד השני, כלומר יוצאת נגדי בצורה די בוטה.

כשזה היה קורה בכל השנים האלה, הייתי מקבל ג'נאנה, היה ריב, אבל מהר מאוד הייתי מתרכך ומבלף לעצמי שהיא עוד תבין כמה היא לא בסדר וכמה זה פוגע בי כשהיא מתנהגת ככה.... והיחסים היו חוזרים למצב רגיל.

עד עכשיו.

לאחרונה קרו כמה מקרים כאלה בסמיכות, היא צידדה באדם שפגע בי והעליב אותי וכבר זמן מה אני לא מצליח להירגע ועולה בי המחשבה שאני חי וישן עם האוייב.
עברתי לישון בחדר נפרד, זה המכסימום שאני יכול לעשות בנסיבות של סגר אבל מתרוצצת בי המחשבה שאם 30 שנה היא לא הצליחה למצוא אותי צודק אפילו פעם אחת, (ואני אפילו לא מדבר על לצדד בבן זוגה היקר באופן אטוטמטי כמו שאני רואה אצל זוגות אחרים) אז אנחנו לא צריכים להיות יחד.

והאמת המחשבה הזאת די מפחידה אותי כי אצלי מחשבות מהסוג הזה, אם לא חולפות מהר, הן הופכות למעשים וברגע שישתחרר קצת עניין הקורונה אני עלול פשוט לשכור דירה במקום אחר, לארוז מזוודה ולעזוב אותה.

אני רוצה לשמוע מה דעתכם - האם אני נמהר מידי? האם מציאות של סגר בבתים יא שמביאה אותי למחשבה כל כך קיצונית?

מה אתם הייתם עושים בסיטואציה כזאת?

 

[סיגלית 2014]

קשה לי להסכים עמך

למרות שאני יכולה להבין כיצד אתה מרגיש. אתן לך דוגמא, לצערי דוגמא אמיתית מהחיים: לבעלי יש אחות אחת. לא כל כך הסתדרנו במהלך השנים. למעשה יש בינינו קשר די קר. יש לכך כמה סיבות אבל העיקרית, לפחות מהצד שלי, היא שהאחות המדוברת הרשתה לעצמה לדבר אלי בצורה מזלזלת במיוחד בשנים הראשונות לנישואים שלי, לצערי גם לפני שנתיים בערך אמרה לי משהו די פוגעני כשבעלי נכח. אז אני די קרה אליה אך תמיד מעודדת את בעלי להשקיע בקשר עם האחות היחידה שיש לו ודורשת ממנו לא לדבר איתה על כך. יש לי את ההחלטות שלי ויש להן סיבות מוצדקות (כי בהחלט יכולה להיות כאן ביקורת כלפי בנוגע להחלטות שלי וכלפי בעלי לגבי התגובה שלו). אבל מה שיותר מעניין כאן הוא שלשיטתך הייתי צריכה לדרוש ממנו להפסיק לדבר איתה. אני חושבת שהיחסים בינו לבינה הם עולם אחד והיחסים בינה לביני (שלא מעניינים אותי בשיט) הם עולם אחר. זו דעתי. קצת חומר למחשבה

 

[מאלף שבלולים]

נשמע שאתה לא חף מבעיות

אני מתרשם שאתה לא מכיל אותה, ואם 30 שנה היא מקטינה אותך בכל פעם, או זאת ההרגשה שלך, אני שואל את עצמי מה בדיוק יש לכם במשותף ועל מה אם בכלל אתם משוחחים.
מצד שני לאדם עם חשיבה עצמאית לא חייבת להיות דעה כדעתך, אולי היא רואה את הסיטואציה מזוית שונה?
ניסתם לשבת וללבן את הנקודה הזאת? שקלתם יעוץ אם לאחד מכם לא נוח בתוך מערכת החסים?
אני פשוט לא רב! עם אף אחד. על כל דבר ניתן וצריך לשוחח, ללבן, להגיע לתובנת משותפות, להחליט ביחד איך מתקדמים ואיך חיים ביחד.
ואם בסופו של תהליך החלטת שבכל זאת אתה רוצה להפרד, תעשה את זה ברוח טובה ושיתוף פעולה מלא והסכמים בוגרים ומתאימים לשניכם, שאם לא,שניכם תחיו דיי קרוב לרצפה.
בהצלחה.

