...

[איןשםאין]

...

אלוהים אני כל כך עיפה.... הלואי ויכולתי לישון כמה חודשים רק להעלם לכמה חודשים מהחיים הקשיים האלה מהמרדף המטורף אחרי השפיות מהעצב מהפחד מהייאוש מהדמעות לנוח במעט גם לי מגיע... אני קמה בדמעות אני נרדמת בדמעות אני עובדת בדמעות אני מהלכת בדמעות אני לומדת בדמעות אבל רק בדמעות שתיקה כשכולם הולכים אני פורצת בבכי שאיש לא רואה...אני עייפה קיבנימטטטטט אני כל כך עיפה בוקר אני לא יודעת בכלל איך אני הולכת לעבודה אני לא יכולה להפסיק לבכות עוד 10 דקות אני חובשת את מסכת החיוך שלי ויוצאת לעוד יום מטורף ולא כנה מול העולם מטורף הזה... ואומרים לך לשרוד את כל חוסר ההגיון הזה ואומרים לך לתת צ'אנס לחיים העצובים האלה...ואומרים לך להתרפא אבל את בעצם לא זאת שחולה? אולי זה העולם

 

[Sonata Of Tears]

ואיפה את רואה את הפתרון?

לאן קדימה? מהיא הדרך לשביל הזהב הזה שאת כל כך רוצה להגיע אבל לא מצליחה?

 

[ניאו30]

היי איןשם...

גם אני סובל מעייפות מאוד קשה ככה שאני מאוד מזדהה עם מה שכתבת-אצלי זה גם עייפות פיזית אבל אני חושב שהיא בעיקר מנטלית-עייפות מהחיים, מהמאבק היומיומי הזה לשרוד,להעביר עוד יום ללא משמעות,והאמת שיש לי הרבה ימים שנגמר לי כבר הכוח, אבל ברור לי שאין ברירה אחרת,כמה שאני שונא את המשפט הזה, וחייבים להחזיק מעמד,חייבים להאחז בדברים המעטים והקטנים, שמי ייתן והם יהפכו מתישהו לגדולים.אולי יש לך גם כאלו דברים קטנים שעוזרים לך להחזיק מעמד-לי זה המוזיקה,הצחוק או הסרטים שאני אוהב,בטוח גם יש לך,אם את רוצה לספר...(אהה,עכשיו אני נזכר שזה הכתיבה שסיפרת...) ודרך אגב,בקשר למסכת החיוך-זה בדיוק ככה גם אצלי כל כך הרבה שנים... אבל בשנה האחרונה זה הופך ליותר קשה,לפעמים התסכול יוצא החוצה,לפעמים אני כבר לא מחייך כמו פעם,לפעמים אני כבר לא יכול עם העמדת הפנים הזו, ורק רוצה לצעוק לאנשים שמכירים אותי שבבקשה יעזרו לי,אבל אף אחד לא שומע,כי כנראה אני לא צועק מספיק חזק...יכול להיות שבגלל זה הגעתי לכאן...שמישהו ישמע אותי,אותנו,ואולי נצליח לצאת מהמצב הזה מתישהו... אבל אולי בעצם את הצעקה אני ואת ואחרים לא צריכים לצעוק כלפי חוץ, כלפי העולם שלא מקשיב,אלא כלפי עצמנו,פנימה,שנעזור לעצמנו איזו פעם אחת...ואולי אז נצליח למצוא את אותו שביל זהב שסונטה דיברה עליו... שתחזיקי מעמד...

 

[subtitles]

אכן.. ../images/Emo10.gif ../images/Emo142.gif

אכן העולם מעייף יקירתי.. גם לי יוצא לחשוב כמעט על בסיס יומי על הרצון הכל כך חזק לשקט ומנוחה..

