.

[ה מוזה]

.

.......................... רציתי לכעוס וכבר עבר לי

 

[קוקי על סוזוקי]

../images/Emo140.gif

 

[ה מוזה]

יש אצלי שרשור

שכל פעם שאני מביטה בו יש לי צמרמורות אתמול בסופו של יום הגיעו הדמעות השרשור הזה מזכיר לי חברה שהיתה ואיננה עוד והיום כואב לי הראש כאילו מישהו שאב ממני את הכוחות אין בי כוח להגיב לשום הודעה השרשור הזה גבה הרבה כוחות ויש לי הרגשה שהוא עוד ימשיך

 

[ה מוזה]

לא לבעלי לב רגיש - טריגר-

השרשור אצלי שלא חלמתי בחלומות הפרועים שלי שיגיע אלי מעורר בי רגש והרבה כאב ודמעות לא נכנסתי לפורום הפרעות אכילה ,לא קראתי שם כי ידעתי שכל מילה שם תזכיר לי ..כנראה שאי אפשר לברוח ועכשיו כל המילים נועצות בי מבט חד חותך ואין לאן לברוח ילדות קטנות ,ילדות שמרעיבות עצמן למוות ,איזו דרך איומה למות איזה חוסר אונים מתסכל לראות אותן מבלי יכולת להציל ,לעזור לשנות את הסוף המר .אולי חלקן מצליחות לצאת מזה נעמה , חברה לכיתה שלי לא הצליחה .בת 12 וקצת .. ,הייתי בת 12 בערך ועד היום זה כאילו היה אתמול אני רואה אותה ממש בזכרון ,היא היתה ילדה מדהימה וזה עדיין כואב לי אולי היום יותר כואב כשאני בוגרת ונעמה נשארה בת 12 וקצת ,איזה עיניים מדהימות היו לה כחולות ,ילדה שקטה קצת מופנמת עדינה כזו .... שמו אותה בבית חולים בחופש הגדול ,בחדר ריק .כלום לא היה בו , אם רצתה רדיו זה מותנה באוכל , ואפילו שם לא הצליחו שתאכל ,איזה מוות איום לרעוב למוות .פעם אחרונה שראיתי אותה חקוק לי בראש התמונה שלה ,שלד אדם , צל ..צל של ילדה עם מבט מת ,פנים לבנות שקופות ,כאילו היתה בבועה משלה .סוף השנה היתה הלוויה שלה .מוות כ"כ מיותר ואני זוכרת שפחדתי לחזור ללימודים כי ידעתי שיהיה לידי כיסא ריק ,נעמה כבר לא תשב לידי ובגיל הזה מוות הוא בלתי נתפס על אחת כמה וכמה אנורקסיה למה לכל הרוחות היא הרעיבה עצמה למוות ? הכי אבסורד שהיא בכלל לא היתה שמנה ..... ילדה מדהימה שאיננה ולי אין מושג אפילו למה

 

[קוקי על סוזוקי]

../images/Emo7.gif

הפרעות אכילה,כמו הפרעות נפשיות אחרות, זה משהו שכל כך קשה להתמודד איתו...כי זה נראה כל כל לא הגיוני,כ"כ לא מובן... והכי עצוב לי שהטיפול לא ממש תופס תאוצה. גם לא המודעות...ומי יודע כמה נשים וגברים סובלים כ"כ ממשהו,בלי לדעת איך להתמודד איתו...

היתה לי חברה עם שסובלת מבולמיה ("היתה" כי אנחנו כבר לא חברות). ההתמודדות כ"כ מעיקה, לסחוב את זה לכל מקום...חוסר ההבנה של ההורים שהרבה פעמים ההתנהגות שלהם פשוט שולחת אותה ישירות אל ההתקפים...וחוסר האונים של מי שעומד מהצד, רוצה לעזור אבל לא יכול...

 

[Pure SilenCe]

מודעות והחלמה.

כמה עובדות חשובות.

יותר ויותר מרכזים לטיפול בהפרעת אכילה נפתחים.

גם המרכזים הקיימים, מקימים מחלקות למטרה זו בלבד.

קופות החולים מקצות כוח מתוגבר בסניפים להתמודדות וסיוע.

מקום ראשון בעולם בדירוג קיום המחלה - ארה"ב [סביר כי היא ענקית] מקום שני בעולם - ישראל [עצוב בהשוואה לגודלה של ארה"ב] בארה"ב התת מחלה השלטת - אכילת ייתר-השמנה - הגיוני בהתחשב בכלכלה בריאה] בישראל תת מחלה שלטת - אנורקסיה [ולא בגלל עוני! בגלל התחקות אחר כוכבים]

בישראל המחלה פורצת כבר ברבדים הצעירים. גיל ממוצע 11.

בהתאם לנתונים שהתפרסמו בשלוש השנים האחרונות, החל המגזר הבריאותי להערך לקראת התמודדות עם התופעה.

התקשורת החלה מציגה את הנושא יותר, הבעייה היא שהצגת הנושא גורמת לתגובה שלילית בקרב אוכלוסיית הצעירות. ניסיון להתחקות. נכון, יש לנו הרבה מה לשפר. אבל התחילו. עניינים מתחילים לזוז. הצעות לשיפור? יש לי המון. תמיד יש... אבל שלא נשכח את העובדות החשובות. מסתמן שינוי בגישה. ואסור לנו לשכוח. חייבים לחזק את זה.

 

[Pure SilenCe]

הנתון הכי חשוב נעלם לי..

אחוזי הצלחה במסגרת אשפוז 78%

אחוזי החלמה בעזרת טיפול 60%

אחוזי תמותה - 0.5%

כשלון בטיפול או באשפוז הגיע בעקבות הפסקות האשפוז או הטיפול מיוזמת החולה

הנתונים מעודכנים לקיץ 2003.

 

[ה מוזה]

קצת מכאיב

לדבר על מתים באחוזים אולי 0.5 בשבילי זה 100 % של אובדן סורי קצת לא מתחברת עכשיו לנתונים יבשים .. מעודד לדעת שיש יותר מודעות והצלחות בשביל ילדה אחת זה 100 אחוז מוות כן,יש בי כאב וכעס ,כעס על מי שנתן לזה לקרות כעס על אלו שלא הצליחו להכניס אותה לסטטיסטיקה של ההצלחות 0.5 אחוז..יותר מדי תמותה מיותרת

 

[קוקי על סוזוקי]

החלמה?

איזו החלמה? אני הבנתי שאפשר להשתלט על המחלה אבל לא להעלים אותה לגמרי.

 

[sh53]

עצוב שישראל מקום שני דווקא בזה ../images/Emo10.gif