 

[סיגלית 2014]

כואב לשמוע שאחרי 30 שנות נישואים

שאתה מגדיר כטובים וכמעט בלי מריבות, אתה רוצה לפרק כי הדעות של אשתך לא מוצאות חן בעיניך.
למרות זאת אני לא חושבת שהסיבה היא שאשתך חושבת אחרת ממך או לא מסכימה איתך. לדעתי זהו סימפטום של משהו הרבה יותר עמוק שלא הבנת אותו קרוב ל-30 שנה.
מעניין כיצד היחסים ביניכם "כל עוד זה רק אני והיא", כהגדרתך. כי שם, לדעתי היא שותקת וכשיש לה הזדמנות להוציא את המשקעים והכאבים היא עושה זאת כשנוכח מישהו אחר, בתקווה שהוא יבין אותה.
אני מאד מתחברת לתגובה האחרונה, של מאלף שבלולים. במקום המריבות חסרות הטעם לאחר ביקור של צד ג', יש צורך להניח את האגו בצד ולשוחח על הסיבות האמיתיות. אשתך היא לא האוייב, היא אשתך ואם ילדיך שכזכור הגדרת את הנישואים איתה כטובים, דבר שלא כל אחד מוצא.
המציאות של סגר בבתים, כאשר אין צד ג' שמפריע או מעורר אנטגוניזם, היא הזדמנות מצויינת ליישר את ההדורים.

בהצלחה.

 

[natanklinbord]

הצלת זוגות מגרושין

ב"ה
הטבע של האדם שהוא קרוב לעצמו ורוצה שיאהבו אותו ויתנו לו את הכבוד המגיע לו גם הגבר וגם האשה.
אז בוא נראה על קצה המזלג מה קורה פה באופן מאד כללי( בלי ירידה לפרטים)
קיימים שני סוגי גברים האחד מעשי אחראי החלטי שאפתן רגליים על הקרקע ועוד בכיוון הזה.
והשני בדיוק הפוך הוא זורם יותר מכיל, עדין וותרן ולא מעשי כל כך, יותר פסיבי וכו'
וגם בנשים אותו דבר יש אישה שהיא יותר מעשית בלבוסטה תקתקנית מנהלת את העולם
ויש אישה שהיא עדינה זורמת קשובה פסיבית יותר מאשר מעשית.ולכל אחד מהסוגים שציינתי יש מחירים מאד גבוהים שאנחנו "זוכים " לראות אותם במהלך החיים (הקצוניות של המחירים תלויה כמה גרועה התקשורת ביננו) ואת אותם מחירים קשה לנו לקבל!
כל זה קשור לאופי( זה לא משתנה)
בקשר למעשה או לדיבור וגם אפילו במחשבה יש לנו את הכח לעשות הפוך מהאופי שלנו.
אז כדי לעזור לזוג שיהיה באמת שלום בבית מתוך רצון לחיות ביחד כזוג
ולא כשותפים בעסק משפחתי כושל
שמבוסס על כפיה( שהאחד מחליט והשני לא רוצה לאבד את מה שיש לו: כסף ,ילדים ,בושה,לא להיות לבד וכו' אז הוא מקבל בחוסר ברירה את הבן זוג).
יש כמה פעולות שצריכים להעשות.
אגיד אותם בכללי!!
הראשון זה בחירה בחבילה שעומדת מולי(הבן זוג שלי)ובשביל זה צריכים לראות אם הבעיה היא רק חיצונית שקשורה לשינוי רק בהתנהגות או שהבעיה יותר שורשית שקשורה לאופי של הבן זוג והכי חשוב שאחרי שמבינים את כל התמונה הבחירה אם להשאר ביחד או לקחת תור ברבנות נעשית ממקום מיושב ולא מאגו כעס וכו.
הדבר השני אחרי שנעשתה הבחירה, אם אני כן מעוניין להשאר עם הבן זוג
עוברים שלב שבו אנחנו לומדים איך להגיד לבן זוג שלי מה קשה לי בקשר איתו בלי שהוא התנגד או יתקיף בחזרה ויותר מזה יהיה פתוח לשמוע וירצה לחפש פיתרון אמיתי לקושי שלי. והיופי בזה שאנחנו לומדים לתקשר בעצמנו בלי גננת (יועץ) שצריכה לפתור לנו את כל הבעיות כל החיים ולגור איתנו בבית.
כלומר אתם לומדים איך להיות היועצים של עצמכם בלי עזרות חיצוניות יותר.
והדבר הכי חשוב שכל הטיפול לא בא בצורה של הרצאות מחכימות ויפות
שטובות יותר לבילוי כשהזוג במצב מרומם ומרגישים טוב ביחד ( כמו אתה צריך ללמוד לאהוב את עצמך ולעבוד על מידת הכעס או על מידת הרגשות וכו') כי רוב הזוגות מגיעים
כשהמצב שלהם בד"כ זה כבר צעד אחד לפני הרבנות ולפעמים גם יותר גרוע שאין המקום להרחיב פה.
והם נמצאים במקום שהלב הוא האליל שמחליט מה הם יעשו ולא השכל
והמטרה שע"י כלים מעשיים ומדויקים יעלו קומה לשכל
ומשם ינהלו דיון על פתרון הבעיות שלהם עד להסכמה שבא שני הצדדים נינוחים עם ההחלטה
ויותר מזה צריך גם שיטות השפעה שבהם הדברים באמת יבוצעו!!
ולא ישארו באיזה מגירה בתוך השכל שאף פעם לא יורדת למעשה והכל נשאר רק חלומות באספמיה.
לדעתי המקצועית לפני שמחריבים את הבית כדי ללכת ליעוץ ולא להסתמך על תשובות בפורומים שעוזרים כמו אקמול למחלה ממארת.
נ.ב אפשר לעלות לפייסבוק שלי ולראות סירטונים והרצאות בנושא שווה לעשות את זה לפני שמחריבים את הבית
וכמובן לפנות אליי בפרטי זה ללא עלות וללא התחיבות.
נתן קלינבוד מטפל זוגי ומדריך זוגות חדשים