אני מקווה בכל יום שאולי הפעם ימציאו כפתור שעליו אני יוכל ללחוץ ופשוט לישון לתקופת זמן מוגדרת, שאני אבחר מראש. אבל אין כזה כפתור.. לצערנו או לשמחתנו.. ומה שנותר לעשות זה באמת להחזיק חזק.. לגייס את כל הכוחות הקיימים ולקום לעוד בוקר.. לעוד יום חדש. אני מבינה שקשה לך.. ואני באמת מזדהה איתך. אבל אני באמת מאמינה שעוד נצליח למצוא את השקט לו אנו מחכים.. וגם אני מצטרפת לאותם אנשים ומציעה לך לתת עוד צ'אנס לחיים! תני צ'אנס לאפשרות, הגדולה או הקטנה ככל שתהייה, שבאמת מחכה עתיד טוב יותר וייעוד שעליך למלא. בהצלחה! אנחנו כאן

 

[גילה זילברמן]

קחי חבוק שקט... (לא כזה ../images/Emo24.gif)

מה קורה לך שאת כל כך עייפה איןשםאין?

 

[Undrer the Sea]

לחפש אנשים

שמעדיפים להיות בלי מסכות. סביבה שלא דורשת ממך לשחוק את עצמך למוות. אולי לבד זה לא אפשרי. אני כבר לא מסוגל לעבוד בכלל, לא מסוגל לבכות (תולדה של חינוך בלתי-אנושי), הדמעות מצטברות לי כמו רעל בפנים, ולא יכול לבכות. במיוחד כשאין מי שיהיה איתי בזה. I don't know what my point is

 

[איןשםאין]

תודה לכולכם

כן החיים שלי הם over ליכולת שלי בשנה האחרונה וקשה לי כל כך ואני משתדלת לשרוד יום ועוד יום אבל...לפעמים מגיעה נקודת שבירה כזאת נקודת שבירה כזאת שאי אפשר לעצור אותה והבכי החונק והתחושה הקשה הזאת שמובילה לפסימיות וכבר אין כוח אני באמת מנסה אבל כמה אפשר לפעמים לא רוצים לשרוד רוצים לחיות לשרוד אני שורדת כבר שנים ונימאס לי אני רואה אנשים חיים ואני רוצה לחיות לא לשרוד ועייף לי אלוהים כמה שעייף לי ניסיתי אחרת ניסיתי באמת ואני מוצאת את עצמי עדיין שורדת ולא חיה וקשה לי כל כך לכל מי שחשב שדיברתי על התאבדות אז אני לא ממש לא דיברתי על ייאוש ולא כל ייאוש מוביל להתאבדות ממש לא הימים שלי עוברים במלחמות קיום יומיומיות החג המתקרב הסביבה הדורשת הזיכרונות הגעגוע כל כך הרבה מרכיבים וכל כך קשה לי ובתוך כל זה הרגש שעולה שמציף הוא בדידות מרגישה כל כך לבד כל כך לבד בעולם המטורף הזה מרגישה כל כך מאוכזבת מהעולם מתעייפת מהתקוות האפורות האלה וכל כך רע לי...אין פתרונות אני חושבת שהדבר הכי חשוב זה להחזיק חזק חזק חזק כרגע ולהזכיר לעצמי שזאת תקופה {למרות שאני רוצה להגיד תקופה לא אמורה להיות כל כך ארוכה} אבל כן תקופה ארוכה מה אני אעשה ואני אומרת לעצמי כל כך הרבה קושי אולי בסוף יהיה טוב? אולי אני לא יודעת אבל אני ממשיכה לשרוד בתקווה קטנה שזה יעבור ורק דמעות מרחפות מעלי רק להחזיק חזק רק להחזיק חזק

 

[ניאו30]

אין לי הרבה מה לומר הפעם...

רק להזדהות עם מה שכתבת כל כך,כל כך,ואני מרגיש הרבה פעמים בדיוק כך.

 

[גילה זילברמן]

נדמה לי שההזדהות הזו נותנת המון