תודה על הקישורים
חשבתי רבות והתלבטתי מה לכתוב. גם לך וגם לטורי שפתחה שרשור עם המילה "טריגר" בכותרת. אגיד לכם למה התלבטתי. מצד אחד, תמיד אני מרגישה כאילו מה כבר יש לי להגיד שיעזור ויתמוך. אנשים כל כך סובלים ובאמת קטונתי. מצד שני - הלו? בשביל זה אנחנו פה. מה להגיד, אם כן? מה להגיד שמצד אחד לא יצא קיטש ומצד שני יהיה עם איזה ערך? החלטתי לכתוב משהו על התמודדות. קודם כל, באמת כל הכבוד לכל מי שמחזיק פורום תמיכה ומתמודד בעצמו בדיוק כמו הגולשים שנכנסים לפורום עם אותן בעיות. תמיכה כזו היא קשה שבעתיים, כי קשה לעבור צד ולהיות נתמך או לבקש עזרה כשנמצאים תחת ההגדרה "מנהל". שוכחים ש"מנהל" הוא גם בן אדם, המתמודד כמו כולם עם כל מיני בעיות וכאילו עליו להיות זמין לאחרים לפני שהוא זמין לעצמו. אבל מה? עמדה זו היא לפעמים חרב פיפיות מכיוון שהעמדה הזו של "מנהל" משרתת בדיוק משהו שקשור לחוסר התמודדות עם הבעיות האישיות. מעמדת המנהל קל יותר לא לראות, להסיט את תשומת הלב ולהזניח, פשוט להזניח היכן שאסור להזניח. להבדיל אלפי הבדלות, אבל די קשור, גילגלנו שיחה סביב שולחן החג על תכנית הטלויזיה "מירי לא חסה". נשאלה השאלה האם קל יותר להאמין ולהקשיב למי שנותנת עצות ומתמודדת בעצמה עם בעיות משקל או האם יותר קל להאמין ולהקשיב למישהי יותר חתיכה - שכאילו מעבירה את המסר 'תראו, אני הצלחתי. אם תעשו מה שאני אומרת תהיו גם אתם חתיכים כמוני'. חד משמעית הצבענו סביב השולחן שהרבה יותר אמין להקשיב למישהי שמתמודדת בדיוק כמו כולם ואפשר לראות עליה שגם היא לא תמיד מצליחה... כי זה אנושי! זה אנושי לא תמיד להצליח, זה אנושי שפעם אתה ככה ופעם אחרת, זה אנושי לא תמיד להיות פרפקט, וזה אנושי לעבור תקופות קשות או מידי פעם להיכשל. כשרוצים לשנות דפוס התנהגות הרסני, צריך לפעול ממש נגד כל מה שמרגיש נכון לאותו רגע. לנצח עם השכל ולא עם הרגש. כמו שטורי כתבה שהיא כבר יודעת שלחתוך זה רע ולא משרת כלום בעוד היא מרגישה שזה מה שהיתה רוצה לעשות. אותו הדבר עם אדם שמן שרוצה לרזות שעליו לסתום את הפה ולא לאכול כי הוא יודע שעכשיו זה לא הזמן ושכאל כבר דיו, או אדם רזה מידי שחייב לאכול אפילו שכל תא בגופו מרגיש 'איכסה אוכל!'. אני מאוד מקווה בשבילך שתנצחי עם השכל, ובמקביל תרשי לעצמך להיות אנושית מול מי שתומך בך בפורום. אנושית במובן זה שעכשיו זו תקופה קשה ואת צריכה את האנרגיות לעצמך. אנושית כי ירדת במשקל ולא עמדת בפיתוי של ההתנהגות ההרסנית. ... ואנחנו כאן, את יודעת.