 

[סיגלית 2014]

זו תגובה מאד יפה

אבל יש בה מספר בעיות. האחת, אתה מפרסם עצמך, מה שעל פי תקנון הפורום, לא אפשרי. השנייה, אתה מנסה לקטלג אנשים לשני סוגים בלבד, מה שגובל בהכללות שלא כל כך חביבות על אנשים. כאדם מאמין (אני מניחה, לפי ה"בעזרת השם" בתחילת ההודעה) אתה יכול להבין את האמונה שכל אדם הוא עולם ומלואו, מיוחד ואין שני לו. שלישית, אתה מפזר מילים מאד יפות בצורה כללית, תוך התבוננות במבט על, שתכלס לא נותנות איזו נקודת מבט או טיפונת חומר למחשבה (במיוחד לא בבעיה שתוארה). השלבים המתוארים אינם ישימים כשזוג נמצא במשבר (כל משבר) ולפי דעתי גם אין הגיון בסדר שלהם. לכן, אני יכולה להבין את ההמלצה לפנות לייעוץ, אך כפי שהבנת הפרסום הוא לא חלק מהעניין. לסיכום, המלצתי היא ראשית לקרוא תקנון של פורום לפני שרצים בהתלהבות להושיט יד לעזרה, אלא אם אתה מנהל פורום משלך שזהו היעוד שלו (לא חסרים פורומים כאלו). שנית, אם בכל זאת רוצים להושיט עזרה או לפחות להראות שמדובר במטפל עם ניסיון, כדאי ואף מומלץ לתת טיפ קטן שקשור לבעיה עצמה, נקודת מבט שונה ששופכת אור, או אפילו מטילה ספק במה שהיה נראה נכון עד כה. לדעתי עדיף ודי מתאים לפורום שמחלק אקמול. אפילו אקמול מסב הקלה מסוימת. בהצלחה

 

[natanklinbord]

