הרוב הנדרש להחלטות מסוימות בבית משותף
1. ככלל, "אין לקבוע הצמדה של חלק מסויים מהרכוש המשותף לדירה פלונית אלא בהסכמת כל בעלי הדירות" (סעיף 62 סיפא לחוק המקרקעין), אבל:
2. אם מטרת ההצמדה היא הרחבת דירה, וכל עוד אין הוראה אחרת בתקנון הבית, רשאים לקבוע זאת בעלי שלושה רבעים מהדירות אשר שני שלישים מהרכוש המשותף צמודים לדירותיהם; ואם מטרת ההרחבה היא בניית מרחב מוגן דירתי או קומתי, די בהסכמת מי שבבעלותם שישים אחוזים מהדירות (למידע מדויק ומפורט קרא בעיון את סעיפים 71א - 71ד לחוק, שרק את תמציתם הצגתי כאן).
3. לשיפוץ שנועד להחזקה תקינה של הרכוש המשותף, קרי: לשמירה על מצבו כפי שהיה בעת גמר הבנייה, לרבות שיפורים שבוצעו בו לאחר מכן בהסכמת בעלי הדירות, די ברוב רגיל באסיפת בעלי הדירות; לשיפוץ שהוא מותרות נחוצה הסכמת כל בעלי הדירות, או שההחלטה עליו תחייב רק את מי שהסכים לה (ראה סעיף 58, 61 ו- 62 לחוק וסעיף 12 לתקנון המצוי שבתוספת לחוק, הנמצאת בסופו, אחרי סעיף 170).
4. מובן שההבחנה בין שיפוץ רגיל לשיפוץ שהוא מותרות אינה תמיד ברורה וחד-משמעית, והיא עשויה לעורר מחלוקות וסכסוכים. על כן, מי שנפגע מהחלטה שהתקבלה, רשאי להגיש תביעה למפקח על רישום מקרקעין (סעיף 72 לחוק).
