38 שנים מאוחר יותר
מהומות הסטודנטים ברחבי צרפת מעוררים את זיכרונם של רבים באשר להפגנות הענק שהתקיימו ברפובליקה הצרפתית לפני קרוב לשלושים שנה, במאי 1968. אז, הובילו המהומות לפיזורו של הפרלמנט הצרפתי, לבחירות חדשות ואף יותר מכך - הם נצרבו עמוק בתודעת הצעירים בצרפת שגילו כי ביכולתם ובכוחם להביא לשינוי חברתי. במאי 1968 רעשה וגעשה צרפת בסדרה של הפגנות ענק שמשכו אליהן מאות אלפי מפגינים ויש האומדים את מספרם במיליונים. בראש ההפגנות האלה, הפגנות בהן הלכו כתף אל כתף סטודנטים ופועלים, צעד דניאל כהן-בנדיקט, צעיר יהודי בנם של ניצולי שואה גרמניים, שזכה לכינוי "דני האדום". אז, ההפגנות פרצו לאחר חודשים אחדים של סכסוכים ועימותים בין המשטרה והרשויות ובין סטודנטים באוניברסיטת פריס, עימותים שלאחריהם הושעו סטודנטים רבים ולאחר מכן נסגרה האוניברסיטה, ב-2 במאי. סטודנטים מאוניברסיטאות אחרות בפריס, כולל תלמידי הסורבון היוקרתי, החלו להצטרף להפגנות. משטרת צרפת לא הצליחה לצפות את עומק המחאה ולמעשה להבין את השפעת האירועים השונים בצרפת ומחוצה לה על הצעירים במדינה, והיא פעלה באופן אוטומטי בניסיונה לדכא את המהומות- שימוש באלות ובגז מדמיע. מכאן, המצב רק הלך והתדרדר- ככל שהשתמשה המשטרה באלימות כך נוספו מפגינים רבים, גם מקרב הפועלים הצרפתיים. המחאה התפשטה כל כך מהר, עד כי בשלב מסוים שבתו 10 מיליון פועלים צרפתיים, שני שלישים מכוח העבודה הצרפתי ולמעשה השביתו את המשק. ההפגנות הללו זעזעו את הממסד הצרפתי והובילו לכך שעוד באותו חודש, פיזר הנשיא דאז, שארל דה גול, את האסיפה הלאומית (הפרלמנט הצרפתי) וקבע את ה-23 ביוני 1968 כמועד לבחירות חדשות. לכתבה המלאה
מהומות הסטודנטים ברחבי צרפת מעוררים את זיכרונם של רבים באשר להפגנות הענק שהתקיימו ברפובליקה הצרפתית לפני קרוב לשלושים שנה, במאי 1968. אז, הובילו המהומות לפיזורו של הפרלמנט הצרפתי, לבחירות חדשות ואף יותר מכך - הם נצרבו עמוק בתודעת הצעירים בצרפת שגילו כי ביכולתם ובכוחם להביא לשינוי חברתי. במאי 1968 רעשה וגעשה צרפת בסדרה של הפגנות ענק שמשכו אליהן מאות אלפי מפגינים ויש האומדים את מספרם במיליונים. בראש ההפגנות האלה, הפגנות בהן הלכו כתף אל כתף סטודנטים ופועלים, צעד דניאל כהן-בנדיקט, צעיר יהודי בנם של ניצולי שואה גרמניים, שזכה לכינוי "דני האדום". אז, ההפגנות פרצו לאחר חודשים אחדים של סכסוכים ועימותים בין המשטרה והרשויות ובין סטודנטים באוניברסיטת פריס, עימותים שלאחריהם הושעו סטודנטים רבים ולאחר מכן נסגרה האוניברסיטה, ב-2 במאי. סטודנטים מאוניברסיטאות אחרות בפריס, כולל תלמידי הסורבון היוקרתי, החלו להצטרף להפגנות. משטרת צרפת לא הצליחה לצפות את עומק המחאה ולמעשה להבין את השפעת האירועים השונים בצרפת ומחוצה לה על הצעירים במדינה, והיא פעלה באופן אוטומטי בניסיונה לדכא את המהומות- שימוש באלות ובגז מדמיע. מכאן, המצב רק הלך והתדרדר- ככל שהשתמשה המשטרה באלימות כך נוספו מפגינים רבים, גם מקרב הפועלים הצרפתיים. המחאה התפשטה כל כך מהר, עד כי בשלב מסוים שבתו 10 מיליון פועלים צרפתיים, שני שלישים מכוח העבודה הצרפתי ולמעשה השביתו את המשק. ההפגנות הללו זעזעו את הממסד הצרפתי והובילו לכך שעוד באותו חודש, פיזר הנשיא דאז, שארל דה גול, את האסיפה הלאומית (הפרלמנט הצרפתי) וקבע את ה-23 ביוני 1968 כמועד לבחירות חדשות. לכתבה המלאה