תודה רבה על התגובה

ב"ה סיגלית רציתי להודות לך על התגובה ועל הבעיות שראית במה שכתבתי מעולה. אבל צריך להבין, הדברים שכתבתי לא באים מאיזה מקום של רוחניות וכמו שאמרת שבתור אדם מאמין אז צריך לדעת שכל אחד זה עולם ומלואו. מה שטוב להרצאות יפות ומחכימות. האופי של האנשים מתחלק לשניים בצורה מאד מדויקת שלא ניתנת לשינויים. מה שניתן לשנות זה אך ורק התנהגות חיצונית. כי האדם זה מדע מדויק יש אופי יותר מעשי ואיתו באים הפרטים שציינתי ויש עוד פרטים, פשוט אני לא מתחיל לעשות טיפול בפורום אז אני מדבר יותר בכלליות ואם תרצי דברי איתי בפרטי לפירוט הדברים ויש אופי יותר פסיבי ולכל אחד יש את המעלות והמחירים בצורה מאד מדויקת ואחרי שיחה קצרה בטלפון עם אחד מהצדדים ברוב מוחלט של המקרים אני כבר יודע מה הולך בבית ומה האיזון ומה צריך לעשות כדי לתקן ואיך להשפיע על הזוג שיישמו את הדברים בצורה מעשית שתעזור להם לשנות את המצב שלהם.אבל כמובן שבסופו של דבר זה תלוי ברצון של הזוג או לפחות אחד מהצדדים, ובגלל זה לא כל זוג אני לוקח אלה רק אם אני רואה שיש נכונות של לפחות אחד מהצדדים כן להשאר ולהצליח בזוגיות. אני לא משכנע אותם להישאר ביחד. ולעניינו כשאני נותן תשובה בפורום ובכל מקום אחר זה לא כדי לעשות לזוג טובה ריגעית שעוזרת לשבוע הקרוב ולא פותר להם כלום וגם מי שמתייעץ ומעלה את הבעיה יודע את זה. אלה המטרה זה באמת לעזור להם לחיות כזוג נשוי שיש ביניהם תקשורת נכונה שיוצרת זוגיות טובה ומערכת יחסים בריאה שאחד מבין את השני במדויק. ולכן אני אישית לא נותן תשובות ריגעיות על בעיה ספציפית למרות שאם תקראי עוד פעם מה שכתבתי זה מאד מסביר למה הם נמצאים במצב שהם נמצאים. את לא צריכה להפגע אבל זה לא מקצועי לתת פתרונות ששולפים מקלסר התובנות או הנסיון שלנו במקצוע, כי אי אפשר אף פעם לדעת אם זה יעזור לזוג או יחמיר את המצב ביניהם ( אנחנו לא נביאים). אלה אני מלמד אותם לפתור כל קונפליקט בעצמם בצורה הכי מדויקת ע"י כללים ותבניות דיבור מדויקות. בקשר לפרסום זה ממקום של רצון אמיתי לעזור לזוג והיות ואי אפשר להוריד לפה סירטונים שלי אז אני שולח אנשים לאתר שלי בפייסבוק שיוכלו להעזר בזה לבעיות שלהם( את מוזמנת גם לבדוק את האתר שלי) ומי שרוצה גם יכול ליצור קשר בפרטי, אז לפני שמייתמים ילדים שכל הזמן צריכים להיות רק עם אחד מבני הזוג ולעשות להם כאב לב וחורבן מה שגורם להם גם לחולשה רצינית בנפש וצריכים הרבה פעמים לשלוח אותם לפסיכולוגים או שהזוג צריך להוציא הון תופעות על עורכי דין ומזונות וכו' בגלל שכל ההחלטות שלנו נעשות מהלב כמו בגן ולא מהשכל כמו שניי אנשים בוגרים לכן אני מספר על הטיפול. ובטיפול אני מביא את הזוג בפועל לעלות קומה מהלב לשכל ע"י כללים והתבניות דיבור מאד מדויקות ואת זה אני מראה בפוסטים ובסירטונים שלי.

 

[סיגלית 2014]

אין על מה ותודה על תשובתך

שאין פלא, נשארת על אותו הקו. ראשית, תודה על הרצון לתת לי ידע מעבר אך אין לי רצון להתכתב בפרטי בפרוטרוט. אם יתקיים דיון, אני חושבת שעדיף שיתקיים כאן (על פי התקנון). שנית, מתנצלת. איני מתחברת לחלוקה של בני אדם לשני סוגים בלבד. כבר שמעתי על כל מיני חלוקות לארבעה טיפוסים ואפילו לשלושה טיפוסים, אך על שניים לא שמעתי. אם כבר מחלקים את האופי האנושי לשני חלקים אני הייתי מחלקת את האנשים לכאלו שמסוגלים לראות מעבר, שמסוגלים להוציא עצמם מסיטואציות ולהבין את האחר ולאלו שלא מסוגלים, שחיים בתוך הבועה שלהם ורואים רק את עצמם, שיודעים בצורה מעולה לתת ביקורת על כל העולם חוץ מלעצמם. שלישית, אסביר עצמי שוב, אין בקשה ממך לייעץ או "לעשות טיפול" בפורום. זהו אינו המקום ואף אחד כאן לא "מטפל" באף אחד. טיפול יעשה במקום שצריך להיעשות. אבל "אקמול" יכול לגרום לאנשים ללכת לטיפול במקום לשבור את הכלים. הבקשה הייתה לא לפרסם עצמך, מה שאתה ממשיך, מתאר ומפרט כיצד אתה עובד ואפילו שולח אחרים לראות אותך בפייסבוק. אז אם לא הבנת, האפשרות היחידה שעומדת בפני, חוץ מלבקש ממך לא לעשות זאת היא למחוק.