33 מוקדם??

[שלי11]

33 מוקדם??

שלום בנות, מה דעתכם על גיל 33 לאמא חד הורית? אני עוד מעט בת 33 ושוקלת להיות אמא חד הורית אבל לא מעט אנשים אומרים לי שזה קצת מוקדם...

 

[טושטושה]

לדעתי, אין[כמעט]דבר כזה שנקרא מוקדם

בנות רבות מחד ההוריות מצטערות שלא עשו זאתץ קודם. אני חושבת שזה מאוד תלוי בך ואך ורק בך: מה הספקת לעשות ולנסות בחייך, ומה את מרגישה שהספקת לנסות ולעשות - עד כמה את מוכנה לוויתורים שזה דורש ועוד ועוד ועוד.... בקיצור - רק את יכולה לומר אם זה מוקדם או לא עבורך!

 

[amitmins]

שלי יקרה

אני קיבלתי את ההחלטה כשהייתי בת 28 ובת 30 כבר הייתי אמא חד הורית מבחירה .לא מצטערת שזה היה מוקדם בעצם זה בכלל לא היה מוקדם אלא בדיוק בזמן.

 

[רומי 3]

טושטושה-הרשי נא לי להביע דיעה קצת

שונה...אני חד הורית מבחירה, מאושרת עד הגג!! את בתי רומי, ילדתי בהיותי כמעט בת 40, ואני לא מצטערת שלא עשיתי זאת קודם...להיות חד הורית זו אחריות עצומה וצריך לבוא "מבושלים" ומוכנים לכך.אין כבר כמעט זמן לעצמך, סדרי העדיפויות משתנים לגמרי והעיקר-אין את החופש לעשות "מה בראש שלך". לכן, אני בהחלט חושבת שגיל 33 הוא אכן צעיר לכך, אם כי אני מכירה אם חד הורית מבחירה אפילו צעירה יותר.בהצלחה!!

 

[איילת של אור]

../images/Emo45.gif ילדתי בגיל 33 ואני לא חושבת

שהייתי צעירה מדי. כמו שנאמר - הענין מאד אינדיבידואלי, תלוי בהרגשה ובעוד גורם משמעותי שהוא הענין הכלכלי. הסיבה היחידה לכך שלא ילדתי בגיל 30 למשל היתה כלכלית. אין לי כוונות להרות שוב בקרוב, כך שהמחשבה על ילד שני לא היוותה שיקול בהחלטה. ואגב, ילד שני לחד הורית מבחירה זה כבר לא כל כך נדיר. אני מכירה לפחות שתיים כאלה.

 

[תומילי]

מוקדם או מאוחר !?

הי שלי כמו שאמרו פה לפני, אין מוקדם או מאוחר באופן אבסולוטי. יש מאוחר ביולוגית- כמו שאת בודאי יודעת - אבל הבשלות הנפשית והרגשית חשובה לא פחות. אני מאמינה שאדם שמגיע להחלטה כל כך משמעותית בחייו, בעיקר כשמעורבים בזה אנשים קטנים אחרים, חייב להיות באמת מוכן לכך עם כל היתרונות, והם רבים, לעומת החסרונות - ויש !! ברגע שנולד ילד אין דרך חזרה, אי אפשר לנטוש אותו(למרות שיש כאלה שעושים זאת ...)ולחשוב שאם לא רואים הוא לא קיים.זאת עבודה קשה מאד לגדל ילד לבד וצריך להיות מוכן לכך: ימים טובים, ימים גרועים, מחלות, ערבי חג, זמן לעצמי (בלי יסורי מצפון ...) עיפות כרונית ועוד ועוד והכל התכוונתי לעצמי לא לקחתי בחשבון דברים דומים שעוברים גם על הזאטוט הקטן. בבסיס את לבד בהתלבטויות, בהחלטות, ביומיום. לכן, אני חושבת שאת צריכה להסתכל לא על גילך הביולוגי, בשלב זה, אלא האם את מוכנה לפחות בשלב הראשון, והוא ארוך מאד, לקחת על עצמך מחויבות כל כך גדולה והאם הילד/ה לא יפריע לך בחייך. גם אני, ועשיתי את תום בגיל מאוחר יחסית - 39, מרגישה לעיתים שהייתי רוצה יותר חופש לעצמי ולא תמיד זה מסתדר בסדר היום שלו. אז בולעים זאת ומתכננים לפעם אחרת וגם אז זה לא הולך וכך הלאה והלאה ... בכל מקרה, אל תוותרי על אמהות בשום אופן - רק את העיתוי תבחרי כשתהיי מוכנה לזה. בהצלחה רעיה

 

[חגית אמא של אלה]

עוד שיקול

כמו שכולן לפני אמרו, זה ענין של בשלות ולא מה שאנשים מסביב אומרים לך. אבל השיקול הנוסף הוא, האם תרצי יותר מילד אחד? כי אז, ללדת את הראשון רק בסביבות גיל 40 יכול להיות קצת מאוחר.

 

[שלי11]

יותר מאחד..

אז זהו, זה בדיוק זה, אני חושבת על יותר מילד אחד.. ולכן אני חושבת על ילד כבר עכשיו. מוכנה נפשית? בשלות? אני לא יודעת! כמו שהבנתי אנחנו אף פעם לא מוכנות אבל תמיד מגלות שיש לנו כוחות חדשים שלא ידענו עליהם מקודם. וכמו שאני רואה את זה, עובדה שנשים יולדות ילד שני ואפילו שלישי- כלומר היתרונות עולים על החסרונות. לא?

 

[רומי 3]

ילד שני זה נדיר,שלישי לחד מבחירה?

 

[שלי11]

לא הבנת אותי...

התכוונתי באופן כללי שנשים/אימהות ולא דווקא חד הוריות יולדות בפעם השניה או שלישית למרות ה"צרות" והקשיים. אין לי ספק שילד שני לאמא חד הורית זה לא קל וכמעט ולא רואים זאת, וילד שלישי - ממש לא. פשוט אני רואה מסביבי שלמרות הקשיים היתרונות עולים על החסרונות.